לא מוצאת את אלוהים באף מולקולה

07/07/2008
נכתב על ידי

באחד הפרקים של “עקרות בית נואשות” אומרת קתרין לברי, “לשתינו היו ימים שהבחירה הייתה בין לערוך שולחן יפהפה לבין להצטנף לכדור ולמות”. המשפט הזה גרם לחשוב על כל אותם חסדים יומיומיים קטנים.  בשנה האחרונה זה בעיקר בגדים. שמלות. הררי נעליים. איפור מינימליסטי אבל מקצועי. הרבה אקססוריז. עגילי חישוק. שרשרת פנינים. חגורה אדומה. סנדלים בצבע ירוק. חולצות כפתורים לעבודה  וחולצות חשופות גב למועדונים. חצאיות משובצות בסתיו ופרחוניות באביב. הבחירה שלי היא בין להתלבש היטב – ולהשקיע בזה שעות ארוכות של תשומת לב, עבודה והקפדה – לבין להצטנף לכדור ולמות.

כשחושבים על זה, לערוך שולחן יפהפה ולהתלבש בסטייל זה בעצם אותו דבר. בשני המקרים מדובר בעבודות פשוטות אך יצירתיות ששכרן כמה רגעי הנאה מאסתטיקה ומיופי, המשתלבים בחיי היומיום בצורה טבעית. יש ביופי השימושי הזה משהו מנחם, איזה סוג של כוח. משהו בשילוב בין צבעים, צורות וסימטריה זועק חיים, ואז אפשר להמשיך עוד יום אחד, גם כשלדרך אין סוף, ולא נהנים מהמסע בכלל, והאור בקצה המנהרה הוא ככל הנראה רכבת שועטת שתדרוס את כל מה שיעמוד בדרכה.

כבר אין לי מקום לכל הנעליים, ואת אלוהים אני לא מוצאת באף מולקולה של גוון או בד, אבל לפחות אני מוצאת כוח, רק בשביל עוד יום אחד. זה או לבלות שעות בחיפושים קדחתניים אחרי חצאית העפרון המושלמת, או להצטנף לכדור ולמות.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , ,

7 תגובות לרשומה לא מוצאת את אלוהים באף מולקולה

  1. איליש בתאריך 07/07/2008 בשעה 07:23

    מי זאת קתרין

  2. מרמיט בתאריך 07/07/2008 בשעה 10:33

    בדיוק עכשיו יש ספיישל גבריאל בלחסן בקול הקמפוס. פסקול הולם לפוסט הזה.
    אז ככה זה כשהאהבה לא מתרחשת?
    )-:

    יכול לשלוח לך רק חיבוק וירטואלי.
    ודגדוג קטן לצ’י, שיתעורר.

  3. יובל אדם בתאריך 07/07/2008 בשעה 10:39

    שורה חזקה.
    אני חושב שהפעולה היום יומית היא מנוס טוב מן היאוש, אבל לא הפתרון.
    היום יום המונוטוני איונו פותר את זה. רק למצוא משהו שנותן משמעות לחיים. וזה רצוי שלא יהיה סידור השולחן.
    מוזר לי שדווקא מהפוסטים שלך רואים עולם כל כך קסום ומלא צבעים וטעמים, שזה מעורר קנאה. לא עולם שנראה שצריך להחזיק עומד עם פס של ליפסטיק…

  4. רויטל בתאריך 07/07/2008 בשעה 16:57

    “החש בנפשו יעסוק בתורה”?

  5. כרמית בתאריך 08/07/2008 בשעה 10:07

    החשה בנפשה, פשוט הולכת לישון. הפכתי צינית מדי מכדי לעסוק בתורה, כל תורה.

    איליש – קתרין היא דמות חדשה בעונה הנוכחית.

    מרמיט – תודה 🙂

    יובל – באופן רגיל, החיים שלי הם באמת כאלו. מלאים צבע וטעמים ותשוקה וזה. פשוט לא לאחרונה. אני צריכה למצוא את הדרך חזרה, ללא ספק.

  6. יובל אדם בתאריך 08/07/2008 בשעה 10:27

    פעם מזמן כשהייתי מרגיש ככה הייתי הולך לסיני.
    היום זה קצת קשה לבלי הורים עם לב חלש…
    הפוסט שלך השאיר לי כזה חותם בלב שהופעת לי בחלום. היית בין המארגנות של כנס של בלוגרים ואנשי הייטק, שעוזרים לעמותה של ילדים עם תסמונת דאון.
    לא יודע מה עבר על התת מודע שלי 🙂
    אהבה תמיד עוזרת, והאמת, למצוא איזה פעילות כמו ההיא בחלום, שפתאום מרגישה בעלת משמעות ונותנת סיפוק אמיתי זה גם אופציה לא רעה, ואד ידידותית לקארמה שלך…

  7. רויטל בתאריך 08/07/2008 בשעה 14:08

    @כרמית, אני חושבת שהפתגם הזה מתייחס לכל סוג של תעסוקה – לאו דווקא רוחנית.

    אני מוצאת שזה עוזר בחלק מהמקרים 🙂

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *