לא מסתפקת בזכרונות

11/09/2008
נכתב על ידי

כמעט בכיתי אתמול בערב מול הטלוויזיה. זה היה ערב שקט בבית. האיש התעסק עם המחשב שלו. אני  ישבתי על הרצפה וצבעתי סלסלת קש. ברקע ריצדה הטלוויזיה. תכנית בשם “פולשי הבתים” בערוץ ביביסי פריים. היתה שם אשה אחת חביבה ונעימה בגיל העמידה מכפר שלו באנגליה. היה לה בית מבולגן. חבורת המומחים של התכנית הגיעו אליה כדי לסייע לה להיפטר מן הבלגן.

עד כאן טוב ויפה, אבל הבלגן של אותה גברת אנגליה היה מורכב לא רק מג’אנק, אלא גם מאוסף ממורביליה. היו לה צילומים בשחור לבן, מסמכים ישנים, חפצים שהיו שייכים לאביה, מזכרות מן הילדות. היא הישירה מבט למצלמה והסבירה שהיא אדם חובב מסורת, משפחה, מורשת. שהיא אוהבת להיזכר בעבר, לזכור מאיפה היא באה, ומי האנשים שניקדו את נוף נעוריה.

את חבורת המומחים זה לא עניין. הם התעקשו שהיא תרגיש טוב יותר כשהבית שלה יהיה מסודר, מאוורר, ובעיקר מינימליסטי ונקי מחפצים. הם העיפו לזבל את המסמכים, המזכרות, הצילומים והחפצים יחד עם הג’אנק מהמחסן, הבגדים הישנים, כלי העבודה הבלתי מתפקדים, והשטויות שבעלת הבית קנתה במסעות הקניות האינסופיים שלה.

היא בכתה. האישה פשוט מיררה בבכי באיזו פינה בחצר כשזרקו לה את הממורביליה. המצלמה נדחפה לה לפנים והיא מלמלה שעם הזמן היא תשלים עם העובדה שהיא לא צריכה חפצים כדי שיהיה לה קשר לעבר, מפני שהיא ממילא נושאת את הזכרונות. היא לא נשמעה מאוד משוכנעת.

ואני ישבתי מול הטלוויזיה, הפסקתי לצבוע, וכמעט בכיתי ביחד איתה. חשבתי לעצמי, בשם אלוהים, אנשים השתגעו. הזכרונות כבודם במקומם מונח, אבל לפעמים צריך גם לחוש משהו מהעבר, להריח אותו, אולי אפילו לטעום על הלשון. וזה בסדר לשמור מזכרות. זה לא נקרא לאגור ג’אנק.

לא שזה לא טוב לעשות ניקיון יסודי בבית מדי פעם. אבל בשנים האחרונה יש מין נטייה אמריקאית כזאת, to purge. לנקות את הגוף מרעלים, את החיים מאנשים , ואת הבית מכל מה שהוא לא פונקציונלי, מעוצב למשעי או ממותג להחריד.

אני מחזיקה את המכחולים שלי בכוס חרסינה שקנה לי אבא שלי מאיזה סופרמרקט לפני 15 שנה בערך. בארון יש לי קופסאות עם פתקאות מבית הספר התיכון, כרטיסי קולנוע, מכתבי אהבה, שוברי טיסה, גלויות, תכשיטי פלסטיק זולים, גפרורים משוק פשפשים גרמני, מפית ממסעדה בפירנצה, עטיפות של גברנטה מנדלן מיריד הפסחא בוופרטל. אני שומרת תמונות, חרוזים, אפילו חולצות ישנות. אני לא מסתפקת בזכרונות.

אני לא חושבת שצריך.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , ,

4 תגובות לרשומה לא מסתפקת בזכרונות

  1. הפסען בתאריך 11/09/2008 בשעה 14:59

    איך הבושה לא אכלה אותם חיים כשהם עשו לה את זה?
    מילא לשים את כל המזכרות והתמונות בקופסא בצד, אבל לזרוק לאישה מבוגרת מזכרות מחיים שלמים… פשוט אכזריות לשמה.

  2. גלוש בתאריך 11/09/2008 בשעה 21:39

    חשבתי שאני היחידה ששומרת פתקים מהתיכון…

  3. רויטל בתאריך 15/09/2008 בשעה 00:05

    הגזמה פראית – לזרוק תמונות ישנות ומזכרות? אפשר לשים בקופסא, אפשר לסרוק למחשב, אפילו. זו חובה לשמר את ההיסטוריה הפרטית והמשפחתית שלנו. מה יישאר אם נזרוק הכל?

  4. דן בתאריך 16/09/2008 בשעה 12:26

    ממש חבל, הדרך היחידה שלנו לחיות היא בעבר (מבחינה פיסיקלית אנחנו חווים דברים אחרי שהם קרו.), ככל שיש לך יותר אמצעים לזכור את העבר בעצם אתה קצת חי יותר.
    אבל מצד שני, יש מקרים של אנשים שסוחרים מקלטים ומחסנים שלמים בשביל לאחסן את מלאי הזכרונות מהם הם מסרבים להיפרד.
    מכיוון שלא ראיתי את התוכנית אייני מתעתד להביע דעה. בדרך כלל אנשים שמוכנים להופיע בטלוויזה שלא במודע חותמים עסקה עם השטן, והגיע הזמן שיבינו את זה.
    לא לכולם יכול להיות סוף טוב כמו פאוסט…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *