אי אפשר לצאת לגמלאות במקצוע הזה

01/07/2008
נכתב על ידי

אני לא שחומת-עור, זה שיזוף. עשר דקות עם הכלב בגינה ביום העצמאות. אחר כך שעתיים בים באמצע יוני. אמנם עם מקדם הגנה 70, כובע קש רחב שוליים בצבע ורוד ובחור זהוב-שיער וחלק כמו דוגמן של קלווין קליין שיגונן על גופי מקרני השמש, אבל כשלובשים ביקיני זה כנראה לא עוזר. העור שלי פשוט לא נשאר לבן בקיץ. טוב, לא בדיוק לבן. מין בז’ כזה.

שלשום אחותי הזכירה לי איזה כישוף שרקחתי בקיץ שעבר, בבדיחות הדעת ומתוך שובבות. מסתבר שזהו. חלפה לה שנה, והשבוע, הכישוף פעל את פעולתו. אחותי אמרה לי, את זוכרת כמה כוח היה לך אז, מה קרה לך, עכשיו אין לך את זה. אני רק התבוננתי בכפות הידיים שלי. כבר אין בהן חשמל.

אבל היקום ממשיך להמציא לי משימות מאגיות, כי ככה זה עובד. מי שרוצה כוח צריך לקבל על עצמו עול אחריות לפאקינג נצח נצחים. זה כנראה לא מעניין אף לבלר של הסדר הקוסמי שאני עייפה, שהלב שלי שבור, ובכלל עוד לא חזרתי מאיבוד. כל יום מקרקר איזה עורב, או זורח ירח, ותנים לועסים את נעלי האצבע שלי במרפסת. 

רוחות השמיים לא מותירות לי ברירה, ואם צריך לקחת מישהו לשאול ובחזרה, אז אני עושה את זה.

כוס אמק. אי אפשר לצאת לגמלאות במקצוע הזה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , ,

2 תגובות לרשומה אי אפשר לצאת לגמלאות במקצוע הזה

  1. ארדן בתאריך 01/07/2008 בשעה 18:57

    לצאת לגימלאות לא, אבל תמיד למצוא משהו יפיפה ביקום, כן 🙂

  2. הדר .ד. בתאריך 04/07/2008 בשעה 11:53

    30.06.08 , השעה מאוחרת ואני מתחת לשמיכות , דקה לפני ההירדמות.
    פתאום משהו בתוכי מתחיל לנהל שיחה עם כרמית.
    כרמית, אני אומרת, מכשפה נשארת מכשפה, גם אם היא לא עוסקת בכישוף. המהות והכשרון תמיד שם והכוח יחזור.
    והראש עייף מדי כדי לחשוב מה פתאום אני מנהלת שיחה באמצע הלילה עם מישהי שפגשתי פעם אחת והחלפנו אולי שלוש מילים.
    למחרת ראיתי את הפוסט הזה.
    צירוף מקרים? אולי.

    שיהיה לך סופשבוע מצוין
    הדר

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *