הבוקר החמצתי הזדמנות

18/03/2007
נכתב על ידי

הבוקר הזדקק מישהו לעזרתי, אבל הייתי כל כך עסוקה בעצמי, בעייפות הפיזית שלי, בלו”ז העמוס שלי, במטלות המרובות שלי ובמחשבות הפרטיות שלי, שלא ראיתי. כשהבחנתי בדמעות הממלאות את העיניים שלו, כבר היה מאוחר מדי. שאלתי בעדינות, אבל הוא אמר, “לא משנה. תעזבי”. החמצתי הזדמנות.

הערב אני חורזת טבעת מחרוזי קריסטל צ’כי בגווני טורקיז. זו תהיה מתנת החג שלי למורה לציור. אני חורזת, ותוהה ביני לבין עצמי, כמה פעמים החמצתי הזדמנויות להושיט יד לזולת. כמה פעמים לא הרמתי ראש כדי לראות את הדמעות. כמה פעמים לא הקשבתי בתשומת לב מספקת. כמה פעמים אכזבתי את עצמי ואת אחרים, וכמה פעמים בגדתי כך בכל מה שאני מאמינה בו.

אני רוצה להקשיב.

אני רוצה להקשיב, ולשמוע את האנשים מסביבי. אני רוצה לשמוע את קולם, ולראות את הדמעות בזמן. אני רוצה להקשיב לינשופים ולעורבים, לשדות הפרגים ולעשבי הבר. אני רוצה להקשיב ליללות התנים ולניחוח היערה הלילי והמתקתק. אני רוצה להקשיב לכאב ולצער, לשמחה ולעליזות, לעלבונות ולבושה, לעונג ולחיוכים.

אני רוצה לזכור.

לזכור שגם בימים שאני עייפה, מותשת, פגועה, כועסת או שחוקה – עדיין חובתי להקשיב. לנשום, ולהקשיב.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , ,

2 תגובות לרשומה הבוקר החמצתי הזדמנות

  1. אריאל בתאריך 22/03/2007 בשעה 23:19

    כרמית נראה מהדברים שכתבת כאן שאת קשה עם עצמך . כמו שאת קשובה לאחרים את צריכה להיות קשובה לעצמך ולהיות קשובה גם לרגעים שבהם את לא מסוגלת להכיל את האחר. החשוב הוא שתקשיבי מתי שאת מרגישה שאת יכולה להיות עם האחר ברגעים אלה .
    ברגעים בהם את שחוקה וכעוסה נראה שזה הזמנים שאת צריכה להיות שם בשביל עצמך.

  2. […] את הדבשת של עצמו, מתקשרים באלימות, מאשימים אחרים שהם ברמה רוחנית לא גבוהה מספיק, ומיישמים אתיקה רשלנית. אלו האנשים שמוכרים רוחניות. […]

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *