תערוכת עולמות הגוף: המסתורין שבבשר

14/04/2009
נכתב על ידי

היום הצלחתי סוף סוף לבקר בתערוכת “עולמות הגוף” של גונתר פון האגנס, שמציגה עכשיו במוזיאון הלאומי למדע בחיפה. המקצוען ואני קפצנו לשם כבר ביום ראשון, אבל תור של 45 דקות לכרטיסים בקופות, ועוד שעת תור בכניסה לתערוכה עצמה שלחו אותנו לחפש ארוחת צהריים במקום השכלה אנטומית. היום הגענו קצת יותר מסודרים. הצטיידנו בכרטיסים שנרכשו מראש באינטרנט, ועמדנו “רק” 25 דקות בכניסה.

בפנים: גופות שלמות ופעורות בשלל תנוחות, ספורטיביות או הומוריסטיות. איבריהן גלויים, שלמים, או פרוסים לאורך ולרוחב ובאלכסון. גופות על שריריהן ושלדיהן, אבל בלי שומן, כי המסו אותו בתהליך השימור בפלסטיזציה. ריאות, לב, כבד, כליות, קיבה, ומעיים. דומים להפליא למרכולתם של הקצבים באטליז הקרוב למקום מגוריכם. יש רקמות שמזכירות לי את נתחי הפרגיות שניקיתי וצליתי אתמול לארוחת צהריים, ואני חושבת לעצמי, אנחנו בעלי חיים. עשויים בשר.

ועוד בפנים: שרירים, עצמות, גולגלות, כלי דם ועצבים, איברים בריאים וחולים, ריאות מפוחמות של מעשנים, כבדים חולים ומכווצים, לבבות קרועים, מוח מדמם של אדם שעבר שבץ מוחי. ואני נזכרת באבא שלי, ואומרת למקצוען, אבל הדימום של אבא שלי לא היה כמו של האיש הזה. של אבא שלי היה בגזע המוח, ואני מצביעה על המגרעת בפרוסת המוח הנחה מעדנות תחת הזכוכית, על המקום שממנו נכרת גזע המוח של איזה איש, לפני שהפכו אותו למוצג.

אנחנו רואים איברים פנימיים חתוכים לרוחבם ולאורכם. אדם שלם פרוס לכל אורכו לחתיכות רוחביות כמו שחותכים סטייק עוף. סטייקים אנושיים תלויים מהתקרה בעזרת חוטים ומסמרים. פין גברי פרוס לשניים.

גופה אחת אוחזת בידו של השלד שהיה שייך לה. יחד הם נראים כמו זוג חברים שיוצאים לטיול.

ועוברים יש בתערוכה. הרבה עוברים. לפחות אחד לכל שבוע הריון. גם לקטנטנים ביותר, באורך סנטימטר בערך, יש כפות רגליים, וכפות ידיים, ואצבעות. לגדול ביותר, בשבוע הריון מאוחר יחסית, יש כבר שיער, ותווי פנים ברורים, והבעה של… נזקקות אני חושבת. ככה אני פירשתי את זה לפחות.

כשיצאנו החוצה אמרתי למקצוען שחבל שאת השומן ממיסים בתהליך שימור הגופות. דווקא הייתי רוצה לראות איך נראית מבפנים הרקמה הזאת שאני נלחמת איתה כל יום. 

גם אני בשר. הלב שלי בשר והמוח שלי בשר, ועל זה חשבתי אתמול כשקראתי את התגובה של אמתלאי. חשבתי שאין מסתורין בלי בשר. וגם חשבתי שיש מסתורין גדול ועצום בבשר. לא רק בבשרן של מכשפות, גם בבשר של פרות. גם בצלי כתף.

הקצב באטליז מוסר לי נתח ארוז היטב ועד שאני מגיעה הביתה, נקווה דמו בתוך השקית. אני שוטפת אותו במים ומניחה אותו בקערה. אני יוצקת שמן זית ומעסה אותו לתוך הנתח ברוך ובתשומת לב כמו היה הבשר מאהב מופלא.. אני מרפדת אותו בשום ובתבלינים ואני צולה אותו, על כל מיציו שפעם נתנו לו חיים, אבל עכשיו יהיו לי לאוכל, וייתנו לי חיים.

האומניבור הוא הומו נקאנס. אדם הורג. אנחנו הורגים כדי לאכול בשר, והבשר שלנו… הבשר שלנו הוא טאבו. אף אחד לא אמור לאכול אותו. אבל הוא עדיין בשר, והחלקים הפנימיים שלנו נראים כמו מוצרים סטנדרטיים באטליז.

היו ימים שכתבתי על הכושרות והסנוניות המתעופפות באוויר ומופיעות בחלומות, אבל עכשיו אני כותבת על המסתורין שבארוחת הצהריים, על המסתורין שבכבד, בשרירים שהופכים לאומצות, ובגזרים והלפתות שגדלים באדמה, וקיימים כאן ועכשיו, בזמן יקיצה.

עכשיו זה זמן יבשה, וחיי ארציים מתמיד. אני שוזרת מחרוזות שום טרי ותולה אותן על הדלת, קולפת תפוחי אדמה לפירה, צובעת משקופים בטורקיז, משרטטת אותות הגנה על הדלת בשמן זית, סוחטת לימונים למשקה קיצי מרענן, משקה עציצים, מאכילה את העורבים והצוצלות בגינה, פולה קרציות מאוזנו ש להכלב, שוברת ציפורן ועוד ציפורן, ולבי, משאבת בשר ודם, עולה ומלא על גדותיו.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , ,

6 תגובות לרשומה תערוכת עולמות הגוף: המסתורין שבבשר

  1. Kruvit בתאריך 15/04/2009 בשעה 22:14

    יפה כתבת..
    אני אקפוץ לשם כשיגמרו נהרות הבשר האנושי להפריע את שלוותי בעודי צופה בגופות להנאתי 🙂

  2. כרמית בתאריך 15/04/2009 בשעה 23:03

    כרובית, ממליצה בחום לקנות כרטיסים מראש באינטרנט ולהדפיס אותן בבית במדפסת הביתית. יחסוך הרבה זמן המתנה בכניסה. אני מניחה שעם תום החג והחופשה יהיה קצת יותר רגוע שם, אבל גם אם יגיעו חצי ממה שהיו בחול המועד, עדיין מדובר בהמוני אדם.

  3. אמתלאי בתאריך 15/04/2009 בשעה 23:35

    תודה, כרמית
    באתי על סיפוקי, בהחלט.
    גם קיבלתי עירוי נאה של מסתורין ומאגיה ותרבות ולינק לספר מעניין
    גם התייחסות מלאה ומכובדת לטרונייה משלשום.
    את אמנם ענית לכסיל כאיוולתו כמו שצריך, שיש מסתורין גם בבשר
    וזה כמובן נכון.
    אבל טרונייתי התייחסה לא לבשר הקונקרטי שאת כותבת עליו
    אלא במובן העמוק יותר של Where’s the beef.
    כמובן שיש מסתורין בבשר, וזה הורגש מאוד בפוסט שלך מהיום,
    אבל בטורים האחרונים שלך המסתורין התאדה קצת,
    כמו אלכוהול בתבשיל צלי, אם להמשיך את המטאפורה הקרניבורית.
    טעמו הטוב נשאר, אבל הוא כבר לא שם, וגם האפקט שלו זניח.
    בעבר, היו פוסטים שלך שיצאתי מהם וראשי סחרחר ודמי מתרונן, כמו
    אחרי כמה כוסות של יין עמוק או שמפניה מעקצצת מוחות.
    אז בתור קוראת ותיקה, אסירת תודה ואוהבת על כל אשר היה בינינו,
    הרשיתי לעצמי לרטון קצת. ככה זה אנשים.
    נותנים להם אצבע, רוצים את כל היד (בהקשר הבשרי העכשווי,
    זה נשמע כמעט קניבלי).

  4. sharper בתאריך 16/04/2009 בשעה 10:58

    אינני מתכוונת לבקר בתערוכה זו. משהו שקשה לי לנסח אותו בדיוק בה ובכל הקשור בה מרתיע אותי, ולאו דווקא מהסיבות “הברורות” – דווקא יש לי קיבה עמידה שאינה נרתעת מזוועות פלסטיות. אבל איכשהו כשדיברו עליה בטלוויזיה וציינו שיוצרה הוא “רופא גרמני” לא יכולתי שלא לחוש צמרמורת קלה למשמע צמד המילים הללו בהקשר הזה, הגרוטסקי. את הדמיון לחלקים הנמכרים לפי משקל בקצבייה אני רואה גם כך, לא צריכה קילוף מעור וחניטה על מנת להשתכנע.
    וגם אני כמו אמתלאי מתגעגעת לרשימות הכישוף מימים עברו… אני מניחה שזה אומר שאת בתקופה טובה כשהגשמי מעסיק את המיסטי פול-טיים.

  5. ליז גלאם בתאריך 28/05/2009 בשעה 17:07

    תערוכה מרשימה, מעניינת, קצת הרבה בחילה עם סיטואציות מסויימות שהעין האנושית אינה רגילה להם.תערוכה מלמדת בהחלט. מחזק את התאיזם.. הרי בטוח עומד משהו הענק מאחורי כל היצירה המופלאה הזו.האנושות. לכו לראות!

  6. הדר בתאריך 09/06/2009 בשעה 04:06

    התערוכה היתה כבירה ומלאת השראה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *