4 תגובות לויש עוד עבודה לעשות, והחיים הם תהליך

1. מרק ק. בתאריך 27/09/2009 בשעה 20:46

   לא מבין למה זו התחסדות. אני מנסה לשאוב מהידע הלא קיים שלי בהלכה ולא נזכר שהיכן שהוא נאמר שחייבים לבקש סליחה וגם לסלוח. להפך, אם אני זוכר נכון נאמר במקום כלשהו “זכור את אשר עשה לך עמלק” ולא נראה לי שיש מקום אחר שאומר “אבל תסלח לעמלק”.

   אנשים צריכים לבקש סליחה רק כאשר הם באמת מפנימים ומצטערים על מה שעשו, אבל לסלוח זה לא ענין אוטומטי אפילו אם מבקשים.

   ובהצלחה בתהליך. לפעמים זה מדהים הקטנוניות של הכהנים של היהדות. כשאני עשיתי את הדבר הזה היתה ציפיה שיעשו לי בעיות בגלל המוצא הרוסי שלי, אבל דוקא גרושתי התאמצה יותר בגלל שהיתה ילדה מאומצת, למרות שהיא נולדה בארץ ולא היה שמץ של סיבה לפקפק ביהדות שלה….

   Reply
2. תומר בתאריך 28/09/2009 בשעה 22:10

   אנא כתבי על הרבנות. זה חשוב (ומעניין).

   Reply
3. סחבק בתאריך 29/09/2009 בשעה 13:28

   פעם למדתי קורס מרתק של איש חכם בשם דני סטטמן על “מחילה רחמים וצדק”.
   אם מזדמן לך להגיע למסדרונות הבערות החשוכים של אוניברסיטת חיפה, אולי תמצאי אותו מאיר שם באחד החדרים
   מומלץ בחום.

   אה, ושונאת רבנות תחיה.

   Reply
4. שיר דמע בתאריך 29/09/2009 בשעה 19:13

   אני לא יודעת לאיזו מהקבוצות אני משתייכת.
   מימיי לא צמתי ביום כיפור. בקיבוץ שלי מצד אחד עבדתי לפעמים ביום כיפור (קראו לזה “גיוסים”. זה לא היה יום עבודה רגיל, בכל זאת), מצד שני כן ציינו את היום והשתתפתי בטקסים אן ערבי עיון שהתקיימו בערב יום הכיפורים או ביום עצמו. מאז שעזבתי את הקיבוץ אין לי כלום ביום כיפור. לפעמים יורדים לכנרת עם המשפחה, פעמיים הייתי בחו”ל, לפעמים סתם בבית.
   אני חושבת שהיום חשוב, שרעיון הסליחות וההתבוננות הפנימית חשוב, אבל לא באמת עושה בו שום דבר.
   אין אף אחד שאני מרגישה צורך עז כרגע לבקש ממנו סליחה, אבל אולי אם הייתי משקיעה בזה יותר מחשבה הייתי נזכרת. אני בטח לא יכולה להישבע שמכולם אני מבקשת סליחה על המקום. מצד שני, גם אף אחד מעולם לא ביקש ממני סליחה לקראת יום הכיפורים.

   בקשר לרבנות – לי יש עמדה מאוד נחרצת בנושא, אם כי היא קצת פחות תקפה ביחס לאנשים כמוך, שלפחות באו מרקע דתי ויש להם יחס מסוים למסורת. פוסט בנושא הזה יענין אותי, כמובן, אבל רק ינציח את דעותיי השליליות על המוסד.

   Reply

הוספת תגובה לרשומה זו