אַזְכָּרָה

22/06/2006
נכתב על ידי

פאר פרידמן כתב פראפרזה יפהפייה על סונטה 130 של שייקספיר. כבר יומיים אני מחייכת לעצמי חיוכים סודיים תוך כדי מלמול שתי השורות האחרונות. אבל אם להודות על האמת, צירופים כמו ‘חִטָּה בַּקֶּמֶשׁ’ או ‘מִתְנַחֶשֶת סְבִיב עֵץ הַתַּפּוּחִים’ שכותבים משוררים מוכשרים כמו פרידמן, לא רק משמחים את לבי ומציתים את דמיוני. הם בעיקר גורמים לי להוריק מקנאת סופרים, לחבוט ראשי ביאוש על המקלדת, ולגנוז כל תכנית לפרסום השירה שלי, כי היא כנראה לא טובה מספיק. תמיד נדמה לי שהיא לא טובה מספיק.

ובכל זאת, הבוקר החלטתי להפסיק לפחד. אולי בגלל שהתעוררתי עם האנג-אובר (עונת החתונות הזאת עוד תהרגני נפש). אז אחרי מקלחת רעננה, שני ליטרים מים, וכוס קפה אחת, התקשרתי למערכת כתב-עת. קיבלתי פרטים, והדפסתי ברווח כפול שמונה שירים שבחרתי בדחילו ורחימו מתוך מאות הקטעים, השרבוטים והטיוטות שבקובץ העבודה שלי. הקלדתי גם מכתב קורקטי, הכנסתי הכל למעטפה, ושלחתי בדואר. עתה נותר לי רק להמתין.

ויש שיר אחד, שידעתי תוך כדי כתיבתו לפני מספר שנים, שלא אשלח אותו לאף הוצאת ספרים או מגזין מקוון. המבנה שלו לקוי, העברית קלוקלת, והניסוחים לא בהירים דים. הוא היה בין השירים הראשונים שכתבתי לאחר הפסקה בת-שנים בעקבות מות אבא שלי, התמוטטות מגדלי קלפים, ושאר דרמות ושברונות-לב. תוך כדי הכתיבה, גיליתי שיצירת שירה כלל לא דומה לרכיבה על אופניים. אם שוכחים, קשה מאוד להיזכר שוב. ובכל זאת, השיר העילג הזה קרוב ללבי, ואולי מגיע לו לצאת מן המגירה. אמנם לא אשלח אותו לאף הוצאת ספרים או מגזין מקוון, אבל נראה לי שבלוג אישי זה בסדר.

אַזְכָּרָה

עֶשֶׂר שָׁנִים הָיִיתִי מֵתָה
קְבוּרָה בָּאֲוִיר הַצַּח,
בֵּין כָּתְלֵי הַבַּיִת,
בְּמִשְׂרָדִים מְמֻזָּגִים,
בְּמִטָּתִי, בָּרְחוֹבוֹת, בְּשׁוּק הַבָּשָׂר,
בִּזְרוֹעוֹת גְּבָרִים שֶׁהָיוּ וְהָלְכוּ,
בִּמְקוֹמוֹת זָרִים,
בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת.
כָּכָה עֶשֶׂר שָׁנִים.

וְעֶשֶׂר שָׁנִים לֹא חָשַׁבְתִּי עָלֶיךָ.
הָיִיתָ מֵת אֲמִתִּי, לֹא כָּמוֹנִי.
הָיִיתָ קָבוּר, שֶׁבַע אַמּוֹת.
הָיִיתָ אֵינְךָ, הָיִיתָ אַיִן.
רָאִיתִי כְּשֶׁקָּבְרוּ אוֹתְךָ
וְלֹא בָּכִיתִי.
לֹא הִזַּלְתִּי דִּמְעָה,
לֹא הָיָה בִּי כְּאֵב,
רַק הֶלֶם
רַק הֶלֶם
רַק הֶלֶם.

הַשִּׁיר הַזֶּה רַע, לֹא אֶשְׁלַח אוֹתוֹ
לְאַף הוֹצָאַת סְפָרִים, אוֹ
מָגָזִין מְקֻוָּן.
הֲיָדַעְתְּ, יֵשׁ הַיּוֹם אִינְטֶרְנֶט.
לֹא הָיָה אִינְטֶרְנֶט לִפְנֵי שֶׁהָלַכְתָּ
לִפְנֵי שֶׁקָּבַרְנוּ אוֹתְךָ לֹא הָיָה
דַּפְדְּפָן, וְלֹא הָיוּ דַּפִּים שֶׁמּוֹבִילִים
לִשְׁגִיאוֹת 404.
לֹא הָיִיתִי מְכַשֵּׁפָה,
הָיִיתִי הַבַּת שֶׁלְּךָ,
הָיָה לִי עָתִיד סָדוּר וְדָבוּר
עַל אָפְנָיו, עַל הָאוֹפַנַּיִם
הָהֵם שֶׁקָּנִיתָ לִי,
עֲלֵיהֶם לִמַּדְתָּ אוֹתִי לִרְכֹּב
בְּלִי גַּלְגַלֵּי עֵזֶר.

וְהִנֵּה אֲנִי עַכְשָׁו
מְכַשֵּׁפָה. מְכַשֵּׁפָה. מְכַשֵּׁפָה.
תֵּכֶף יָבוֹאוּ לִשְׂרֹף אוֹתִי
לְהַעֲלוֹת אוֹתִי עַל הַמּוֹקֵד
אֲנִי אֶצְחַק כָּל הַדֶּרֶךְ
אֲנִי אֶצְחַק כְּשֶׁאֶהֱפֹךְ פֶּחָם
מַה אִכְפַּת לִי, הֲרֵי
אֲנִי כְּבָר מֵתָה עֶשֶׂר שָׁנִים.

וְהִנֵּה אֲנִי עַכְשָׁו
גּוֹלֶשֶׁת, גּוֹלֶשֶׁת, הוֹרֶגֶת
אֶת עַצְמִי בֵּין דַּפֵּי רֶשֶׁת
מַמְשִׁיכָה לָמוּת
אֶת הַקֶּבֶר שֶׁלְּךָ לֹא בִּקַּרְתִּי
כְּבָר יוֹתֵר מִשָּׁנָה.

30.09.2004

תגיות: , ,

2 תגובות לרשומה אַזְכָּרָה

  1. מרק קפלון בתאריך 22/06/2006 בשעה 19:32

    בהצלחה.

    לדעתי יש לך מספיק כישרון שגם אם לא תגיעי למקום הראשון, עדין יהיו הרבה אנשים שיהנו משירתך.

  2. כרמית בתאריך 23/06/2006 בשעה 08:06

    תודה, מרק.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *