ויש עוד עבודה לעשות, והחיים הם תהליך

27/09/2009
נכתב על ידי

זה עשור שאני לא שומרת את יום כיפור כהלכתו. צמה, לא צמה. גולשת באינטרנט, רואה פרקים של באפי. שותה קפה. כותבת. לנסוע עוד לא יצא לי ביום כיפור, וגם לא להדליק אש, אבל היום הזה הולך וחומק ממני. פעם הוא היה נורא, מלווה בדממת מוות, חרדת קודש ושקט שאפילו קולות ינשופים לא הפרו אותו. אחר כך עזבתי את המושב, והוא הפך להיות סתם יום. אבל זה לא חדש. אני מספרת את זה כל שנה.

מה שחדש זה הזילות הכללית בציבור כלפי רעיון הסליחות שביום כיפור.

קבוצת מתחסדת א’: “אני מבקשת סליחה במקום מאנשים, אז אני לא צריכה לבקש סליחה ביום כיפור”. 

קבוצה מתחסדת ב’: “לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד ואני לא צריך לבקש סליחה”.

קבוצה מתחסדת ג’: “אני מבקשת סליחה. באמת סליחה שאני קיימת”.

קבוצה מתחסדת ד’: “אם אפשר לחטוא ואז לבקש סליחה אז זה לא שווה”.

והקבוצה הגרועה מכולן, קבוצה מתחסדת ה’, הקבוצה שאליה אני משתייכת השנה: “אני לא סולחת”.

לא סולחת לקצין שלא ציית לתמרור עצור, העיף את המכונית שלי בצומת, פצע אותי (ועוד כמה חיילות שהיו באוטו שלו), שיבש את מהלך חיי שדווקא התנהלו לא רע עד אז, הרס לי את האוטו, גרם לי להיכנס לחובות, נעלם, שיקר למשטרה, לא ענה לטלפונים ואחר כך הודיע שהוא לא לוקח אחריות על התאונה. אולי בשנה הבאה אצליח להגיע למצב של סליחה, אחרי שאראה אותו במשפט שיהיה (מדינת ישראל תובעת אותו, ואני נחשבת עדה). בינתיים, פשוט לא.

לא סולחת לממסד הרבני על כל מה שהוא מעביר אותי בדרך לחתונה מוכרת במדינת ישראל. על כך אולי יהיה פוסט נפרד אחרי סוכות. אם אמצא מספיק כוח נפשי. בינתיים אני עסוקה בלשרוד את התהליך ולא לחשוב יותר מדי על איך אני הורגת רבנים, כי זה אנטישמי, ולא מוסרי, וכיו”ב שיקולים. (באורח אירוני למדי, הרוב המכריע של הרבנים האינדיבידואלים המעורבים בעניין דווקא נחמדים מאוד, אבל כשהם פועלים במסגרת הממסד הרבני נוצר מזה משהו עשוי רוע טהור).

לא סולחת לעצמי על התנהגות קלוקלת, אובדן החמלה, לו”ז אישי מבולגן והזנחה פושעת של תחומים חשובים בחיי. כתיבה, ספורט,  מדיטציה, מאגיה, בריאות.

לא סולחת למספר ניכר של אנשים מתחום העבודה שלי שנוהג בי או בקרבתי בגסות רוח ובבהמיות על בסיס כמעט יומיומי.

אני כנראה לא במדרגה הרוחנית הזאת השנה. ויש עוד עבודה לעשות. והחיים הם תהליך, כמו גם האהבה, וסודות הכישוף, והנשימה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , ,

5 תגובות לרשומה ויש עוד עבודה לעשות, והחיים הם תהליך

  1. מרק ק. בתאריך 27/09/2009 בשעה 20:46

    לא מבין למה זו התחסדות. אני מנסה לשאוב מהידע הלא קיים שלי בהלכה ולא נזכר שהיכן שהוא נאמר שחייבים לבקש סליחה וגם לסלוח. להפך, אם אני זוכר נכון נאמר במקום כלשהו “זכור את אשר עשה לך עמלק” ולא נראה לי שיש מקום אחר שאומר “אבל תסלח לעמלק”.

    אנשים צריכים לבקש סליחה רק כאשר הם באמת מפנימים ומצטערים על מה שעשו, אבל לסלוח זה לא ענין אוטומטי אפילו אם מבקשים.

    ובהצלחה בתהליך. לפעמים זה מדהים הקטנוניות של הכהנים של היהדות. כשאני עשיתי את הדבר הזה היתה ציפיה שיעשו לי בעיות בגלל המוצא הרוסי שלי, אבל דוקא גרושתי התאמצה יותר בגלל שהיתה ילדה מאומצת, למרות שהיא נולדה בארץ ולא היה שמץ של סיבה לפקפק ביהדות שלה….

  2. תומר בתאריך 28/09/2009 בשעה 22:10

    אנא כתבי על הרבנות. זה חשוב (ומעניין).

  3. סחבק בתאריך 29/09/2009 בשעה 13:28

    פעם למדתי קורס מרתק של איש חכם בשם דני סטטמן על “מחילה רחמים וצדק”.
    אם מזדמן לך להגיע למסדרונות הבערות החשוכים של אוניברסיטת חיפה, אולי תמצאי אותו מאיר שם באחד החדרים 🙂
    מומלץ בחום.

    אה, ושונאת רבנות תחיה.

  4. שיר דמע בתאריך 29/09/2009 בשעה 19:13

    אני לא יודעת לאיזו מהקבוצות אני משתייכת.
    מימיי לא צמתי ביום כיפור. בקיבוץ שלי מצד אחד עבדתי לפעמים ביום כיפור (קראו לזה “גיוסים”. זה לא היה יום עבודה רגיל, בכל זאת), מצד שני כן ציינו את היום והשתתפתי בטקסים אן ערבי עיון שהתקיימו בערב יום הכיפורים או ביום עצמו. מאז שעזבתי את הקיבוץ אין לי כלום ביום כיפור. לפעמים יורדים לכנרת עם המשפחה, פעמיים הייתי בחו”ל, לפעמים סתם בבית.
    אני חושבת שהיום חשוב, שרעיון הסליחות וההתבוננות הפנימית חשוב, אבל לא באמת עושה בו שום דבר.
    אין אף אחד שאני מרגישה צורך עז כרגע לבקש ממנו סליחה, אבל אולי אם הייתי משקיעה בזה יותר מחשבה הייתי נזכרת. אני בטח לא יכולה להישבע שמכולם אני מבקשת סליחה על המקום. מצד שני, גם אף אחד מעולם לא ביקש ממני סליחה לקראת יום הכיפורים.

    בקשר לרבנות – לי יש עמדה מאוד נחרצת בנושא, אם כי היא קצת פחות תקפה ביחס לאנשים כמוך, שלפחות באו מרקע דתי ויש להם יחס מסוים למסורת. פוסט בנושא הזה יענין אותי, כמובן, אבל רק ינציח את דעותיי השליליות על המוסד.

  5. […] כל רשומות יום כיפור באספקלריה: 2005: היא היתה איתי מבראשית 2006: ערב יום כיפור 2007: על חטא שחטאתי לפניכם 2008: אם רק זוכרים לנשום 2009: ויש עוד עבודה לעשות, והחיים הם תהליך […]

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *