את הגבעות עוד לא איבדתי

22/11/2007
נכתב על ידי

אני חשבתי שהואדי יהיה לנצח. הואדי היה מסביב לכל. זו היתה שכונה חדשה, והואדי היה מאחורי הבתים, ולפניהם. היתה שם דרך קיצור, היו כלניות, ונוריות, הרבה אבנים, הרים ירוקים באופק, שתי שריפות גדולות, וכל ילדותי כמעט. ואני באמת חשבתי שהואדי וההרים הירוקים שבאופק יהיו לנצח.

אבל הואדי הולך ונעלם. בהסתר הם עשו זאת, העלימו ממני. אני הלכתי לצבא לגלות מרחבים חדשים, וכשהפניתי את מבי מן הבית, באו הדחפורים, ובאו הבנאים, ובנו בתים. הרבה בתים. בתים שכיסו את כל הגבעות וגלשו במורדות הואדי. ועוד הם בונים, ואף סוללים שם כביש, ומקימים עמודי חשמל ועמודי טלפון וגם אנטנה לכבלים וצלחות.

הואדי הולך ונגמר.

בסוף הואדי מאחורי הגבעה האחרונה עומד בית הקברות. עד לשם הם יגיעו. רק המתים יצליחו לעצור אותם כי החיים לא הצליחו. וזוהי ארץ של מתים. של חיים המוסיפים ומתים על מתיהם.

[כך כתבתי ביומן האישי שלי בדיוק לפני 11 שנים.  בתאריך 22.11.1996 הטרידה אותי התרחבות הבנייה המאסיבית של יקנעם עילית על חשבון הואדי. היום מטרידה אותי הקמתו של אזור תעשייה שיזמה יקנעם עילית בשטח הגבעות. כמו דבר לא השתנה, אבל אולי אני בשלה היום, ואולי יש לי יותר כוח. הולכת לפגישת ירוקים עכשיו. את הואדי איבדתי. את הגבעות עוד לא.]

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , ,

2 תגובות לרשומה את הגבעות עוד לא איבדתי

  1. יובל אדם בתאריך 01/06/2008 בשעה 16:02

    ואני הייתי בטוח שכתבת על הואדי של רחוב רות בחיפה.
    בשכונת כרמליה קורה דבר כ”כ דומה. בית החיים וביתם של המתים כבר כ”כ קרוב שזה מדהים.
    שלא לדבר על הואדי. איזה ואדי היה לי ליד הבית. עם באר עתיקה, הרפתקאות, עצים, קקטוסים, וחזירי בר…
    נראה לי שזה חוויה אחת שאף תל אביבי לא יכול להבין.
    בלוג מקסים!

  2. כרמית בתאריך 01/06/2008 בשעה 17:21

    תודה. ברוך הבא 🙂

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *