החיידק אלים? גם אנחנו אלימים

07/03/2007
נכתב על ידי

היום בלוח הזמנים שלי: מצוות ביקור חולים בבית חולים כרמל בחיפה.  לפציינט שלום, והוא במצב רוח מרומם. כנראה ישתחרר הביתה בשבוע הבא (בעזרת השם, ובעזרתה של אלוהים, ובעזרת הרופאים המוכשרים וטרוטי העיניים). אבל הכי מעניין בביקור חולים, זה להקשיב לאנשים במסדרונות המחלקות.

אשה: “נראה לך רציני ההתקף לב שלו?”
בעל: “מאיפה אני יודע? תיכף נראה אותו.”
אשה: “כי אם זה לא רציני, לא היינו צריכים לבוא. יש עכשיו חיידק אלים שמסתובב בבתי חולים”.
בעל: “יאללה יאללה. הוא אלים? גם אנחנו אלימים. שיבוא!”

והאמת היא שאני לא אוהבת בתי חולים. הם מזכירים לי את כל האנשים שאיבדתי לכל מיני מחלות. אבא, דודים, דודות, סבים, סבתות. הם מזכירים לי עד כמה אפשר להיות חסרי אונים מול המוות, והאובדן, והגוף שהולך ומתכלה. הם מזכירים לי שגם אני אמות יום אחד, ורק אלוהים יודעת איך.

אבל זאת העבודה הרוחנית שבחרתי לעצמי. לעזור לזולת, לבקר חולים, לנחם אבלים, להעלות חיוך על פני האנשים, לארגן קרנבלים בפורים, להחזיר קצת קסם לחיים שלנו. אז אי אפשר רק לפטפט בבלוג כל היום על תיקון עולם, ריפוי, פעילות חברתית וכהונה. צריך גם לעשות את זה. עם שדי בתי הקברות התמודדתי מזמן. עכשיו אני לוקחת נשימה עמוקה ומתמודדת גם עם שדי בתי החולים שלי.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: ,

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *