סטילטו

30/05/2008
נכתב על ידי

אני קוראת בלוגים כל יום, אבל מגיבה רק לעיתים נדירות. קליק אחד על האיקס הימני במעלה המסך, ואף אחד לא יידע לעולם שהייתי שם, או שאיזשהו טקסט נגע בי.

מפני שאני יודעת עד כמה חשובה האינטראקציה בין הבלוגרים למגיבים, אני פוצחת כאן במסורת של פוסט פרגון לפוסטים שהצליחו להעיר בי איזה נוירון או רגש ישן או אפילו הצחיקו אותי, המשימה הקשה מכולן.

הייתי רוצה לומר “פוסט פרגון יומי”, אבל יודעים קוראיי הקבועים שאני מן הנעלמות ובנות החלוף, אז לא אבטיח כאן הבטחות. מילה של מכשפה בכל זאת צריכה להיות מילה, אפילו היא מכשפה בדימוס. אחרת הקסם לא יעבוד, לא יעבוד, לא יעבוד. מדי פעם יהיה פוסט פרגון לפוסטים שפיזרו נצנצים בשגרת יומי האפורה אך המנוקדת אדום. הריהו הראשון, ושמו במרחב הקיברניטי “סטילטו”, כי תיכף אני אסיים לכתוב אותו, אנעל סטילטו, אלבש חצאית מתנפנפת ואלך עם אחותי לראות את “סקס והעיר הגדולה” בקולנוע. הו חובבת קאלט שכמותי. אבל מה אני מלהגת. פוסט פרגון ראשון, אמרנו. הריהו, הריהו.

את משוגעת אתה בלתי נראה – ארז מסביר מה חסר במסנג’ר. גם לי.

זווית אחרת על שימוש נבון בסמים – עידו הרטוגזון מספר על אחד הכותרים היותר חביבים עליי במדף הספרים שלי. מסתבר שהוא תורגם לעברית. לא יודעת על ידי מי ואיך. כמתרגמת אני חשדנית כלפי תרגומים. שריטה.

הקריירה האבודה של אמא – נועה אסטרייכר מספרת סיפור בטעם שוקולד מריר על הקריירה האבודה של אמא שלה, וגם על הקריירה שלה. וכן, כן, היא אפילו הצליחה להצחיק אותי, המשימה הקשה מכולן.

מי שיודע איך שולחים טראקבק לפוסטים מקפה דה מרקר, שיספר לי.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , ,

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *