פוליתאיסטית. במיטוכונדריה.

09/02/2010
נכתב על ידי

הייתי בנהיגה כשהתחיל לרדת גשם. עצרתי ברמזור אדום. מימיני אזור תעשייה. משמאלי הר הכרמל. הגשם הפתיע אותי.  כל היום זרחה שמש נעימה, בבוקר לבשתי שמלה קצרת שרוולים, ופתאום ניתכו טיפות מהירות ונחרצות על שמשת המכונית שלי. הרמתי גבה אחת ואז מלמלתי אינסטינקטיבית, “ברוך בעל, אל עליון, משיב הרוח ומוריד הגשם”. המלמול הזה גם הפתיע אותי, אפילו יותר מהגשם. הבנתי פתאום שאני באמת פוליתאיסטית, עמוק עמוק בתוכי, בנבכי המיטוכונדריה של תאי הגוף שלי, אני לגמרי, ולחלוטין, פוליתאיסטית.

ניסיתי לחשוב איך זה קרה. לשחזר.

גדלתי במשפחה מסורתית, וקיומו של האל היהודי, היחיד, שאין בלתו, הוטבע בי כאקסיומה שאין עליה עוררין. אחד ועוד אחד שווה שתיים. כדור הארץ מסתובב סביב השמש. יש אלוהים. נורא פשוט זה היה.

אבל אלוהים לא הקשיב לי. אף פעם. ובאמת הגיע הזמן להודות בכך.  במשך כל הילדות ורוב הנערות הייתי מתפללת אליו, יום-יום, במילים שלי, ובתפילות יהודיות. בפרקי תהילים, בפתקים בכותל ובנרות שבת. הייתי מתפללת אליו בדמעות, בתחנונים, בהבטחות, במצוות. הייתי ילדה כזאת טובה, שזה לא ייאמן. אבל הוא לא הקשיב. אף פעם. לאף תפילה. ואני לא מתכוונת שהוא ענה בשלילה לתפילות, אלא שהוא לא ענה שום תשובה. לא כן, לא לא, לא שום דבר באמצע. הוא לא הקשיב, הוא לא שמע, הוא לא היה  שם.

אך טבעי היה שבשנות העשרה המאוחרות השתעשעתי לי ברעיונות אתאיסטיים, או לפחות אגנוסטיים. היה לי משפט כזה מעצבן שהייתי נוהגת לומר. “לא צריך לשמוע לאלוהים כי אין אלוהים, ואם יש, אז הוא בן-זונה כי הוא נותן לכל הרוע בעולם לקרות, ואז אני ממילא לא רוצה לשמוע לו”.

עברו עוד כמה שנים, והלכתי ללמוד באוניברסיטה העברית. השתעממתי שם קשות. כולם (כמעט) התלוננו שחומר הקריאה בסילבוסים בלתי אפשרי , ורק אני הייתי מתוסכלת, כי גמרתי לקרוא את כולו בשבועיים הראשונים של הקורסים. את שאר הסמסטר ביליתי בלקרוא ספרים רנדומליים ממדפי הספרייה בהר-הצופים. קראתי המון ספרים על מכשפות בשנה א’, על מאגיה, כישוף, קבלה, ציד המכשפות בימי הביניים, שמאניזם. כל מיני כאלו. באחד הספרים היה כתוב שהקטה היתה אלת המכשפות בעת העתיקה, והיה שם טקס לזימון הקטה שנמצא כתוב על פפירוס במצרים, והיום נמצא במוזיאון בלונדון.

בחיי האלוהים שאני לא יודעת מה עלה לי בראש, אבל החלטתי לעשות את הטקס. לקרוא להקטה. לא היתה לי סיבה מיוחדת לקרוא לה, או משהו להגיד לה, או לבקש. פשוט רציתי לראות מה יקרה.

מה שקרה זה שהיא ענתה לי. היה מפחיד משהו. אפשר להמשיל את מה שקרה שם לסטירת לחי מצלצלת שקיבלתי ממנה (מן הסתם בגלל שקראתי לה בלי סיבה טובה), אבל היא הקשיבה.  היא היתה שם, וזה היה שונה מכל חוויה קודמת של כל תפילה, קריאה או בקשה שהיא מהאל היהודי, שפשוט פאקינג לא שם עליי.

באותו לילה ידעתי בוודאות שאל”ף, יש אלוהים וזה נכון כמו אחד ועוד אחד שווה שתיים, ובי”ת, קוראים לו הקטה.

ואז שכחתי ממנה. מאלוהים. מכישוף. היו לי דברים אחרים בראש. רק אחרי כמה שנים חזרתי לחפש את אלוהים.

מצאתי אותו בפריחת הפרגים באביב, בעורבים אפורים, בירח, בגלי הים התיכון. מצאתי אותו שוב, ושוב, ושוב, באלפי צורות שונות ומשונות, שהן אחד, אבל גם הרבה.  התחלתי לחקור אלים עתיקים מתרבויות פוליתאיסטיות. חיפשתי את אלוהים שם, לפעמים מצאתי, ולפעמים לא.

ואז באיזשהו שלב התחלתי לחלום על האל היהודי. חלומות מפורטים, נבואיים. הקדוש ברוך הוא סוף סוף נזכר בי.

אבל אז כבר הייתי פוליתאיסטית. לגמרי. במיטוכונדריה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , , , ,

12 תגובות לרשומה פוליתאיסטית. במיטוכונדריה.

  1. כרמית היקרה תקשיבי בתאריך 10/02/2010 בשעה 14:53

    בס”ד
    השם יתברך מתערב רק כשאת זקוקה למשהו דחוף ואת מתפללת בשביל זה. הקדוש ברוך הוא לא עונה לכול אחד ואחד. את רוצה קצת לראות מי זה השם יתברך? תביני קודם כול שיש עולם הבא וכדיי להוכיח לך תראי את הסרטים הבאים- הצ’אנס האחרון, סיאנסים בצבא ונשמות מדברות. לאחר שתביני שיש עולם הבא תביני מן הסתם שזה בזכות השם יתברך. ותראי שרק ביהדות העולם הבא מוזכר במדיוק ומה יש בו. בי בי

    • לב בתאריך 19/02/2010 בשעה 19:50

      השם יתברך, זה משפט לא הגיוני.
      אלוהים הוא עליון וכל יכול, אז מי בדיוק יברך אותו?

  2. יוסי בתאריך 10/02/2010 בשעה 17:53

    צדיק באמונתו יחיה ולמי שיש הסברים שיהיה לו לבריאות.איך אפשר להתווכח עם אמונות? אני מאמין שאם בהפסקת המשחק כאשר שחקני הספסל בועטים לשערים, השער שאליו תתקוף קבוצתי יספוג יותר שערים מהשער בו יעמוד שוערנו המופלא הרי ברור שננצח. ולא משנה שנער הייתי וגם זקנתי ומנסיוני חוויתי שאמונה זו הבל היא ורעות רוח ועדיין אני מקפיד לספור את הכדורים הנכנסים לשערים בהפסקות ומאמין שאם השער הנ”ל יספוג יותר שערים,אכן ננצח!!!

  3. הפסען בתאריך 10/02/2010 בשעה 22:19

    לפוליתאיסטים כבר אין על מה לדבר עם הקדוש ברוך הוא?

    • כרמית בתאריך 11/02/2010 בשעה 08:44

      בטח שיש, אבל השיחה בדרך כלל מגיעה למבוי סתום כשמתחילים לדבר על האקסקלוסיביות שהוא דורש על פני כל אלים אחרים.

    • דניאלה בתאריך 14/04/2010 בשעה 20:06

      לדעתי, האקסקלוסיביות (כביכול) שהקב”ה דורש, היא למען חירותך שלך. הרי מה הקב”ה דורש בסה”כ? בלי להכנס לוויכוחים כאלו או אחרים על מהותה של היהדות, סה”כ נדרשים מאיתנו כמה כללי מוסר אוניברסליים כמו לא תחמוד, לא תנאף, לא תרצח…קשה להתווכח עם פשטות שכזו. למעשה כתבי הקודש היהודים לא שוללים את קיומם של ישויות ואלים אחרים! הם אפילו מכירים בהם פה ושם. פשוט, החירות האמיתית של האדם יכולה להתקיים אם הוא לא משתעבד לישויות כאלו ואחרות, חזקות ממנו, ונשאר חופשי לעקוב אחרי המוסר האנושי הטבעי לו – שהוא חלק עיקרי ביהדות. ורק למען הסר ספק – אני מתעניינת ומאמינה בכל האלים הסיפורים האגדות והישויות שאי פעם נהגו 🙂 באמת, ואני לא רואה כל סתירה.

  4. אמתלאי בתאריך 10/02/2010 בשעה 23:37

    כרמית יקרה,
    הפוסט הזה ריגש אותי מאוד. הרגשתי שהוא מתאר תהליך דומה לזה שעבר עלי, בוואריציה אחרת ובניואנסים אחרים, אבל העיקרון דומה. המסלול שלי לא עבר דרך משפחה מסורתית, אבל כבר מילדות ידעתי שאני פוליתיאיסטית, על אף שכמובן לא ידעתי מה זה והייתי בטוחה שאני מאמינה באלוהים. למעשה צדקתי. באמת האמנתי באלוהים, ועודני מאמינה בו. בה. בהם. בכולם גם יחד.
    כשלמדנו תורה בבית הספר היסודי ותנ”ך בתיכון, חשתי אי נוחות עצומה עם הרדיפה של נביאי הבעל ויתר עובדי האלילים, ועוד יותר מכך שהמורה – שאמורה להיות נאורה – מלגלגת על האמונות האלה. הרגשתי באופן עמוק מאוד שהיא טועה.
    כשהתבגרתי (קצת) גם אני ניסיתי את כוחי בקריאת ניסיון אל כוחות המקום, וחטפתי סטירה, אבל ידעתי שהם שם, במלוא עוצמתם. זה קרה על פסגה של הר בארץ אחרת, וכשירדתי ממנו לא הייתי אותו אדם.
    קראתי פעם על פירוש של אבן עזרא (נדמה לי שזה היה הוא) על ריבוי הפנים של האלוהים, והרבה מיתולוגיות וקצת בודהיזם, והבנתי קצת יותר על דרכו של האלוהים להתגלות בעולם בריבוא הצורות והיצורים. היום אני חשה עם זה לגמרי בנוח.

  5. אין יהוה בתאריך 28/02/2010 בשעה 07:16

    אם יש משהו בטוח זה שיהוה לא קיים.

    גם אני כמוך התפללתי כילדה והתחננתי ככל חיי לעזרה והוא מעולם לא השיב.

    אתאיזם נראה הגיוני ביותר, גם מבחינה רגשית, למרות שהוא לא מספק שום פתרון.

    אלות נשים, לפחות באמונה מעצימות נשים.
    אישה לא יכולה להתחבר לאל יהוה שהוא אל אכזרי ומשעבד נשים.
    אישה זקוקה לאלה שהיא אישה כמותה טובת לב ומוסרית.

    יהוה, אם הוא קיים, הוא אל המתעב נשים, אונס ורוצח אותן בלי סוף.

    האלות צריכות לקום לתחיה ולנקום בו.

    הפעמים היחידות ששמעתי על תפילות שבאמת עזרו לנשים היו כשהן התפללו לאלות ולא לאל זכר.

  6. ליאורה בתאריך 01/07/2010 בשעה 07:06

    כרמית שלום
    דברייך חשובים ונכונים ביותר. עם זאת יש קושי מסויים לאנשים שגדלו על ברכי האמונה באל אחד ” ה’ הוא האלוהים” להאמין בריבוי של אלוהים.
    כמורה אני רואה זאת כשאני מסבירה על האמונה באלילים . תגובת הילדים לרוב – צחוק . הם אינם קולטים כיצד יתכן להאמין באלילים שונים. הפולחנים העתיקים ניראים להם טיפשיים.
    האמונה ב”אל עליון” ששולט בכל מוטבעת בהם חזק.

    • כרמית בתאריך 04/07/2010 בשעה 19:04

      בימינו גם האמונה באל אחד נראית להרבה אנשים “טיפשית”. אני היום נוטה להאמין שאמונה היא חלק מהתבגרות. אם זה לא מוטבע בחינוך מהבית מילדות, זה אמור להגיע בצורה כלשהי כשאנחנו מעמיקים להתבונן ביקום ובעצמנו, ומבשילים להיות בני אדם שלמים.

    • ליאורה בתאריך 06/07/2010 בשעה 17:17

      דברייך חכמים ויפים.אכן ההתבגרות ותובנות על החיים מביאים לאמונה .
      לדעתי, אין זה משנה במי מאמינים אלא עצם האמונה בכוח מסוים נותן כוח ושלוות נפש לאנשים.

  7. ליאורה בתאריך 10/07/2010 בשעה 11:06

    כרמית
    הסתקרנתי מאוד מנושא ” הקטה” . אך לא מצאי חומר עליה .
    האם תוכלי להפנות אותי למקום בו מצאת את הטקס הקורא לה להופיע כפי שתיארת בבלוג? הייתי רוצה לנסות . אולי כמוך אמצא לי חיבור לאותו כוח אלוהי שאני כלכך מחפשת אך לא מוצאת
    ליאורה

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *