6 תגובות לאם רק זוכרים לנשום

1. גלוש בתאריך 21/09/2008 בשעה 17:38

   מקסים. תודה שחזרת. התגעגעתי.

   Reply
2. מרמיט בתאריך 22/09/2008 בשעה 09:00

   יצאת לגמלאות, אה? (-;

   לפני כמה פוסטים, כשכתבת את זה, רציתי לכתוב לך שאני לא יודע אם זה אפשרי, אבל התביישתי.

   בעולם יש כוח, ואפשר לגעת בו…
   האם אפשר להפסיק לגעת בו מתוקף החלטה?
   מה שכן, את יכולה לשנות את המינון.

   היה לי שוויון סתיו מקסים מקסים מקסים. פתאום הרגשתי מחובר שוב לריתמוס.

   Reply
3. ירון בתאריך 23/09/2008 בשעה 00:35

   איזה כיף זה סתיו. ואיזה כיף שיש חברים טובים.

   מקווה שאת מרגישה כבר יותר טוב עכשיו.

   Reply
4. כרמית בתאריך 23/09/2008 בשעה 16:12

   גלוש – תודה

   מרמיט, אפשר להתעלם, להדחיק, להתשבלל, לא להשתמש בכוח, לא להתייחס אליו. פשוט גיליתי שזה לא רעיון טוב. החיים פחות הממ.. חדים וצבעוניים ככה. שמחה שהסתיו שלך מקסים

   ירון, תודה. אני מתאוששת לאיטי.

   Reply
5. מרמיט בתאריך 24/09/2008 בשעה 10:37

   שמח שהגעת למסקנה הזאת.

   הכהונה והשתבללות, שתיהן בחירות קיצוניות, טוטאליות. ביניהן יש טווח שלם של התייחסויות אפשריות לכוח. לבחור את המינון שנוח לי איתו, שיהיה מספיק חד וצבעוני בלי שהצבעים יסיחו את דעתי מההיבטים האחרים של החיים.

   בינתיים הספקתי גם אני ליפול קצת לחלושעס. אבל 12 שעות שינה עשו את העבודה.
   והלילה טפטף קצת.
   והנה הזכרתי לעצמי לנשום (-:

   Reply
6. סוכן זוטר, מקסימום לבלר » רפלקסיה אהובתי, לייב בלוגינג בתאריך 11/11/2009 בשעה 11:14

   [...] עם או בלי קשר לימים הנוראים הממשמשים ובאים (הכוונה לשוויון הסתיו, כמובן כנראה). אז אני אוסיף לרשימת החטאים את זה שאני [...]

   Reply

הוספת תגובה לרשומה זו