ואני ממציאה

30/10/2007
נכתב על ידי

להסתובב עם חפיסת קלפי טארוט זה קצת כמו להסתובב עם כלב. הקלפים מסקרנים, מושכים אנשים, מספקים להם משפטי פתיחה. אתמול אלו היו הברמן החייכן והמלצרית בבורגר פלייס בחיפה. בשבוע שעבר הייתי ביום כיף עם החברות, ואורחת אחרת בספא וילג’ עשתה הכל חוץ מלרתק אותי בכוח לכסא, כדי שאוציא לה כמה קלפים.

לפעמים אני נרתעת ממה שאני עושה.  הדברים שאני אומרת לאנשים בכלל לא דומים למה שתיאר כאן מרמיט, למשל. אני אף פעם לא שואלת “משהו מזה מדבר אליך?”, ואני לא מדקלמת דקלומים על המשמעויות המיסטיות של הסמלים המופיעים בקלפים. את מי זה מעניין. לא. אני מסתכלת על האדם. אני מסתכלת בתוכי. אני מסתכלת על הקלף, ואז אני זורקת את הדבר הראשון שעולה לי בראש. כל התהליך לוקח שתיים-שלוש שניות, וזה כאילו אני ממציאה. אפילו לי זה נשמע כאילו אני ממציאה, אז אני נרתעת מעצמי, ומרגישה לא נעים כלפי האדם שיושב מולי. רק שאחר כך ההמצאות שלי מסתברות כאמת. הן תמיד מסתברות כאמת, אז אני נרגעת.

לפעמים אני לא יכולה להמציא את האמת הפשוטה. אני יושבת מול מישהו, וכל מה שיוצא לי זה קלישאות חובקות עולם או אמירות כלליות שיכולות להתאים לכל ברנש ברחוב. זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה, וזה מטריד אותי. אני מסתכלת על האדם, אני מסתכלת בתוכי, אבל אף קלף לא מצליח לחבר בינינו.

העניין הזה מובן לי כשמדובר במישהו שלא ממש רוצה שיתבוננו בתוכו. כך קרה לי למשל עם אשה אחת. שנים אני קוראת לבעלה בקלפים, והרבה זמן זה לא מצא חן בעיניה. היתה נועצת בי מבטים מזרי אימה בכל פעם שהיתה רואה אותי. אבל יום אחד היא ביקשה ממני גם. נורא השתדלתי, אבל החומה שעמדה בינינו לא הניחה לי לדעת כלום. הצלחתי להמציא לה את האמת רק אחרי שהתיידדנו, והיא הפסיקה לפחד מהדברים שאני אומרת לבעלה מאחורי דלתיים סגורות.

מה שאני לא יודעת, זה למה זה קורה לי עם אנשים שבאים אליי בלב פתוח. אמנם חלקם אחר כך מתקשרים אליי להגיד שהקלישאות שלי הסתברו כאמת, אבל אני עדיין לא רוצה להיות הידעונית שמדברת בקלישאות ומספקת אמירות כלליות. אני בחורה מעשית, ואני רוצה להיות גם ידעונית מעשית. רוצה להיות מסוגלת להמציא המצאות שמסתברות כאמת תמיד ובכל מצב, לכל אדם.

אני חושבת שהמפתח הוא כוח. כשאני חזקה, אני מסוגלת להמציא המצאות. כשמשהו מעציב אותי או מכאיב לי, אז היכולת הזאת נפגמת. ואולי זה קשור גם ליכולת לאהוב, ולקיומה של אהבה. אבל מה כבר אני יודעת על אהבה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות:

4 תגובות לרשומה ואני ממציאה

  1. הפסען בתאריך 29/10/2007 בשעה 15:10

    בסדנת הנשימות אמרת לי שאני צריך לחזור ללמוד נהיגה באביב.
    זה היה בזמן סמסטר, ואני חשבתי שאין מצב שאני מכניס שיעורי-נהיגה במהלכו.
    בסוף, השביתה של הסטודנטים נמשכה כחודש ימים. מספיק זמן כדי לחזור ללמוד נהיגה.
    רק שאני לא עשיתי את זה כי “אוטוטו חוזרים, ואין טעם לחזור ללמוד משהו שלא-אסיים”.

  2. מרמיט בתאריך 29/10/2007 בשעה 15:43

    הממ (-: חיכיתי לתגובה שלך וחששתי ממנה בו-זמנית. תיארתי לעצמי שלא תתחברי לסגנון שלי, וגם רציתי לדעת איך את עושה את זה, אז תודה.

    קודם כל, אם זה לא היה ברור, השאלה “משהו מזה מדבר אליך?” נכתבה בקריצה. אולי אף אחד בכלל לא אומר את זה, וסתם המצאתי.

    מה שלא הבהרתי בפוסט הזה (אלא בקודם) היה שלא ניסיתי לקרוא לאף אחד בקלפים כבר שנים, ובעצם כמעט אף פעם לא. הקלפים בכלל היו בתרדמת של איזה שבע שנים עד לפני חודש.

    אין (לי) ספק שהאינטואיציה שלך הרבה יותר מפותחת משלי. בשבילי הם בעיקר שעשוע אינטלקטואלי. מה לעשות, לא סתם יוצא לי כל הזמן אס החרבות. ואני לא רואה בעצמי מכשף; בסך הכל סוכן זוטר, מקסימום לבלר.

    וכבר ראיתי בפוסט הקודם שזממת לשרוף את כל ספרי המאגיה המודרנית, ורצתי להחביא את Thoth שלי במקום בטוח (-;

  3. כרמית בתאריך 29/10/2007 בשעה 16:18

    מרמיט, רק את ספרי המאגיה *שלי* אני מתכוונת לשרוף, לא את של כ-ו-ל-ם 🙂 אפשר לצאת מהבונקר…

    אבל כן, באופן כללי אני בעד לזרוק את הספרים לים בכל הנוגע לקלפים, או בכלל לכישוף. אחותי, למשל, מסתובבת כבר שנה-שנתיים עם הספר הסגול של גידי גלבוע, ולפעמים גם שואלת ממני ספרים, אבל לרוב לא מצליחה “להמציא” איזושהי אמת מתוך הקלפים. אתמול בערב, לעומת זאת, נתתי את החפיסה שלי לילדונת מקסימה בת 20, שלא קראה ספר על טארוט בחיים שלה. היא הוציאה קלפים לי ולאחותי ולעוד חברה. הסתכלה בציורים כאילו היו ספר קומיקס, ופירשה כאלו פירושים נקיים, אמיתיים ומעשיים (ומצחיקים), שרציתי לחבק אותה.

  4. הפסען בתאריך 31/10/2007 בשעה 14:48

    לי זכורות לא-מעט רשומות על כך שצריך לדעת איך לבצע כישופים כמו שצריך לדעת איך לאפות פשטידות.
    אז אם זורקים את כל הספרים לים, איך לומדים?

    כרמית: מאנשים.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *