William Holman Hunt, Isabella and the Pot of Basil, 1868

בחום הכבד של ליל אמש, גם המקרר שבק חיים. כמו התמוז. אלוהי המכונות הפנו לו עורף כפי שאלוהי השמיים הפנו עורף לדומוזי ואיננה. היום השלכתי את כל מוצרי החלב שהיו בבית, שתי תבניות ביצים, צנצנת מיונז, קופסת חומוס, ואת כל תכולת סירי האוכל שבישלתי לשבת. הירקות והפירות עוד מחזיקים מעמד, והעוף שהיה במקפיא הפשיר. צריך לבשל אותו או לזרוק. נראה. ולהשקות את העציצים גם צריך. הבזיליקום באדניות שלי מת. השקיתי פעמיים ביום וזה לא הספיק לו בחום הזה. שאר הצמחים מחזיקים מעמד בינתיים, איכשהו.

ביצירה דקמרון של בוקאצ’יו, יש סיפור על איזבלה, בת אצילים שהתאהבה בלורנצו, משרתו של אחיה. כיוון שאיזבלה נועדה להינשא לאציל בעל כרמי זיתים, הרגו אחיה את לורנצו, והסתירו את גופתו. רוחו של לורנצו הופיעה בחלומה של איזבלה, וגילתה לאהובתו את מקום מסתור הגופה. איזבלה הוציאה את אהובה המת מקברו והטמינה את ראשו הכרות בעציץ בזיליקום פורח וריחני, אותו השקתה כל יום כדי שיצמח ויפרח, בעודה הולכת וגוססת לאיטה מצער ואבל.

ג’ון קיטס כתב שיר על פי הסיפור הזה של בוקאצ’יו וציירים רבים מן המאה ה-19 ציירו את דמותה הטרגית של הגיבורה. בייחוד ציירים מן האסכולה הפרה-רפאליטית, החביבה עליי במיוחד.

כשאני יוצאת אל המרפסת ורואה את אדניות הבזיליקום היבש והכמוש שלי, אני נזכרת באיזבלה. הקשר בין צמח הבזיליקום למוות בזכרוני הוא הדוק, בלתי ניתן להכחשה, מעוגן במסורת ספרותית ארוכה. לא עוד פסטו ביתי. לא עוד פסטה ברוטב עגבניות וריחן. הבזיליקום מת.

והשרב הזה לא נגמר. הקיץ קשה. אפילו בלילות לא מתקרר מספיק כדי לנשום לרווחה. עונת החתונות עוד בעיצומה, אבל כולם מדברים כבר על החגים. כאילו כבר סתיו. כאילו החום הזה לא הורג אותי  נפש, יום אחרי יום. כמו הבזיליקום, כמו התמוז, כמו המקרר שלי, שעומד כערימת ברזל ופלסטיק באמצע המטבח עכשיו, ותו לא. מחר יבוא טכנאי, יגזור את גזרתו, יאמר את דברו, האם מת המקרר, או שיש סיכוי שעוד יחזור מן המתים.

מחר שבוע חדש: עבודה, סידורים, כלים, כביסה. ואני בסך הכל רוצה לישון יומיים ברציפות. להירדם בחדר קריר ואפל, שקירותיו המסוידים לבן עוצרים את החום בדממה דקה. וגם חופשה ארוכה אני רוצה, ופנאי לכתוב, ורגע לנשום. אבל הכיור מלא כלים, והמקרר מקולקל,  וצריך לעשות קניות, כי השלכתי לפח את כל האוכל שהיה בבית כמעט.

בּוֹאִי רוּחַ מִן הַמִזְרָח. נִשְׁפִי עַל עֵינַי הָעֲצוּמוֹת מֵעֹצֶם הַחַמְסִינִים.

תגיות: איזבלה ועציץ הבזיליקום, בוקאצי'ו, בזיליקום, ג'ון קיטס, דקאמרון, וויליאם הולמן האנט, חמסין, קיץ, שרב