John William Godward, The Sweet Siesta of a Summer Day, 1891

יום תחילת הקיץ השנה היה יום של שרב גדול. התמוז מת מוות אַלִּים, חייתי.

בכל נשימה שהתקשיתי לנשום בימות החמסין יכולתי לחוש את שדי-השאול הרודפים אחרי הבן הנאמן, אל הרועים והאיכרים; איך מתקרבים הַקְדֵשִׂים פסיעה-אחר-פסיעה כדי לאזוק את ידיו בשלשלאות ברזל, ולהוריד אותו מטה לשאול-תחתיות שם ימות בצמא.

כשכבר חשבתי שגם אני אמות מרוב החום, הגיע ערב, ונשבר השרב. יצאתי עם הכלב לטיול, ורוח קרירה נשבה בפניי, הערב היה נעים, רך ומלטף. ממרומי ההר יכולתי לראות את מימי המפרץ השוקטים. מעליי נפרשו שמים  זרועי כוכבים וניחוח ברושים אפף את נחיריי.

וזה הפרדוקס של הקיץ הישראלי, בעצם. מצד אחד הוא קטלני, קמאי, מלבה שריפות קוצים, מחריב שדות ומצמיא פיות – בדיוק כמו באגדות העתיקות על התמוז. מצד שני מדובר בעונה יפהפייה, תוססת וחושנית, מלאה באפשרויות, באפרסקים בשלים, ענבים עסיסיים ואבטיחים מרעננים. זו עונה של ים תכול, טעמים מתוקים, שמלות קיציות, ובעיקר של חופש פראי.

בקיץ הזה אלך לים, אקרא ספרים במרפסת, אערבב מרגריטות קפואות, אלבש טורקיז וצהוב,  ולא אתאבל על התמוז בכלל, אפילו לא לרגע קט.

תגיות: קיץ, שרב, תמוז