ועכשיו שולט הכאוס

23/05/2006
נכתב על ידי

אני יושבת אצל שולחן הכתיבה, משרבטת חרוזים על דף נייר, מהופנטת מן הסתגלנות המופלאה של השפה העברית. בראשית היו מילים תקניות כמו מַאֲפִיָּה, מִגְדָּנִיָּה, מַעֲדַנִּיָּה. אחר כך הוסיף הסלנג הצבאי חֲלָבִיָּה וגם פִּתִּיָּה. השפה האיטלקית תרמה פִּיצֶרִיָּה וּגְּלִידֶרִיָּה והגרמנית קוֹנְדִּיטוֹרְיָה. ועכשיו שולט הכאוס. בלגן לשוני הגיוני להפליא. שִׁפּוּדִיָּה, סְטֵיְקִיָּה, חוּמוּסִיָּה, נִגּוּבִיָּה, מְרָקִיָּה, שְׁנִיצֶלִיָּה, הַמְבּוּרְגֶּרִיָּה, נוּדֶלְסִיָּה, פִּצּוּחִיָּה, פִּיצוּצִיָּה, סַבִּיחִיָּה, פָלָאפֶלִיָּה, מַמְתָּקִיָּה, בּוּרֶקָסִיָּה, סֶנְדְּוִיצִ’יָּה, דָּגִיָּה, שַׁוַארְמִיָּה, סָלָטִיָּה, שַׁקְשׁוּקִיָּה.

להוציא הסטיקיה, כולן כנראה מילים לא-תקניות. לא מצאתי אותן במילון. גם לא במילונים מקוונים המתעדכנים לעיתים תכופות. במיוחד רומסים המילונים את כבודה של המרקייה. אפילו בתור קערית למרק היא נושאת אות-קלון של חלופה לא-תקנית למילה מָגֵס. ודאי שאינה מוכרת כמסעדת מרקים. אבל בגוגל מופיעה המרקייה 56,400 פעם לערך, אם בתפקיד קערית ואם באצטלת מסעדה.

והנטיות האנרכיסטיות שלי מתרוננות בקרבי. בעצם לא צריך לבטל את חוק המוסד העליון לשפה העברית, המעניק לאקדמיא ללשון העברית את כוחה ההזוי להתועד בועדות ולהחליט החלטות המכוונות את התפתחות השפה העברית. צריך רק להמציא מילים בלי לדפוק חשבון. להמציא כמות אדירה כזאת של מילים יומיומיות, חיות ועסיסיות, שהלשונאים המחמירנים וחסרי-המעוף לא יצליחו להתמודד עמה.

(“מחמירנית”, אגב, היא המצאה לשונית גאונית של גרייניק ואלתרמן. יש להם קטע סטנד-אפ קורע על מורה “מחמירנית”. במקור: שיבוש לשוני של תלמיד בבית ספר יסודי. בשבילי: יופי של דרך לתאר אנשים  שישבנם קפוץ.)

והסב לאחרונה מישהו את תשומת לבי, כי האקדמיא אינה כופה את דעתה אלא ממליצה המלצות לגבי השימוש בשפה העברית. ואני אומרת, לו יכול היה המוסד העליון לשפה העברית לכפות, היה כופה. האקדמיא אינה כופה את החלטותיה כי למרבה המזל, אינה יכולה לכפות. אך היא ממליצה, ויש אנשים רבי-כוח המקבלים המלצותיה כאילו היו דברי אלוהים חיים, ומנסים לכפות במקומה. לא אני. אני משוררת המהופנטת מן הסתגלנות המופלאה של השפה העברית. ואני גם מכשפה אנרכיסטית. היררכיה חברתית עושה לי צמרמורת. ומהי “עברית תקנית” אם לא כלי יהיר של אליטה מנותקת?

ברוב המושבים של יוצאי כורדיסטן (אני מתגוררת באחד כזה) – אפשר לשמוע לפעמים את המשפט “את הרבה יפה!” נאמר בהתרסה. לא, זה לא אומר ש”את מאוד יפה”. זה אומר שכרגע הבעת ביקורת ורמזת שמישהו מכוער, אבל אין לך זכות להגיד את זה, כי את לא יותר יפה ממנו. על אותו משקל, אפשר לומר “אתה הרבה חכם!” (מי אתה שתגיד משהו על האינטלגנציה שלי?) ו”את הרבה רזה!” (דבה שכמותך.)

עברית עילגת? משובשת? מקומית? עממית? לא כל התשובות נכונות. גם לעברית העממית יש חוקי דקדוק, והם קפדניים להפליא. העברית השגורה בפי אינה עברית תקנית. אני לא כותבת מכתבים בעברית תקנית, ואני לא כותבת שירה בעברית תקנית. ובכל זאת, העברית שלי אינה משובשת. היא אינה עילגת. היא רהוטה וצבעונית, ומתרוצצת בין רבדים ומשלבים כאחוזת תזזית. גם כשאני מתעצבנת על אחי, שמרים גבה כשאני לובשת בגדים הדוקים, ואומרת לו, “אתה הרבה רזה!”, אני לא עילגת. אני בוחרת רובד שפה מסוים, ואני משתמשת בו במיומנות, מודעת לדקויות המשמעות והדקדוק שלו. אני מודעת לשיבוש. אני משחקת איתו, והוא משחק איתי. יבוא המניאק שיגיד לי לא לכתוב אקדמיא באל”ף.

במחשבה שניה, יבוא המניאק שיגיד לי לא לכתוב פָלָאפֶלִיָּא באל”ף, אם אני רוצה לספר סיפור דווקא בשפת ש”י עגנון ומנדלי מוכר ספרים. א’ סופית היא מאפיין של מילים בלשון חז”ל שהגיעו לעברית מן הארמית או מן היוונית והלטינית דרך הארמית. לדעתי, היא יכולה להחליף את הה’ הסופית של שמות עצם מודרניים בכל טקסט שרוצה לעורר אסוציאציות של לשון חז”ל.

“הישראלים עניים מרודים הם, לא עליכם, והפרוטה אינה מצויה בכיסם. כל ימיהם חיים על המינוס, מתלוננים ומתאוננים על יוקר המחיה, ובחנות המכולת אינם קונים עגבניות לסלט אם עלה מחירן יותר מארבעה שקלים הקילוגרם. אבל ברוחב לב מעמיסין חבילות במבה, כי על הקטנים אין לחסוך, שמא תיגרם להם טראומה נפשית, רחמנא ליצלן, ויצטרכו לפסיכיאטרים בגדלותם, ולא יימצא להם שידוך הולם, ויוציאו לילותיהם בצ’טים באינטרנט. ואפילו רוצים הקטנים לאכול בהמבורגריא זהובת הקשתות או בפלפליא השכונתית, אין מסרבים להם, ואף נכנסים בדין ודברים עם הקופאית, לבל תקמץ באפתעות ארוחת הילדים.”

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , ,

12 תגובות לרשומה ועכשיו שולט הכאוס

  1. אליאנורה בתאריך 23/05/2006 בשעה 19:25

    לא יודעת מי כופה באמת? הרי העברית היא שפה משוללת רסן,
    כולם משתמשים המילים שיחלחלו משפות אחרות ומזמנים אחרים,מילים כמו “דוגרי” ו”לשפצר” או “אשריך”(אשריך צביקה מהשגריר).
    זה מזכיר את הסיפור של המילה “עגבנייה”,נאמר שאליעזר בן יהודה ישב בשעת לילה מאוחרת ,בודד,גלמוד,אישתו התנזרה מסקס איתו מאיזשהי סיבה(יכול להיות שבגלל שנידו אותה ואת הבן שלה כי דיברו רק עברית) ובהה בעגבנייה בנסיון נואש למצוא ליצור הזה שם.
    זה נראה לו כמו ישבן אדום (הסוטה) והוא קרא לפרי עגבנייה מלשון עגבות.
    מצחיק נכון?

  2. ארדן. בתאריך 23/05/2006 בשעה 19:52

    אני חושב שכמה שאת מנסה לבוא ולומר שהאקדמיה ללשון העברית לא נוגעת בך, היא נוגעת.
    את אנרכיסטית כי את מסודרת.

  3. אוהד בתאריך 24/05/2006 בשעה 09:51

    שפה קיימת כדי להשתנות. תפקידם של הכותבים הוא לשנות אותה כראות עיניהם. האקדמיה, המנסה לקבע את השפה ה”נכונה” ע”י מנשרים לא ברורים שהיא מוציאה פעם בכמה חודשים, היא גוף שבאופן אישי משעשע אותי, אך אני מסוגל להבין את חשיבותו. (פלצנית ככל שתהיה)

  4. א בתאריך 24/05/2006 בשעה 13:44

    האל”ף בסוף מילה בארמית מציינת יידוע.

  5. כרמית בתאריך 24/05/2006 בשעה 14:27

    רק שאני לא כותבת ארמית. אני כותבת עברית. והאל”ף בסוף מילה *בעברית* איננה מציינת יידוע. היא מציינת מילה שהגיעה מן הארמית, ופעם היתה צורה מיודעת, אבל היא כבר לא. וכבר בטקסטים העבריים של חז”ל שמשלבים ארמית אפשר לראות שהאל”ף איבדה את תפקידה המיידע: “לא ייכנס להר הבית במקלו ובמנעלו… ולא יעשנו קפנדריא” וכן “כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, נותנים עליה תבשיל”. שלא לדבר על טקסטים של שלום עליכם, עגנון, וכו’.

    (משעשע אותי, אגב, שיש מי שמנסה ללמד אותי ארמית. בשבוע שעבר נלחם איתי מישהו על המילה “כורסא”. האמת היא שאני פטפטתי בכורדית-ארמית ובכורדית כרמנג’ית כבר בגיל שלוש ולכסא קראו בבית של סבא וסבתא שלי “כּוּרְסִי”. הגלגול המודרני הישיר של שפת הגמרא הוא שפת האם של אבא שלי. חמש עשרה שנים בחינוך הממלכתי הדתי עם שעות משנה ותלמוד לא מבוטלות גם תרמו את שלהן. סתם פור דה רקורד.)

    ברוך הבא 🙂

  6. כרמית בתאריך 24/05/2006 בשעה 14:31

    אליאונורה: אני דווקא זוכרת סיפור אחר. שאליעזר בן יהודה ניסה להכניס לשימוש את המילה “בדורה” כי המילה “עגבניה” נשמעה לו מלוכלכת מדי בגלל הקשר לעגבים. לא זוכרת איפה קראתי את זה. אולי בספר “הבכור לבית אב”י” של דבורה עומר?

  7. אליאנורה בתאריך 24/05/2006 בשעה 23:58

    לא קראתי את הספר הזה ,אבל אני את הסיפור הזה שמעתי עוד בבית הספר ,לצערי גם אני לא זוכרת בדיוק ממי…. כנראה אגדה אורבנית =)

  8. אליאנורה בתאריך 24/05/2006 בשעה 23:59

    אגב על נפלאות השפה והמוח האנושי האם שמעת על NLP?

  9. הדר בתאריך 26/05/2006 בשעה 08:06

    “פלפליא”. נפלא!

    נעדרת מן הרשימה ה”סושייה” המפורסמת, בה מוגשים ה”סושונים”.

  10. כרמית בתאריך 28/05/2006 בשעה 10:08

    סושייה! איך שכחתי את הסושייה!

    אליאונורה: שמעתי, אבל אני לא ממש בקיאה בנושא (או מתעניינת בו…)

  11. olive בתאריך 13/06/2006 בשעה 18:53

    גם אני חשבתי על הסושייה כשקראתי, אבל מה שמעניין הוא שהמילה הזו קיימת גם ביפנית לתיאור מסעדת סושי.

  12. כרמית בתאריך 13/06/2006 בשעה 20:57

    ואני השבוע נזכרתי גם בקוסקוסייה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *