בשבילי רק מערוך

12/07/2009
נכתב על ידי

מייקל פולן, האיש שמדרבן אותנו לאכול אוכל מסורתי, קרוב לטבע, מגוון ולא מתועש, משווה את מדע התזונה לדת ממוסדת שעניינה לבאר את המסתורין לפשוטי העם.

אוכל, אומר פולן, מתייחס לדברים מוחשיים. תפוח, עגבנייה, ביצה וכרע תרנגולת הם כולם מזונות שאנחנו יכולים לראות ולחוות עם החושים. רכיבים תזונתיים לעומת זאת, הם עניינים בלתי נראים ולכן מסתוריים משהו. מי ראה פעם ויטמין, פחמימה, כולסטרול או חומצת שומן אומגה 6?

כיוון שרכיבים תזונתיים סמויים מן העין, בניגוד לאוכל המוחשי – אזי יש צורך בכוהני דת שיסבירו להמונים את טבעו המסתורי של האוכל שהם אוכלים. כדי להגיע לגאולה תזונתית – ששיאה בריאות טובה, אריכות ימים וכמובן משקל נמוך – זקוקים האנשים לעזרתם של מומחים לענייני מסתרי הרכיבים התזונתיים. פולן כולל בתוך אותם כוהני דת לא רק את המדענים והתזונאים, אלא גם את העיתונאים המדווחים על מחקרי תזונה, ומדווח בפרוטרוט על ההיסטוריה של מחקר התזונה, הפוליטיקה של התזונה, ועיתונאות התזונה במאה העשרים (בספר In Defense of Food).

הבעיה עם כוהני דת-התזונה, לפי פולן, היא שאין להם כל כך מושג על מה הם מדברים. הם טעו לגבי צריכת שומנים מהחי, אסרו על אנשים לאכול ביצים ובשר ללא סיבה, עודדו צריכת מרגרינה במשך עשרות שנים, תמכו בהנדוס גנטי של בעלי חיים לצורך יצירת בשר “רזה” אך קלוקל, והיום מסרבים להודות בפה מלא שוואלה, שומנים במזון לא גורמים למחלות, אלא אוכל מתועש גורם למחלות, וזה לא משנה אם יש בו שומנים מתועשים, סוכרים מתועשים, או סתם חומרים כימיים שדרושים לתהליך הייצור של מזון מתועש, ודופקים את חילוף החומרים האנושי עד לבלי הכר.

בעצם, מייקל פולן תומך בהרס דת-התזונה הממוסדת שהתפתחה במערב בכמה עשרות השנים האחרונות. הוא מבקש מאיתנו להדיח את הכוהנים התזונאים ולהפסיק להקשיב לנביאי השקר שמדווחים בעיתונים על מחקרים מדעיים, כאילו יש להם תוצאות חד-משמעיות, וכאילו החוקרים באמת יודעים איך עובד אוכל. בעצם, אף אחד עדיין לא יודע היום איך עובד אוכל, ואף אחד, עד היום, לא הצליח לייצר מזון  מלאכותי באיכות שווה לאוכל בסיסי מהטבע כמו פירות, ירקות, דגנים, חלב, ביצים ובשר.

אחד הדברים היותר מעניינים שמספר פולן, הוא שהמזון המלאכותי הראשון בתולדות האנושות היה פורמולה לתינוקות, שהומצאה במאה ה-19 על בסיס תמציות בשר. כמובן שהתינוקות שצרכו אותה במקום חלב-אם לא גדלו כמו שצריך. מאז עבר ייצור הפורמולות תהפוכות רבות, והיום הרבה תינוקות גדלים יפה על פורמולה, אבל כולנו יודעים שזה “רק-כמעט”, וכולנו זוכרים את פרשת רמדיה.

מצד שני, דווקא הפורמולה לתינוקות מדגימה את הצד החיובי של המזון המתועש. יש מיליוני אמהות ברחבי העולם שלא יכולות להניק את הילדים שלהן מאלף ואחת סיבות. בעבר, גורלם של ילדים כאלו היה תלוי בכמה כסף היה להורים שלהם. אם היה כסף, היו מוצאים מינקת. אם לא היה כסף, ולרוב האנשים לא היה כסף – התינוקות פשוט היו מתים מרעב. אני אישית זוכרת סיפורים של סבתא שלי על תינוקות שמתו ברעב באזורים הכפריים של כורדיסטן כי לאמהות שלהם לא היה מספיק חלב או לא הצליחו להניק. היום במערב, זה לא קורה כי אפשר לגדל ילדים בשלווה כמעט גמורה על פורמולה, גם אם אין חלב-אם. נכון, זה “רק-כמעט”, וזה לעולם לא יהיה טוב מספיק כמו אוכל טבעי של חלב-אם, אבל הילדים בחיים, והם גדלים להיות אנשים, וזה מה שחשוב.

אני חושבת, שתעשיית המזון צריך להתמקד בדיוק בנקודה הזאת – באספקת מוצרי מזון שפותרים בעיות אוכל נקודתיות של האנושות. לא בעיות תזונתיות-בריאותיות, אלא בעיות חברתיות. פורמולה לתינוקות שאין לאמא שלהם חלב, מוצרי דגנים יבשים לרעבים באפריקה. זה מה שאני מוכנה לקנות מתעשיית המזון.

את כל שאר הרכיבים התזונתיים שמוכרים לי בקופסאות, אני לא קונה. אני בטח לא קונה את הרעיון שתעשיית המזון תפתור את בעיות הבריאות של האנושות על ידי זה שתדחוף ויטמינים מלאכותיים לחטיפים או תייצר לי שוקולד חרובים מרכיבים טבעיים. היום כבר די ברור שתעשיית המזון יוצרת מחלות, לא פותרת אותן.

וכן, זה אומר שאני בוחרת לא לאכול בורקס קפוא יותר לעולם. זו לא הפעם הראשונה שאני בוחרת להתרחק מדת ממוסדת ולבחור במשהו הרבה יותר פשוט, טבעי ובסיסי. אם זה אומר ללוש בצק, אז אני אלוש בצק. בשבילי רק מערוך, תודה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , , ,

10 תגובות לרשומה בשבילי רק מערוך

  1. יובל אדם בתאריך 12/07/2009 בשעה 12:47

    כל הכבוד.
    זו שאיפה מרשימה, אבל קשה מאד מאד לעמוד בה.

    אתמול עשיתי פשטידה (הישג אדיר כשלעצמו, לאדם שידע עד לא מזמן רק לשרוף חביתה).
    הירקות היו מיקס קפוא כדי לחסוך זמן (ואולי את זה אני יכול לתקן בקלות).
    חלב בא מקופסא, מפוסטר, וקשה לי להאמין שאוכל להחליף אותו.
    גבינה לבנה כנ”ל, מה לעשות אין לי פרות ומתקני ייצור גבינה.
    אבקת מרק – זה מוסיף טעם, יש לך אלטרנטיבות?

    בהתחשב בזה שזה היה בישול שלי, וזה צעד קדימה מרכישת אוכל מוכן, נראה לי אבוד להגיע למצב הטבעי עליו את מדברת…

    • כרמית בתאריך 12/07/2009 בשעה 16:19

      אחד הדברים שאני אוהבת אצל מייקל פולן זה שהוא לא קיצוני, לא צמחוני רדיקלי, לא טבעוני משוגע על כל הראש, ולא פנאט בשום צורה. הפילוסופיה שלו מאוד פשוטה. לאכול אוכל אמיתי, לא יותר מדי, בעיקר צמחים. ואם סבתא-רבא שלך לא היתה יודעת שזה אוכל, אז אל תאכל את זה. אני מניחה שסבתא-רבא שלך היתה מזהה שמדובר בפשטידה, לו היתה יכולה להיות אצלך בבית אתמול.

      נכון שעדיף חלב טבעי וגבינה מהמשק, אבל כשאי אפשר, אז ירקות קפואים, חלב מפוסטר וגבינה לבנה הם מן הסתם יותר קרובים לאוכל פשוט ולא מתועש מאשר שניצל סויה או ביסלי גריל. אותו דבר ירקות קפואים. גם בגבינות יש כאלו שמכילות רק חלב ומלח למרות שהן תעשייתיות (קוטג’ למשל) וכאלה שהכניסו להם חומרים כימיים ואלוהים יודע מה עוד.

      באבקת מרק אני לא משתמשת בכלל, וגם לא ברוטב סויה.. במקום זה יש לי המון המון המון תבלינים בבית שאני מוסיפה כיד הדמיון הטובה, פפריקות למיניהן, כמון, כורכום, בזיליקום, טימין, אורגנו… וגם עשבי תיבול כמו עירית ולימונית שיש לי בעציץ. לא חסר…

  2. חנן כהן בתאריך 12/07/2009 בשעה 15:35

    אני לא רואה את החשמל בחוט הזה. המומחים שטוענים שיש חשמל במתכת הזאת טועים. הנה, אני אגע בחוט ותראו ששום דבר לא קורה.

    איייייייייייייייייייייה !!!!!!

    • כרמית בתאריך 12/07/2009 בשעה 16:14

      אף אחד לא טוען שרכיבים תזונתיים לא קיימים. הטענה היא 1) שהם לא חשובים למטרת בישול ארוחות ואכילה, ו-2) שהמדענים לא יודעים טוב מספיק איך הם עובדים בתוך מזונות שלמים שנכנסים לגוף האדם ולא כרכיבים בודדים.

      לדעתי (וקראתי הררים של ספרים בנושא), אלו טענות נכונות. יותר מזה, אלו טענות שמורידות הרבה מאוד לחץ מאנשים שכל הזמן שומעים עדויות סותרות על כולסטרול וחומצות שומן ופחמימות ולא יודעים איך לתרגם את זה לארוחת ערב.

      העדויות סותרות כי המחקר התזונתי רחוק מאוד מלהיות שלם, ולארוחת ערב לא צריך רכיבים תזונתיים, צריך אוכל שלם, וכמה שיותר קרוב לטבע שאפשר.

  3. דינה ראלט בתאריך 12/07/2009 בשעה 17:43

    הי כרמית,
    אני כמובן מסכימה…
    אם את רוצה לראות את פולן ועוד…תציצי בבלוג שכתבתי עלהם:
    http://www.notes.co.il/dina/44026.asp
    יום טוב,
    דינה

    • כרמית בתאריך 12/07/2009 בשעה 20:51

      דינה, אני מאוד אוהבת ומעריכה את הבלוג שלך. אקפוץ לבקר!

  4. יוסי בתאריך 13/07/2009 בשעה 11:51

    הכל נכון אבל לא רלוונטי בעיני לעומת תאוות האכילה שלי. לאכול מה שטעים לי בלי לקרוא הררי ספרות מקצועית או מחקרים עדכניים. שרדתי עד גיל 56 וזו הוכחה ניצחת בעיני שעד היום לפחות לא אכלתי שום דבר שהוא רעיל מבחינתי. אם כי זכור לי שהגעתי למסקנה הזאת כבר בגיל 18 אחרי שהיו לי 7 דקות לארוחת צהריים באימון כתה מחלקה ואכלתי במהירות עוף מצופה בשמן ובפיח של הנשק האישי שלי. אז אמרתי לעצמי שיש לי קיבה שמעכלת הכל , עובדה,צדקתי!

    • כרמית בתאריך 13/07/2009 בשעה 12:21

      עוף מצופה בשמן ובפיח של נשק טעים לך? אאוץ’.

  5. יוסי בתאריך 13/07/2009 בשעה 12:52

    לא , זה לא היה טעים. זה רק נתן לי פטור מלקרוא מאמרים או מחקרים על אוכל . כל מה שטעים לי אני אוכל.

    • כרמית בתאריך 13/07/2009 בשעה 13:53

      לבריאות.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *