משהו לקרוא: שוקולד וזכוכית

09/06/2006
נכתב על ידי

בשנה החולפת קראתי 157 ספרים. הנה רשימה קצרה של אלו מתוכם אשר נגעו ללבי במיוחד. כיוון שאני נוהגת לקרוא בשפת המקור, אין לי השגות אודות איכות התרגומים, וכמו כן מופיעים כאן גם ספרים שלא תורגמו לעברית כלל.

הגבירה וחד-הקרן – טרייסי שבלייה. סיפור בדיוני אודות שטיחי הקיר המפורסמים שנארגו בפלנדריה במאה ה-16. העלילה מתמקדת באנשים שיצרו את השטיחים: האציל שהזמין את השטיחים, אשתו ובנותיו, הצייר שתכנן אותם, ומשפחת האומנים הבלגית שארגה אותם משך חודשים ארוכים. אהבתי את הספר מאותה סיבה שאהבתי את כל ספריה של טרייסי שבלייה: עלילה מרתקת, חשק לרוץ לספרי ההיסטוריה ולקרוא את הסיפור האמיתי של השטיחים ובעיקר: אנגלית עשירה, פואטית, חמאתית וססגונית.

חיי פי – יאן מרטל. חמישה  ניצולים נותרו על סירת הצלה בלב ים לאחר שטבעה ספינתם: נער הודי, זברה, צבוע, אורנג-אוטנג ונמר בנגלי בשם ריצ’רד פארקר. עמוס וגדוש במחשבות על משמעות החיים, החוויה הדתית, אלוהים, והיחסים בין בני האדם לבין בעלי החיים והטבע. אחד הספרים המצחיקים ביותר והפילוסופיים ביותר שקראתי אי פעם.

שוקולד – ג’ואן האריס. אם ובתה מגיעות לכפר שמרני בצרפת בתקופת הצום של חג הפסחא, ופותחות שם חנות שוקולד. הרוחות סוערות, וגם להקת צוענים שעוגנת בנהר הסמוך תורמת לחגיגה. סיפור לירי וצבעוני על התנגשות בין תפיסות עולם: קתוליות סגפנית וקפדנית מחד ונהנתנות סלחנית ואנושית מאידך. גם את ספר ההמשך, יין אוכמניות אהבתי. עלילתו מתרחשת באותו כפר צרפתי, שנים לאחר שהשוקולטיירית הכשפנית ובתה עזבו. הפעם מגיע למקום סופר אמריקאי כושל ואת הסיפור אנו שומעים מנקודת מבט של בקבוק יין השוכב במרתף.

מעשה השפחה – מרגרט אטווד. רומן עתידני מצמרר אודות חייה של שפחה בתיאוקרטיה פוריטנית, אשר קמה על חורבות חלק ניכר מארה”ב. החברה מחולקת למעמדות ברורים על פי מגדר. נשים פוריות משמשות כשפחות חרופות לאדונים ולגבירות מבוגרות ועקרות, ותפקידן ללדת להם ילדים. אהבתי את הספר כי באמצעות דוגמא קיצונית ובדיונית, מרגרט אטווד מצליחה לומר דברים חשובים אודות מצבן של נשים בעולם היום.

אשתו של הנוסע בזמן – אודרי ניפנגר. הנרי מסוגל לנוע בזמן אחורה וקדימה. הספר מספר על חייו, ועל אהבתו לקלייר. אהבתי את הספר כי הרעיון של ניפנגר מבריק ומפתיע. כי העלילה מרתקת. וכי טוב לקרוא סיפורי אהבה, בעיקר כאלו שבאמת נמשכים לנצח.

כל החיים לפניו – אמיל אז’אר. סיפורו של ילד מוסלמי הגדל בבית יתומים פרטי בפריז. בעלת בית היתומים: זונה יהודיה בדימוס, מזדקנת וחולנית. כתוב צרפתית צבעונית ומשובבת-נפש. מדגים היטב את האופי הקוסמופוליטי, הרב-תרבותי, הקולוניאליסטי והבעייתי של עיר האורות. מצחיק עד דמעות, עצוב, צובט את הלב, ושופע חמלה.

האלים עצמם – אייזק אסימוב. תמצית העלילה: מדען מנודה מכדור הארץ וישות מכוכב לכת גווע מנסים למנוע את קץ העולם, כל אחד בדרכו שלו. אבל זה לא מה שמעניין בסיפור. מה שאותי ריתק הוא הגזע התלת-מגדרי שמאכלס את אותו כוכב לכת גווע. במונחים ארציים, יש שם ישות שדומה לנקבה אמהית, ישות שדומה לזכר רציונלי ומכור לעבודה, וישות שלישית, ערטילאית, מרפרפת. מין משהו כזה שכולנו פה בכדור הארץ מחפשים אותו. משהו שישלים ויחבר…

נו לוגו – נעמי קליין. ספר העיון היחיד ברשימה. במניפסט ארוך, מדוקדק, מפורט ונוקב, מצביעה נעמי קליין על תרבות המותגים כעל אחת הרעות החולות של העולם המודרני. היא סוקרת את ההיסטוריה של המותג החל מראשית המאה, מתארת את השפעותיו על העולם המערבי, מסבירה איך הוא משפיל, הורג, מנצל, מונע התקדמות של ארצות מתפתחות, ואפילו מכשיל שכבות עניות במערב. אהבתי את הספר כי אני מסכימה עם הרעיונות הפוליטיים המובעים בו. כי מאסתי במותגים ובאופנות מוכתבות על ידי אנשי שיווק. כי אני לא צריכה שימכרו לי חלומות, אני יכולה לחלום לבד. וגם כי אני עניין אותי לדעת מיהם בדיוק הגורמים המסחריים שהופכים את העולם למקום קצת פחות נחמד לחיות בו.

פעמון הזכוכית – סילביה פלאת’. רומן מפתח אוטוביוגרפי אודות השנה בה ניסתה פלאת’ להתאבד. גיבורת הסיפור, אסתר גרינווד, היא השתקפות של פלאת’. הסיפור שלה  מסקרן, אירוני ונוגע ללב. אהבתי את הספר כי הוא גרם לי לשאול את עצמי שאלות אודות מהות השגעון, ומי בעצם נחשב לא-שפוי.

יומנה של בריג’ט ג’ונס – הלן פילדינג. אני מניחה שכולם ראו את הסרט, אבל בכל זאת: סיפורה של רווקה בריטית בשנות השלושים המוקדמות לחייה, שמחפשת חתן. כתוב בצורת יומן. שמח ומבדח. מצחיק, מצחיק, מצחיק עד דמעות.

המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה – מארק האדון. נער נבון ומודע עם בעיות התנהגותיות הגובלות באוטיזם הופך לבלש ויוצא להרפתקה. הצצה נדירה ורגישה לחיי משפחות לילדים חריגים. עלילה מפתיעה ומשעשעת, אבל לא מופרכת בהתחשב בגיבור הראשי.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , ,

6 תגובות לרשומה משהו לקרוא: שוקולד וזכוכית

  1. בועז כהן בתאריך 10/06/2006 בשעה 08:31

    חוץ מהספר של טרייסי שבאליה ויומנה של בריג’ט ג’ונס – הלן פילדינג, שאותן אני לא סובל, קראתי את כל הרשימה שלך…

    אבל שאלה: למה אייזק אסימוב, ולא (כמקובל) – איזק?

    http://www.sf-f.org.il/author?id=23

  2. כרמית בתאריך 10/06/2006 בשעה 10:13

    האמת היא שאין לי מושג איך מקובל לתעתק את שמו של אסימוב לעברית. הפעם האחרונה ששזפה עיני ספר מתורגם שלו היתה לפני עשרים שנה כשקראתי את ‘קץ כל זמן’ ולא הבנתי כלום, כי אף אחד לא טרח לספר לי שהוא חלק מסדרה. כל מה שקראתי לאחרונה קראתי באנגלית. התעתיק שלי היה ספונטני לחלוטין, והאמת היא שאת כל השמות האנגליים שמתחילים ב-I אני מתעתקת “איי” בכתיב במלא (איירין, איילין, אייזק, איילנד, וכו’).

    לגבי טרייסי שבלייה – מותר לנחש שקראת אותה בעברית? אני חושבת שהסיבה המרכזית לכך שאני אוהבת את הספרים שלה (קראתי את כולם, אהבתי את כולם) היא השימוש הוירטואוזי בשפה האנגלית. אישית, וכמתרגמת לא רעה בכלל, הייתי חותכת ורידים אם הייתי צריכה לתרגם אותה. צריך להיות אומן תרגום מופלא כדי להעביר את שבלייה לעברית.

  3. אוהד בתאריך 11/06/2006 בשעה 15:36

    עשית לי חשק לקרוא. אני שוקד עכשיו על המקראה של בוקובסקי.
    קראתי כמה וכמה מהספרים ברשימה, אולם לדאבוני אני עצלן ומעדיף לקרוא בעברית. למרות שהאנגלית שלי טובה מאוד.

  4. נסט בתאריך 15/06/2006 בשעה 12:43

    צירוף מקרים.
    חבר שלי מצא לפני שבועיים את “פעמון הזכוכית” זרוק בכיכר ציון, בירושלים.
    כשהוא סיים לקרוא אותו, הוא העביר אותו אלי.
    די מוצלח עד עכשיו.

  5. בלונד בתאריך 18/06/2006 בשעה 22:41

    את הרוב קראתי ומה שלא לא…

  6. מוטי בתאריך 26/08/2006 בשעה 08:16

    קץ כלזמן הוא לא חלק מסידרה.

    הוא ספר שעומד בפני עצמו למרות רמזים מסויימים על ספרים אחרים של אסימוב אבל הוא לא קשור אליהם ואין צורך לקרוא אותם כדי להבין את הספר.

    הספר הכי טוב שלו לדעתי ואחד הטובים בכלל…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *