ברכת כלה, למה לא

26/08/2009
נכתב על ידי

חודש אחרי הצעת הנישואין, כבר יש לנו תאריך לעוד שלושה וחצי חודשים, מקום, קייטרינג ובר, די ג’יי, צלמים, שמלת כלה כלבבי (ותודה לכולם על ההצעות והטיפים), נעליים, מעצבת שיער ומאפר, ואפילו טבעות. עוד אין חליפה ושאר בגדים למיועד, ההזמנות בשלבי עיצוב, ואני רוב הזמן מתעסקת בשטויות כמו איזה תכשיטים לענוד, וכמה שרשראות הוואי וצמידים זוהרים צריך לקנות לרחבת הריקודים.

את תהליך הרישום לנישואין ברבנות נתחיל בעוד שבועיים, וכבר ברור שזה לא יהיה פשוט. אתאיסט מושבע ומכשפה עם רקע מסורתי שבוחרים להתחתן כדת משה וישראל. לכל אחד מאיתנו יש את החבילה שלו מול היהדות בכלל, והממסד הרבני בפרט. אם להודות על האמת, קצת חבל לי שהחתונה שלי כוללת גם חופה וקידושין ולא רק מסיבה קרנבלית וצבעונית עם מוזיקה מצוינת, אוכל טוב, אלכוהול משובח ואנשים שאני אוהבת.

הבחירה שלי בחתונה יהודית היתה מובנת מאליה מחד, אבל קשה כקריעת ים סוף מאידך, ולא בגלל טקס החופה עצמו. עקרונית אין לי שום בעיה עם הסמליות של הקידושין והנישואין היהודיים על שלל מרכיביו, מן הכתובה ועד להינומה. כל עוד הרב לא יחליט להוסיף פלפולים ונאומים שלא ממין העניין, מבחינתי הטקס בסדר גמור.

מה שמפריע לי הוא המסגרת הכללית שבתוכה נתון טקס החופה.  הפילוסופיה והאתיקה היהודית צובעות את הטקס, הסביר לכשעצמו, בגוונים ותת-גוונים של אידיאות שאין לי עמן ולא כלום. העניין הזה התבהר לי במיוחד בשבוע האחרון, אותו הקדשתי להתעמקות בנבכי טקס החופה והקידושין, ונתקלתי בברכת הכלה.

ברכת כלה היא תפילה שאומרת הכלה  לפני כניסתה לחופה ואחרי שהחתן כיסה את פניה בהינומה ברכות כלה, מסתבר, הן עסק מאוד פופולרי בימינו, ומהוות סוג של דרך נשית “להשתתף” בטקס החופה והקידושין היהודי, שכמו רוב הטקסים היהודיים אינו כולל השתתפות ישירה של נשים (האישה מביעה את הסכמתה להינשא לחתן בפני הרב, והרב מעיד על כך בכתובה, אבל על הכתובה עצמה חותם גבר בשם הכלה. כמו כן בחופה עצמה, הגבר מקדש את האישה, והיא לא פוצה פה, אלא מביעה את הסכמתה אך ורק בהושטת אצבע לקבלת טבעת).

קראתי כתריסר גרסאות לברכת הכלה. כולן היו מחרידות בעיניי. הסלידה שלי מהן נובעת משני טעמים עיקריים, שבגינם אני סולדת מרוב התפילות היהודיות. הברכות כוללות חרטה אוטומטית, והן קהילתיות ולא אישיות.

דוגמא מתוך ברכת כלה סטנדרטית: “ישמח לבי ויגל כבודי על אשר הודעתני על ידי עבדיך החכמים שביום חופה מוחלים לכל העוונות. הנה כי כן, הריני מתחרטת חרטה גמורה על כל מה שעשיתי  נגד עצתך הטובה ועל כל מה שקיצרתי בעבודתך,  ואני רוצה בלב שלם ובנפש חפצה  לשוב בתשובה שלמה לפניך ולעבדך באמת מכאן והלאה תמיד”.

אז קודם כל זה שקר. לפחות עבור רוב הכלות הישראליות. אלא אם כן הכלה מתכוונת לקיים אורח חיים דתי כל דקדוקיו לאחר נישואיה, אזי היא לא מתחרטת ואינה רוצה לשוב בתשובה שלמה לפני האלוהים היהודי. ושנית כל, למה מתחרטת? למה שליליות והלקאה עצמית? יש לי את כל החיים להתחרט על כל מיני דברים. ביום נישואיי, אני לא רוצה להתחרט על שום דבר, אלא לעמוד שם שלמה וטהורת-לב.

מאותה סיבה, אגב, אני לא רוצה שיזכירו בחתונה את כל המתים והנספים ואלו שלא זכו. יש מספיק ימי זכרון ואבל בשנה, והחתונה היא לא המעמד הנכון. שבירת הכוס על חורבן ירושלים זה די והותר. ושלא ישתמע שאני מתנגדת לתיקון דרכים והתנהגות קלוקלת. אבל אני מעדיפה דרך של לקיחת אחריות מעשית ורוחנית על פני פאסיביות-אגרסיביות של חרטה ותביעות מול האלוהים.

וחוץ מזה: “הודעתני על ידי עבדיך החכמים שביום חופה מוחלים לכל העוונות”? לא ידעתי את זה לבד, בורה ופתיה וקלת-דעת שכמותי שלא פתחה ספר מימיה. מזל באמת שעבדיך החכמים טרחו להגיד לי, אחרת איך היה עולה בדעתי לבדוק.

קטע נפוץ נוסף בברכות כלה: “ותפילתי בעת זאת לבניין בתינו ,בנין עדי-עד מתוך יושב ,טהרה וענווה.  ונזכה לבריאות הגוף ולאור עליון,ותרחם על  כנסת ישראל עם קודשיך. ותבטל ותמתיק כל הדינים מעל כל עמך ישראל  בגשמיות וברוחניות”.

וזה כבר מוציא אותי מדעתי. למה בתפילה כל כך פרטית, בטקס כל כך אישי (ונתעלם רגע ממאות האורחים), אני צריכה להתפלל על כל כנסת ישראל ולהתעסק עם כל הדינים שתלויים ועומדים מעל ראשו של עם ישראל. כי אם חושבים על זה רגע, אז אני אמורה לעמוד שם, כמה צעדים לפני החופה, כשמשפחתי, בעלי לעתיד וכמה רבנים ממתינים לי בסבלנות – ולומר תפילה על המצב הבטחוני, המשבר הכלכלי, האלימות הפושה במקומותינו, כל היהודים החולים על פני הגלובוס, והאנטישמיות בעולם. כי זאת המשמעות של “הדינים מעל כל עמך ישראל בגשמיות וברוחניות”.

אבל לכלה יש שתי אופציות נוספות. אחת היא לכתוב ברכת כלה משל עצמה, ולהתחנף לרב שיסכים לקבל אותה. השנייה היא לוותר על האפשרות לחלוק את הגיגיה ותפילותיה קבל עם ועדה, ובמקום זה להביע את השתתפותה בטקס והסכמתה לנישואים בדרך המסורתית של התרצות בפני הרב במעמד כתיבת (ולא חתימת) הכתובה, והושטת אצבע לקבלת טבעת בחופה, כמו אימה וסבתותיה לפניי.

הלב שלי, לאמיתו של דבר,  נוטה אוטומטית לכיוון האופציה השנייה. אני מעדיפה שתיקה תחת החופה מאשר דקלומים על אבינו שבשמים שצריך לרחם על מישהו דווקא עכשיו או אפילו דקלומים על איך אני ניצבת בקדושה ובטהרה ומתפללת לנישואין של אהבה שלום, וכבר כתבתי רבות בעבר על סגולות השתיקה, שיפה לעוסקים במאגיה, ויפה לחיי מעש.

וגם אומרים, חיי הנישואים חשובים, ולא החתונה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , , , ,

15 תגובות לרשומה ברכת כלה, למה לא

  1. צמח בר בתאריך 26/08/2009 בשעה 17:31

    אני מנסהלחפור בדעתי ובזכרוני, האם התבקשתי לתת ברכת כלה, ולא מוצאת שום רמז.
    אבל דבר זה אינו מעיד בין אם התבקשתי ובין אם לא.
    בהתאם לחומרתו של הרב המקדש – אם הוא אינו מחמיר כ”כ, אני מניחה שתוכלי לשאת ברכת כלה פרי עטך.

    • כרמית בתאריך 27/08/2009 בשעה 12:16

      ברכת כלה היא לא חובה בטקס. זו אופציה שהכלה יכולה לבחור בה, בתיאום עם הרב. לי אישית זה כרגע לא נראה כל כך חשוב, במיוחד לאור העובדה שכנראה יהיה לי טקס כלה בלי קשר לחופה וקידושין בחתונה 🙂

  2. אמתלאי בתאריך 26/08/2009 בשעה 18:40

    אכן, סוגיות סבוכות.
    עדיין לא מבינה למה להיכנס לזה בכלל, ולא להכין טקס משלך לפי טעמך
    או למצוא מכשפה אחרת שתחתן אותך.
    עוד אפשרות: לומר מתחת להינומה את הטקסט המצוין שכתבת פה לפני כמה פוסטים,
    בשבחי המונח “בעלי”, בהשראת הזוגיות המצוינת של בעל ועשתורת.
    מה יכול להיות מוצלח מזה תחת החופה היהודית כדת וכדין?
    (:

    • כרמית בתאריך 27/08/2009 בשעה 12:19

      מכמה סיבות “להיכנס לזה”:
      1. אני מאמינה שחתונה זה טקס קהילתי ולא אישי. הקהילה שלי היא קהילה יהודית.
      2. אני פוליתאיסטית, והאל היהודי הוא אחד האלוהים המרכזיים שלי.
      3. אני לא מתחתנת עם עצמי, אלא עם בחור שלמרות אתאיסטיותו יש לו גם סיבות משלו להעדיף טקס יהודי, ודעתו גם כן משמעותית וקובעת.
      4. טקס משלי לא סותר את החופה והקידושין הקהילתיים, ורוב הסיכויים שאכן יהיה כזה 🙂

  3. פבלו וחואניטה בתאריך 26/08/2009 בשעה 20:29

    כרמית, אתם בחרתם להתחתן כדת משה וישראל, אבל (לצערנו הרב!) ממש לא בטוח שדת משה וישראל תבחר בכם. רק נסו לומר ברבנות כמה מלים אמיתיות על עצמכם, השקפת עולמכם או תחומי התענינותכם (“מכשפה”, “אתאיסט”, “בעל ואשרה”, “פגאניזם”) ותראו מה התגובה. אנחנו מקווים בכל לבנו שלא תצטרכו לשקר בכדי לקבל את הטקס האורתודוקסי, אבל הסיכויים לא רבים.

    ועיקר שכחנו: המון המון מזל טוב, רק אושר ובריאות!

    • כרמית בתאריך 27/08/2009 בשעה 12:20

      תודה רבה על האיחולים!

  4. סנדי ש בתאריך 26/08/2009 בשעה 20:36

    כרמית
    המשפט האחרון שהוספת הכי חשוב נכון ורלוונטי

    היתר מעניין אבל אין לו השלכות על היום יום

    • כרמית בתאריך 27/08/2009 בשעה 12:20

      אני משתדלת לזכור את זה בלהט הוויכוחים על צבע המפיות 🙂

  5. ערןב בתאריך 26/08/2009 בשעה 21:17

    אני יכול להמליץ על הרב שלנו, שנתן לנו יד חופשית למדי בעיצוב הטקס, במגבלות היהדות האורתודוקסית (ויש בהחלט גמישות). יכול להיות שכבר קראת את ההתלבטויות של איילת אצלה בבלוג, כולל הרשומה העוסקת ספציפית בחופה: http://ayeletoz.blogli.co.il/archives/136

    אה, והכי חשוב: מזל טוב ובהצלחה!

    • כרמית בתאריך 27/08/2009 בשעה 12:23

      קראתי את הרשומה אצל איילת. היא מאוד מעניינת וגם נתנה לי פרספקטיבה שפויה על כל מיני דברים. כשנגיע לשלב בחירת הרב, ללא ספק יהיה צורך במציאת אדם שמאפשר גמישות.

      תודה על האיחולים 🙂

  6. סנדי ש בתאריך 27/08/2009 בשעה 12:44

    מצויין (-:

    למרות ש..את יודעת.. גם כשכבר נשואים עלולים לריב על צבע המפיות בסלון או
    על צבע הספה..

  7. יובל אדם בתאריך 30/08/2009 בשעה 08:43

    מצאנו רב שפשוט הסכים לתת לאשתי להגיד כמה מילים, ולא שאל מה היא הולכת לומר לפני… זה גם אופציה.

  8. יוני בתאריך 08/10/2009 בשעה 18:30

    בהצלחה, בהתחש בזה שאחת מתרי”ג מצוות היא להרוג מכשפות באשר הן….
    המשפט בסיילם לא היה יוצא לפעול בלי המצווה המפורשת הזאת.

    בכלל המונופול על הדת שיש לאורתודוכסיה הוא גועלי.
    אבל מזל טוב בכל זאת.

  9. גילה בתאריך 02/12/2009 בשעה 14:51

    קודם כל מזל טוב! רק רציתי לשתף בהגיג קטן ופשוט. בתור “דוסית” מבית (בעבר, בהווה ובעתיד) שבמקרה נקלעה לאתר תוך כדי חיפושים אחר טעמים למנהג כיסוי הכלה בהינומה, רציתי לומר לך שנגעת בנקודה מרכזית -כמו-אני -לא -יודעת- מה ביהדות, והיא החיבור ל”כלל ישראל” בכל התפילות שלנו! מדהים! מרוב שאני רגילה לזה, זה לא נראה לי מוזר, והנה את באה (מבחוץ?) ומעלה תהיות ושואלת שאלות. איזה יופי!

    עוד הארה קטנה, אל האנשים שקוראים את התגובה, ובבקשה אל תעקמו את האף על “חשוכה” שכמותי שחושבת אחרת , וסליחה מראש על הסגנון המשתלח: עם ה”אנטי” שלכם אתם לא יודעים מה אתם מפסידים, כי כל הדיבורים כאן באתר קטנים-קטנים-קטנים ליד מה שאפשר למצוא אצל חז”לנו הענקים! הכל נמצא ביהדות- כישופים, שדים, מגיה, מעלות באוב, ידעונים, ועוד ועוד ועוד , אבל השאלה היא איזה חשיבות מייחסים לזה, ואיזה מקום נותנים לזה בחיים שלנו. התורה, באופן מובהק, מורה להתרחק מזה, אבל זה כמובן משנה משהו למי שמרגיש ו/או יודע שהתורה היא רלוונטית ומחייבת אותו. וחוץ מזה, בין אם אתם מאמינים ובין אם לא, אי אפשר להכחיש שבמשך ההיסטוריה קמו לא מעט ענקי רוח בעם ישראל, חכמים בעלי רוחב יריעה, עומק מחשבה וראיה למרחקים שהיו מאד מצויים בנבכי העולם הזה, וכן- “עבדיך החכמים” אמרו לנו דברים שלא היינו יכולים לדעת לבד.

    הדברים הנ”ל נכתבים מתוך תסכול עמוק על כך שכל- כך הרבה אנשים משכילים ורחבי אופקים מתרחקים דווקא מתורת ישראל שהיא כל כך ש-ל-כ-ם, והרי יש כל כך הרבה אתרים ברשת ומחוץ לה שעושים הכל כדי “להשיב את האבידה לבעליה”.

    • כרמית בתאריך 21/12/2011 בשעה 18:10

      ויש עוד אופציה. שאנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו מפסידים. ואנחנו שמחים שאנחנו מפסידים את זה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *