העבודה הקרויה מלאכת השמים

27/09/2017
נכתב על ידי

ביום כיפור הקרוב אני לא מתכוונת לעשות חשבון נפש.

גם בראש השנה לא החלטתי החלטות חדשות, לא ערכתי רשימות, ולא תכננתי תכניות לשנים עשר החודשים הקרובים. מספיק. שנים התעסקתי בחשבונות וברשימות. עייפתי.

מי שעושה חשבון נפש כל השנה, וחושב לטווח ארוך כל הזמן, לא צריך את העצירה המלאכותית הזאת בעשרה בתשרי. זה לא משרת שום מטרה חוץ מאשר להלחיץ אותי. סליחה אני מבקשת מיד, אם ראוי לי שאעשה זאת. ואם אני לא מבקשת, אז אני לא רוצה שתסלחו לי ושיילכו לאלף אלפי העזאזל. גם זה קורה.

כל שנה אני כותבת, כמו להזכיר לעצמי, שאלוהימא שלי לא דורשת סליחות, ולא קרבנות ולא כפרות. היא דורשת עבודה, תשומת לב, ודייקנות. כל השנה. כל הזמן. בלי להתעייף ובלי להפסיק לנשום לרגע.

יום כיפור? יום כיפור, יום כיפור. מה בכלל המשמעות של יום כיפור. אם אני חיה בתוך מעגל מסתובב של נפש מחושבת כל השנה, מה לי וליום כיפור בכלל. אני מכפרת על עצמי כל יום, בתשרי ובחשון, בכסלו ובטבת, וגם בכל החודשים הלועזיים. ככה זאת העבודה הקרויה מְלֶ(א)כֶת הַשָּׁמַיִם.

נכון, יום הכיפורים הוא טרום-יהודי במקורו. הוא אפילו כנעני. אפילו נכס צאן ברזל של הארץ הזאת. ועדיין, מה לי ולקדושת היום. הרי אף מנהיג פוליטי לא יקום בעשירי לחודש השביעי ויכפר על חטאת העם. מנהיגי ישראל הם ראשי החוטאים, וראשי הקנוניה, אדוני המוות והרוע. הם יצומו, וילבשו לבן, וימלאו את בתי הכנסת מפה לפה.

גם טקס התשליך שלהם יהיה אשכנזי להפליא. הם יעמדו ליד מקור מים וינערו את שולי בגדיהם הצחורים, שקנו בזארה או בקסטרו, או ברשת אופנה אחרת שמנצלת ילדים עניים ונשים ממדינות מתפתחות. אף אחד מהם לא יעז להוריד את בגדיו, לקפוץ למים ולשחות כמו דג, כמו שהיו עושים הפראים היהודים בכורדיסטן.  אף אחד מהם לא ירגיש אדוות גלים על בשרו. לא.  רק מרחוק הם יתבוננו במים וינערו את הבגדים.

כל רשומות יום כיפור באספקלריה:

2005: היא היתה איתי מבראשית
2006: ערב יום כיפור
2007: על חטא שחטאתי לפניכם
2008: אם רק זוכרים לנשום
2009: ויש עוד עבודה לעשות, והחיים הם תהליך
2010: איל מישר לכיפורים
2016: יום הכיפורים 2.016

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , ,

תגובה אחת לרשומה העבודה הקרויה מלאכת השמים

  1. David H בתאריך 04/10/2017 בשעה 13:19

    אני חושב שכמו כל מדינה מערבית, הדת עוברת תהליך איטי של שחיקה והדת הופכת מדבר רוחני לדבר תרבותי, וטוב שכך.

    אני לא חושב שהמערביים הנוצרים באמת חושבים על ישו שנולד להושיע את העולם באהבה ונתינה כשהם חוגגים את חג המולד, או כשהם מקשטים עצי אשוח, או שותים ליקרי-ביצים כאלה ואחרים.

    וגם אנחנו, לא חושבים מידי על יום הכיפורים. החילונים שבינינו לא צמים או עושים משהו מיוחד. אלו המסורתיים הולכים לבית הכנסת וצמים. באיזה שהוא מקום, הפסקנו להיות יהודים, והפכנו פשוט להיות ישראליים.

    אולי לפני עשרים ושלושים שנה אכן היינו צריכים את הדבק הזה, את הדת היהודים שתדביק את כל מיליוני העולים החדשים שכל קשר בין אחד לשני היה הקשר בין מחט לתחת.

    באיזהשהו מקום, אני מעדיף את המצב ככה. החגים הם משהו תרבותי ותו לא. וזה עדיף. היהדות כבר אולי מאתיים שנה לא מציעה רוחניות אמיתית ליהודים, ומבזבזת את הזמן שלנו בקישקושי “מה היא סוכה כשרה” וכלה ב-“האם קטניות כשרות לפסח או לא”.

    אני תמיד אומר לחברים שלי – אתם לא יהודים. אתם ישראלים, ואין בזה שום דבר רע.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *