וויסקי, דובדבנים, ועץ אלון

27/08/2007
נכתב על ידי

ולא אמרתי לו שנשיקות עדיפות בעיניי על הפעלת שיקול דעת. ולא אמרתי שאני חזקה ממנו, שיש לי כוח רב ועצום, ושאני לא אמצמץ ראשונה.

היום אני קוראת שירים של e.e. cummings והצמרמורת מזכירה לי מילים שחקוקות בעור. כיוון שהתחושה היא ראשונה, מי ששתה לבה לתחביר העניינים, היא לא תנשק אותך לחלוטין לעולם. לחלוטין להיות טיפשה כשהאביב בעולם. הדם מתיר, ונשיקות הן גורל טוב עשרת מונים מחוכמה. אני נשבעת בפרחים. אל בכי. החיים אינם פיסקה, והמוות, חושבני, איננו סוגריים. ומי שמתרגמת ככה את קאמינגס, אבד סברה ובטל סיכויה. או אולי אני שוב ביקורתית מדי כלפי עצמי. מי שמתרגמת ככה את קאמינגס, כנראה יודעת בדיוק מה היא רוצה.

לרקוד, אני רוצה. לפני שאמות. לפני שיצטמק הרחם. לפני הקמטים והשערות הלבנות. כל עוד עצמותיי אינן פריכות. לשתות מרגריטות, אחת אחרי השניה. להתגלגל מצחוק, להישיר מבט, ולנשק אותו. כל עוד הוא מריח כמו אדמת יער בחורף. והטעם שלו וויסקי, ודובדבדנים, ועץ אלון. כל עוד הוא שם. כל עוד אני. הדם מתיר, ונשיקות הן גורל טוב עשרת מונים מחוכמה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , ,

2 תגובות לרשומה וויסקי, דובדבנים, ועץ אלון

  1. גדל בשדה בתאריך 29/08/2007 בשעה 18:58

    כל כך טוב לשמוע את קולך שוב בפוסטים האחרונים, ולמרות זאת נשמעת כמעט במצוקה. רגשות עזים ומבולבלים של תשוקה ושנאה כעס כמיהה שמחה וקלילות וכאב עמוק. זה אכן החומר ממנו עשויים ספרים טובים ובנוסף אני מאחלת לך גם את החוכמה ושלוות הנפש. את הנשימות העמוקות שלך אני שולחת לך בימים סוערים שכאלה. תודה לך על זה וגם על זה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *