אני אומרת לכם, סופי לא יהא מר ממוות

01/07/2008
נכתב על ידי

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם, סוֹפִי לֹא יְהֵא מַר מִמָּוֶת,
אֶת גּוּפָתִי הַחֲבוּלָה לֹא תִּמְשׁוּ מִן הַיָּם,
אֶת פַּרְנָסָתִי לֹא אֶמְצָא בִּזְנוּת,
וְלֹא אֲחַטֵּט בְּפַחֵי הָאַשְׁפָּה.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם, כְּשֶׁאֶגְדַּל אֶהֱיֶה מְשׁוֹרֶרֶת,
אַמְצִיא חֲרוּזִים לְמִלִּים נִשְׁכָּחוֹת,
כָּל הַיוֹם אֶשְׁכַּב עַל הַדֶּשֶׁא,
וְאֶכְתֹּב טְרָגֶדְיוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם, רַק לְעִפָּרוֹן אֲנִי זְקוּקָה,
אֵין לִי צֹרֶךְ בְּמַשְׁכַּנְתָּא עִם עֲרֵבִים,
בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת בַּנְק מְעֻקָּלִים,
אוֹ בִּמְכוֹנִיּוֹת מְשֻׁמָּשׁוֹת.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם, אֲנִי לֹא אֶלְמַד לְתֹאַר שֵׁנִי,
שְׁעוֹתַי לֹא אֲבַטֵּל בַּעֲבוֹדָה הֲגוּנָה,
פַּרְנָסָתִי לֹא אֶמְצָא בֵּין קִירוֹת,
וְלֹא אֶעֱבֹד בְּהַנְהָלַת חֶשְׁבּוֹנוֹת.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם, סוֹפִי לֹא יְהֵא מַר מִמָּוֶת,
אֶת לַחֲמִי אוֹצִיא בְּהַגָּדַת עֲתִידוֹת,
הַכֶּסֶף אַחְבִּיא מִתַּחַת לַבָּלָטוֹת,
וְלֹא אֲדַוֵּחַ לְמַס הַכְנָסָה.

06.04.2006

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות:

7 תגובות לרשומה אני אומרת לכם, סופי לא יהא מר ממוות

  1. חזוק בתאריך 01/07/2008 בשעה 21:11

    את חושבת שאירוניה קוסמית היא ענין פיזי?

  2. כרמית בתאריך 01/07/2008 בשעה 21:25

    אממ, אם הייתי מבינה את השאלה, הייתי עונה עליה. בחיי.

  3. ארדן בתאריך 01/07/2008 בשעה 22:13

    אני הכרתי אישה כזאת בטבריה. קראו לה רבקה והיא הייתה ממוצע מצרי. שנים אחרי שהיא הפסיקה ללכת (היא נפטרה לדעתי בגיל 90 בחיי) היא פתחה לאנשים את הגורל והעתיד,
    הסירה עיניים רעות על ידי שריפת “שבא” (תחמוצת אלום) במחבת עם חתיכת לחם, הטילה כשפים ובאופן כללי העמידה שבט צאצאים משני בעלים.
    סבתא שלי שהתנדבה בביטוח לאומי הייתה חייבת להפגיש אותה עם הנכד שגם לומד ועוסק במאגיה. היא דיברה איתי קצת כשהיא לא הייתה עייפה, ושלחתי לה ספר דקיק כזה של אמונות ומאגיה עממית ישראלית “בלי עין רעה” הוא נקרא. חודש לפני שהיא נפטרה היא שלחה לי את הספר עם מכתב תודה.
    בבית הישן שלה הייתה ריצפה עם מוזיאקה ערבית (כנראה שהיה בית ערבי לפני שהם עזבו את טבריה) והרבה כדים עם פרחים מלאכותיים. היא השאירה חבילות קסם עטופות בנייר עיתון תלויות מן החלונות והמרפסת. באמת הייתה אחת שקיבלה כסף והחביאה מתחת למרצפות.
    מי שהיה צריך היה מקבל ממנה. אישה מאוד נדיבה.

    אני מתגעגע אליה מאוד.

    ארדן.

  4. איליש בתאריך 02/07/2008 בשעה 07:48

    איזה שיר יפה לקרוא על הבוקר תודה אהבתי מאוד

  5. יובל אדם בתאריך 02/07/2008 בשעה 14:36

    🙂

  6. חייש בתאריך 02/07/2008 בשעה 16:32

    יפהפה.

  7. כרמית בתאריך 02/07/2008 בשעה 22:17

    תודה חייש, יובל, איליש 🙂

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *