אוהבת את המדינה הדפוקה הזאת

18/11/2007
נכתב על ידי

אבל האמת היא שאני אוהבת את המדינה הדפוקה הזאת. לא הייתי רוצה לחיות באף מקום אחר בעולם. אמנם לפעמים מתסכל פה, והטמפרטורה בסיר הלחץ בדרך כלל קשה מנשוא, אבל זה הבית. אין בית אחר. אין מקום אחר להניח בו את הראש בלילה ולהרגיש בטוח. ואני בחורה שלא נרדמת במיטות זרות.

זה קצת משעשע, כי אחד מחלומות הילדות שלי היה לעזוב את הארץ. לגור במקום פחות פרובינציאלי. מרתק יותר. שלו יותר. מאתגר יותר, אולי. ועם זאת, במהלך העשור החולף ויתרתי על הזדמנויות לחיים בגרמניה (המכושפת), באנגליה (השלווה), ובקנדה (הקפואה). לא יכולתי להירדם שם בלילות. לא הרגשתי את האדמה. לא בטחתי באנשים.

אני לוקחת את החיים בישראל במינונים נמוכים. כבר כמעט שמונה שנים שלא צפיתי במהדורת חדשות בטלוויזיה. אני גם לא מקשיבה לחדשות ברדיו. כן קוראת כותרות באינטרנט, אבל כמעט ולא את הכתבות המלאות, ולעולם, אבל לעולם, אני לא נגררת לקריאת טוקבקים פוליטיים. זה עושה לי קמטים.

אני מתרכזת במעט שאני יכולה לעשות, בשינויים הקטנים שיש ביכולתי לכשף. עוד שועל אחד שלא יידרס, עוד פיסת אדמה שלא תיאנס בידי מערבלי בטון, עוד תהליך ציבורי שיהפוך שקוף כמו בועת סבון, עוד חיוך, עוד פרוסת לחם למישהו רעב, ורק קצת אוויר. רק עוד קצת אוויר כדי שנוכל לנשום פה, בבית הדיספונקציונלי שלנו.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , ,

תגובה אחת לרשומה אוהבת את המדינה הדפוקה הזאת

  1. סרנה בתאריך 18/11/2007 בשעה 16:52

    פרוצת מותגים. מצוין. אהבתי. כתבת גם פה מאד יפה. טוקבקים עושים לי קמטים. נכון. לחיות פה במנותק מחלק מפה. מסכים. להתרחק מחלק מן הדברים בלי להגר ממש.

    כרמית:
    ברוך הבא בצל קורתי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *