משדלת מכוניות במילים רכות

21/05/2006
נכתב על ידי

הקליאו יוצאת משטיפה, מבריקה כמו שלא היתה אף פעם, נוטפת מים ומריחה מסבון. לא מתניעה. אני פותחת מכסה מנוע. הכל נראה יבש בפנים. נושמת נשימה עמוקה. מחייגת למוקד שירותי דרך של שגריר. יושבת על המדרכה ברגליים משוכלות וממתינה. לוחשת תפילות, מדברת לעורבנים, כורתת בריתות שלום עם האורנים. מדברת לקליאו, משדלת אותה במילים רכות.

אחרי חצי שעה מגיע בחור בסרבל אדום. מפטפט איתי תוך כדי חיטוט בנבכי המכונית. מבחין בחפיסת הקלפים המבצבצת מתיק היד שלי. מכשפה, הא? למה את פשוט לא מכשפת את מערכת ההצתה? כישוף אחד והאוטו מתניע לך. אני מחייכת. לא אומרת לו שהוא הכישוף שלי.

והקליאו? לא מתניעה. הבחור בסרבל האדום אומר שצריך לאפס את האימובילייזר. הוא מנתק את המצבר. מתחקר אותי על עין רעה כמה דקות. מחבר את המצבר שוב. הקליאו חוזרת לחיים. כפתורי החלונות החשמליים קופצים בפקודת שלט. המנוע מגרגר כחתלתול מתפנק. קסם! אני אומרת לבחור בקריצה, והוא אומר לי, מזלך שזה לא משהו רציני. מזלך שאת לא צריכה גרירה למוסך ובלגנים. הוא צודק. באמת מזלי. הוא רק לא יודע שגם למזל אפשר לעזור קצת.

כשקניתי את הקליאו, קראתי לה בשם ואמרתי לה, אל תתני לאף אחד לגנוב אותך. ומאז, בכל פעם שמתקרב אליה מישהו עם עבר מפוקפק, קורה משהו למערכת החשמל שלה. שום דבר רציני. שום דבר שעולה כסף. מספיק כדי להבטיח שהיא לא תזוז מהמקום. איזה חוט חשמל שמטייל, או אזעקה שמחליטה להשתגע.

הראשון היה מוסכניק שהחליף לקליאו שמן. אחר כך סיפרו לי שהקריירה האמיתית שלו היא בשחיטת מכוניות בג’נין. השני היה מכר שהולך ויוצא בבתי סוהר. לא היססתי כשביקש את הג’ק שלי לכמה דקות. הקליאו לא אהבה את זה. ועכשיו שוטף המכוניות. הוא דווקא לא קרימינל. בסך הכל אמר, “איזה יופי של אוטו! את מוכרת?” לא. אני לא מוכרת.

וחבר אומר לי, צאי מהסרט. יש לך מכונית צרפתית עם מערכת חשמל רגישה כמו בחורה במחזור. שום כישופים ושום הגנות עצמיות, ומכוניות לא מבינות כשאת מדברת אליהן. בפעם הבאה תקני יפנית והכל יהיה בסדר. ואני משועשעת. הוא צודק. במאה אחוז הוא צודק. אני אומרת לו, ברור. והוא מסתכל עליי במבט הזה שאומר שבחיים הוא לא יבין אותי, ושהוא מזמן כבר הפסיק לנסות.

ואני נזכרת בתער אוקהם. על פי העיקרון הזה, המיוחס לנזיר הפרנציסקני וויליאם איש אוקהם מן המאה ה-14, אין להרבות בישויות (מלאכים? שדים? אלוהים? כישופים?). בעצם, אין להודות בקיומן של יותר סיבות לתופעות טבעיות מאשר אלו שהוכחו כהסברים נכונים ומספקים. באמצעות תער דמיוני יחתוך האדם הרציונלי את האפשרויות הפחות סבירות להסברת המציאות. או במילים אחרות, כאשר ישנם שני הסברים שווי ערך לאותה תופעה – מערכת חשמל ידועה ברגישותה מחד וכישוף הגנה מאידך – יש להעדיף את ההסבר הפשוט או החסכוני יותר.

אבל מעניין איך היתה בוחרת מכונית יפנית להגן על עצמה.

CrazyWitch

את הפוסט הזה כתבתי ביום רביעי ומאז אני מתלבטת האם להעלות אותו לכאן או לא. אני חושבת שהוא משעשע, אבל גם יודעת שהוא פוסט חסר אחריות, שעלול לעודד אמונות טפלות וחסרות שחר. מצד אחד אני לא בטוחה שלא-מכשפות יבינו את ההומור העצמי הארוג בו שתי וערב, או את מתודת הכישוף שמתוארת בו. מצד שני, אולי אני צריכה להאמין שאנשים חכמים מספיק כדי להבין רמזים ודקויות.

אבל הנה, למען הסר ספק: אני מאמינה בלב שלם בהגיון העומד מאחורי תער אוקהם. אין ספק בלבי שמכוניות אינן יצורים חושבים או בעלי כושר חישה, ולמיטב ידיעתי, הדרך הטובה ביותר להגן עליהן מפני גניבה היא לקנות רכב שאינו חביב על גנבים, לעשות ביטוח מקיף, להתקין אזעקה, להתפלל לטוב ולשמור על ערנות.

ועכשיו אני נלחמת בדחף לכתוב שחמש המילים האחרונות בפסקה למעלה הן מפתח. אבל זה אומר שבאמת קשה לי לתת קרדיט לאנשים או להאמין שהם חכמים מספיק. הו היהירות הזאת. אני צריכה לעשות משהו בגינה.–

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , ,

9 תגובות לרשומה משדלת מכוניות במילים רכות

  1. חייש בתאריך 21/05/2006 בשעה 18:20

    א. מעולה.
    ב. למה אין אופציה לעשיית מנוי? או שיש ופיספסתי?

  2. כרמית בתאריך 21/05/2006 בשעה 18:53

    הי חייש. אני באמצע מלחמת התשה עם האופציה, כי היא לא בדיוק עובדת כמו שצריך. בינתיים יש RSS…

  3. קרי ומיסטר ביג בתאריך 21/05/2006 בשעה 23:27

    התער של אוקהם טוב ויפה, אולם לא בטוח שניתן (או שצריך) להכיל אותו על כל גווני החוויה האנושית. מה זה משנה למה הקליאו נאלמת דום, העיקר הוא שאתן משתפות פעולה, ושאת מאמינה בכוח שלך עליה. המכונית נותנת לך חיזוקים וזהו לדעתנו הכישוף האמיתי, להיות חזק גם כשאף אחד לא מאמין בך, (או לך).
    פעם כתבת על רומפלסטילצקין, שרק בעזרת נתינת שמות לעולם שמסביבנו ניתן להתחזק ולהפוך מילד לבוגר ואנחנו רואים קו ישר מאוד בין הפוסט ההוא לנוכחי.
    ואת כותבת מקסים, כתמיד!

  4. מכבס ותולה בתאריך 22/05/2006 בשעה 19:38

    פוסט מצוין, אני שמח שהחלטת לפרסם 🙂

    וד”א, אם את מטפלת במוסך שאינו של היבואן, כדאי לוודא מה איכות השמן שממלאים לך. בחלק מהמוסכים הפרטיים משתמשים בשמן הזול והגרוע ביותר. זה גורם משמעותי בקיצור חייו של המנוע. אני קונה שמן איכותי באוטו דיפו ( 70 ש”ח) ומבקש מהמוסך להשתמש בו.

  5. אליאנורה בתאריך 23/05/2006 בשעה 13:52

    ואו,קשה לי קצת כרגע לאסוף את המילים שאני צריכה על מנת להניח אותן כאן במרחב הווירטואלי. נחישתי ,קיוותי,שיש עוד נשים כמוני אי שם ,אבל זו הפעם הראשונה שאני זוכה לראות אחת (או לפחות השתקפות שלה) באמת.
    אני מכשפה,מכשפה מהסוג הלא ניו-אייג’י המתפלל ומשכנע מכוניות שלא לתת לעצמן להגינב,המשכנע אוטובוסים לעצור במקומות שהם לא אמורים לעצור בהם ולמצוא אנשים טובים במקומות שהם יכול להיות שלא היו נמצאים.
    אני נצר לשושלת של נשים כאלו,אם משהו משתוף לכולן,כולן בחרו שלא ליישם את עצמן.באנגלית זה נשמע טוב יותר “non practesing witches ” למרות שאני קוראת הרבה על זרמים והיסטוריה קשה לי מאוד לעבור לצד הפרקטי ,לקחת אחריות על “עזרה למזל”.
    יש לי כל כך הרה שאלות לשאול אותך,
    האם תוכלי לפחות לשמוע ולהציע סברות?

  6. כרמית בתאריך 24/05/2006 בשעה 14:43

    מכבס ותולה: תודה על העצה 🙂 בפעם הקודמת שמתי לב שמילאו בדיוק את מה שהיה כתוב על פנים מכסה המנוע, בלי שביקשתי. אני אקפיד גם להבא.

    קרי ומיסטר ביג, אליאונורה: ברוכים הבאים!

    אליאונורה: מציעה שתקראי את זה: http://www.witchcraft.co.il/beginner.htm

  7. מכבס ותולה בתאריך 25/05/2006 בשעה 10:15

    לא מספיק שהם משתמשים בשמן שנושא את המספר המצוין על מכסה המנוע (צמיגות), למשל 10w50, כי כאלה יש גם באיכות נמוכה מאוד (למשל, יש מוסכים שקונים שמן ממוחזר או מחברה שהמוצר שלה לא עומד בתקן לאורך זמן).

    חשוב שהשמן יהיה חצי סינטטי מחברה טובה (בארץ, למשל ‘יש את דלקול). 4-5ליטרים (מספיק לטיפול) עולים כ 70 ש”ח בחנות.
    לא לקנות בתחנות דלק, שם המחיר לא ריאלי.

  8. אבוני בתאריך 25/05/2006 בשעה 22:21

    איך מכוניות יפניות מגינות על עצמן? בערך כמו הקליאו 🙂
    הג’ימני שלי פשוט שובק חיים בכל פעם שהוא מתכוון להגן על עצמו או עליי…
    ערב אחד עמדנו לצאת לרקוד ופתאום הוא מתעלף… לא מניע… כבר למדתי לסמוך עליו. למחרת הסתבר שבמקום שהיינו אמורות לצאת אליו היו דקירות, משטרה, באלגן….
    אמרתי תודה וליטפתי ליטוף אוהב.
    אולי זה יישמע קצת מוזר לרוב האנשים, אבל אני מאמינה שכשאנחנו נקשרים למשהו ומשקיעים בו אהבה ומאמינים, לפעמים, אנחנו נותנים לו נשמה…

  9. אלון בתאריך 28/05/2006 בשעה 23:40

    היי כרמית, מה קורה ?

    לא ידעתי שיש לך בלוג עד שאיזה כוהן הקאטה לחש באוזני שפרסמת את תמונתך אז כמובן שרצתי לראות 🙂

    סיפור ממש טוב !

    גם לי קרה לא מזמן שבסיום טקס בלטיין הפונטו לא מניע. עשיתי לו רייקי, התפללתי לאלים ועדיין לא מניע. ואז הלכתי ביער לחפש כבלים להצתה מרוסים שיכורים. ואכן מצאתי ! והאוטו אכן הניע ! יש !
    ואז הייתי צריך לשבת איזה 20 דקות ולחקות שהמצבר יטען ובנתיים הרוסים השיכורים עפו משם במהירות של טיל. רק לאחר המעשה הבנתי שאם הייתי עוזב קודם אז היה יכול להיות סיכוי ממש טוב שהם היו מתנגשים בי (רחוב בעל נתיב אחד צר). אז לפעמים זה טוב שיש צרות כי …. הכל לטובה.

    אלון.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *