הדברים שמעניינים את אחותי הצולעת

09/11/2007
נכתב על ידי

בחצות וחצי הוא מכין לי שוקו. אני יושבת על הספה ברגליים יחפות, מקשקשת על מאבקים פוליטיים בשטחים  ירוקים, בעיקר מנסה לשכנע את עצמי. והוא אומר לי מותק, אולי כל העסק הזה גדול עלייך. בחדרי ישיבות ממוזגים אני אקטיביסטית, אבל בשבילו אני ילדה. ילדה שמעדיפה שוקו על פני האלכוהול המשובח שלו.

אני עושה טעות-אחרי-טעות-אחרי טעות. כל טעות היא גם תעיה, ובעצם אני לא יודעת איך להגיע למקום שאני רוצה להיות בו. אין לי מפה, ואין לי מצפן, ואין לי את מי לשאול, והדרך שוממה. הוא מחבק אותי, ואני מונה את כל הטעויות באוזניו. אירופה. ירושלים. ניו-אייג’. חיים בין ארבעה קירות. ריפרוש אינסופי של דפי רשת, כשהחיים קורים בחוץ. פריחה מאוחרת. בעיקר פריחה מאוחרת.

והוא אומר לי, מותק, את אתר האינטרנט שלך את יכולה להוריד מהאוויר. אני לא עונה לו, אבל חושבת לעצמי שהוא צודק. שלפחות את הדפים שמעניינים-עכשיו-את-אחותי-הצולעת אני יכולה להעיף לקיבינימט.  להשאיר רק את מה שעוסק בהיסטוריה, פולקלור, מיתולוגיה. להיפטר מכל הניו-אייג’ המרקיב.

ואני צריכה לשבת לכתוב את הפאקינג מסמך התנגדות ליום שני, ואני צריכה להתארגן על אסטרטגיה, ואני בעיקר צריכה לזכור שלא לקחת על עצמי אף פרוייקט נוסף, כי לא מתחשק לי בכלל. מתחשקת לי רק אהבה. אהבה טוטאלית, סוכרייתית, חסרת-הגיון. מתחשק לי מוזיקה, ופרקים של אנג’ל, וללמוד מילים חדשות. ובעיקר מתחשק לי שוקו, כי אלכוהול הרופאים כבר לא מרשים לי.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , ,

5 תגובות לרשומה הדברים שמעניינים את אחותי הצולעת

  1. הפסען בתאריך 09/11/2007 בשעה 17:33

    עם הפיסקה השניה אני מזדהה.

    אני לא מבין לגמרי איזה חלק את מקטלגת כ”ניו-אייג’ מרקיב” ולא הייתי רוצה שתעלימי חלקים מהאתר.

    לראות אותך נאבקת עם עצמך, לפעמים בטוחה שאת צודקת ואז מבינה שאת טועה (או להפך), עוזר לי.
    דמויות אנושיות סטטיות, שדעותיהן והתנהלותן לא משתנות כלל ושאינן שוגות, לא מעוררות בי השראה ורצון לפעול.

    השאירי את האתר. יש מי שזה מעניין אותו, ועושה לו את היום שזה שם.
    אני אוהב לקרוא את תהליכי הפירוק וההרכבה שלך, המרוחים על דפי האתר והבלוג.

    כרמית:
    תודה. אני יודעת שהרבה אנשים אוהבים את האתר, ואני מעריכה את כל הפידבק החיובי שקיבלתי בגינו. ובכל זאת, יש עניין פשוט של יושרה. אני צריכה לעמוד מאחורי הדברים שכתובים שם. מה שכבר לא נכון בעיניי, אחת דינו לעוף.

  2. אתון עיוורת בתאריך 09/11/2007 בשעה 19:01

    אחותך הצולעת
    http://rosa.blogli.co.il/archives/220
    מנסה להבין מהו זה שאת חושבת שמעניין אותה.

    כרמית:
    להווי ידוע כי היקום מלא באחיות צולעות, וכי לכל אחת מהן תחומי עניין משל עצמה.

  3. אני בתאריך 09/11/2007 בשעה 20:36

    למה אלכהול כבר אסור? מקווה שאת בסדר…

    כרמית:
    הכל תחת שליטה 🙂 תודה על ההתעניינות.
    אסור אלכוהול כי אני מתחילה לקחת תרופות שמתפרקות בכבד.
    כיוון שגם אלכוהול מתפרק בכבד, הוא מפריע לספיגת התרופות.

  4. אתון עיוורת בתאריך 12/11/2007 בשעה 20:01

    אני עם הפסען. את לא צריכה לעמוד מאחורי שום דבר. במילא אנחנו לא עומדים מאחורי שום דבר, או אם ננסח את זה אחרת, שום דבר לא עומד מאחורינו וגם לא מלפנינו ובעיקר בגלל ששום דבר לא עומד, אלא הכל בתנועה תמידית. (זאת אומרת חוץ ממה שעומד וגם זה בערבון מוגבל). הניסיון הזה ליצור מקשה אחת, כאילו רציפה, כאילו הגיונית, הוא מעשה הרכבה, שנועד לאחיזה.
    עזבי אותך מלמחוק חומרים ישנים. מה אכפת לך שהם ישארו? הנה אני, זה אך הגעתי. למחוק – זה אף פעם לא אקט של חוסר איכפתיות. אלא תמיד סוג של התנגדות, משהו שמציק. על כן אני אומרת השאירי את זה שם. ולו בשביל אחותך הצולעת, שהדפים האלה אכן, בדיוק כמו שצפית, מעניינים אותה.

  5. Golden בתאריך 13/11/2007 בשעה 23:31

    איזה מותק. גם לי בא שוקו בחצות וחצי.

    אילו דפים היית רוצה להוריד?

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *