הרהורים על מכשפות בהתהוות

14/02/2007
נכתב על ידי

ביומיים האחרונים אני מנהלת דיון ער עם כוהנת אלכסנדרית נחמדה בשאלה, מהם הקריטריונים לפיהם יש לקבל תלמידים להכשרה וחניכה במסורת כישוף מודרנית. שתינו יוצאות מנקודת הנחה כי קבלת אדם להכשרה כזאת במסגרת קוון, המהווה בעצם סוג של משפחה רוחנית, היא הבעת אמון ביכולת שלו לתפקד ככוהן ולקבל על עצמו אחריות אישית על מעשיו ועל הקהילה שלו. זאת, בשונה ממכשפות סוליטריות שרובן מסורות אישית לעבודתן ולאלוהים (devotees), אך אינן כוהנות (priestesses), והן כמובן חופשיות לבחור את תחומי האחריות שלהן והיקף האחריות שהן נוטלות על עצמן. אלו הקריטריונים שאני התוויתי בדיון עד עכשיו:

1) מינימום גיל 20-21, לאחר שירות קהילתי כלשהו (צבא, שנת שירות, שירות לאומי, וכו’). נשמע קריטריון מאוד ישראלי, אבל גם חברתי האלכסנדרית שחיה ומכשפת במינסוטה ארצות הברית, מסכימה איתי שכמה חודשים בבית תמחוי או בפעילות התנדבותית אחרת רק עושים טוב לתהליך ההתהוות של הכוהנת בפוטנציה.

2) עצמאי מבחינה כלכלית, או לפחות מגלה אחריות כלכלית/פיננסית ותבונה לגבי ניהול העתיד. בעצם זה אחד משורה של קריטריונים שמאחוריהם עומדת ההנחה, שכדי לבצע כישופים שעובדים, וכדי לקבל אחריות מאגית ודתית בפני אלוהים, האדם צריך להיות שלם עם עצמו ועם רוב האספקטים בחייו, עצמאי, חזק מבחינה פנימית, מתמודד עם כל מה שהחיים מזמנים לו, ובעל יכולת תפקוד גבוהה בחיים היומיומיים.

3) בוגר מבחינה אישית, מנהל מערכות יחסים בריאות ויציבות פחות או יותר עם הסובבים אותו, העבר שלו, המשפחה שלו, והשורשים שלו. אפילו עוד יותר חשוב מתבונה כלכלית. אדם שמסוכסך עם עצמו, ונמצא בקונפליקטים מרובים עם הסובבים אותו, או לא הצליח להתגבר על אירועים שקרו לו בעבר, לא מוכן לקבל על עצמו אחריות מאגית.

4) לא נמצא באמצע משבר אישי או במהלכם של שינויים דרסטיים בחיים. זה בעיקר מפני שתהליך ההכשרה והחניכה עצמו הוא שינוי דרסטי בחיים, ועדיף לעשות אותו בתקופה שלווה ורגועה, ולא תוך כדי משברים ותהפוכות, אחרת גם תצא מכשפה לא יציבה מספיק ולא עוצמתית מספיק מכל העסק, וגם תהליכי הריפוי האישיים שלה מן המשברים האחרים לא יתבצעו כהלכה.

5) יודע להסביר בצורה קוהרנטית והגיונית למה הוא רוצה להיות מכשף וכוהן. כאן אני והאלכסנדרית חלוקות. אני חושבת שזה חשוב, ושמי שלא יודע להסביר למה הוא רוצה להיות נציג אלוהים עלי אדמות, אז המאגיה זה לא עסק שלו. האלכסנדרית חושבת שלפחות בהתחלה, אפשר להחליק את זה, ולהסתפק במשיכה של התלמיד לתחום הכישוף. לדעתה, הקוהרנטיות תגיע במהלך החודשים הראשונים של ההכשרה. אם היא לא מגיעה, רק אז צריך להתחיל לפקפק ולהטיל ספקות.

6) בעל מודעות אישית, מודע הן ליתרונותיו והן למגבלות שלו. מבין מה הוא יודע, ועד כמה הוא לא יודע. פתוח לקבלת ביקורת ומעוניין ללמוד. גם אני וגם האלכסנדרית נוטות לגלגל עיניים כשאנחנו נתקלות באנשים שגילו את הכישוף לפני זמן קצר, בטוחים שהם היורשים של אליסטייר קרואולי מינימום, יודעים הכל, מבינים הכל, ומתווכחים עם כל מה שמנסים ללמד אותם. אלו לא מוכנים. בכלל. האלכסנדרית גם אוהבת להגיד, שיש הבדל בין עשר שנות ניסיון בכישוף, שבהן בונים מיומנויות נדבך על גבי נדבך, לבין שנת ניסיון אחת של מיומנויות בסיס, שחוזרים עליה עשר פעמים.

7) מקבל אחריות על חייו ועל הרצון שלו ללמוד כישוף, לא מחכה שאחרים יפתרו לו את כל הבעיות בחיים. למשל (דוגמא אחת שעלתה בדיון), אם אין לו רכב כדי להגיע למקום ההכשרה, אז הוא פועל כדי לתקן את הנושא: קונה רכב אם יש תקציב, נוסע באוטובוס אם יש פחות תקציב, יוצר קשרים ומערכות יחסים עם אנשים שיוכלו לתת לו טרמפ, מעלה את הבעיה בפני הקבוצה או המורים ומבקש עצות או סיוע בצורה בונה, חכמה ולא מנצלת, וכדומה.

8) יודע להסביר פחות או יותר במה הוא מאמין (מבחינה דתית, ערכית, פילוסופית ומאגית), ולמה. זה בעיקר חשוב כדי לדעת האם התלמיד הספציפי מתאים לקוון ספציפי או למסורת כישוף ספציפית, כיוון שיש הבדלים משמעותיים באמונות ובהנחות היסוד בין מסורות שונות. (האלכסנדרים, למשל, מאמינים בקיטוב מגדרי. אני מאמינה בנזילות מגדרית. שני הרעיונות הללו מכתיבים מערכות תיאולוגיות שונות, ריטואלים שונים, תפיסות עולם שונות, וטכניקות מאגיה שונות.)

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות:

12 תגובות לרשומה הרהורים על מכשפות בהתהוות

  1. מרמיט בתאריך 15/02/2007 בשעה 12:16

    […לאלה מקוראיי שלא מקבלים את הגירסה הרכרוכית שלי ורוצים בכל זאת לזַמֵן יצורי שְאוֹל לביקור בסלון, אני ממליץ בחום לקרוא כמה מילים חכמות על ענווה ומוכנות נפשית מתוך הקדרה המבעבעת של כוהנת אמיתית, סוכנת בכירה במסדר מפיצי האופטימיות, האהבה וההארה…]

    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=346488&blogcode=5853190

  2. אורי רז בתאריך 15/02/2007 בשעה 15:46

    הפסקה הפותחת נראית לי לוקה בהגדרת הבעיה.

    הקריטריונים הם לקבלת תלמידים ‘להכשרה וחניכה במסורת כישוף מודרנית’, אבל די מהר היא מקבלת טוויסט לקריטריונים ל’הבעת אמון ביכולת שלו לתפקד ככוהן’ שיכול לקבל אחריות על הקהילה שלו.

    בהתאם, סעיף 5 מעלה את הדרישה שהתלמיד יוכל ‘להסביר בצורה קוהרנטית והגיונית למה הוא רוצה להיות מכשף וכוהן’.

    סעיף שמונה חושף, לדעתי, בעיה בסיסית יותר. למה לקבל מישהו שיודע להסביר “פחות או יותר” במה הוא מאמין למסלול הכשרה לכהונה ולקיחת אחריות על קהילה ?

    לדעתי, הסבר “פחות או יותר” מספיק כדי לקבל תלמיד להכשרה למסורת באופן כללי. נראה לי לא לעניין שמישהו שמבין “פחות או יותר” במה הקהילה מאמינה יועלה רשמית על מסלול הכשרה להנהגה.

  3. כרמית בתאריך 15/02/2007 בשעה 23:25

    אורי, מדובר ב”טוויסט” רק אם לא מבינים מה המשמעות של “מסורת כישוף מודרנית”. אותו דבר לגבי הבעיה שלך עם סעיף שמונה. אין הבדל בין “מסורת באופן כללי” לבין “כהונה במסורת”. מסורת כישוף היא מסדר כהונה נקודה. אין חברות במסורת מבלי להיות כוהנ/ת.

  4. מוטי בתאריך 16/02/2007 בשעה 02:06

    מחשבות על סעיף 1:
    קודם כל, צבא זה לא שירות קהילתי, לפחות לא במובן הרגיל.
    זה מזכיר לי את הטענה ש”דרושים אחרי צבא” זו מעין מסננת לבני מיעוטים.

  5. אורי רז בתאריך 16/02/2007 בשעה 19:28

    כרמית – במקומך הייתי מסייג את התגובה שלך כדעתך.

    חברי מסדר צלב השושנה היו מסכימים איתך, אני בספק אם היא אפילו קרובה לקונצנזוס במסדר כישוף מודרני יותר כמו שחר הזהב.

  6. כרמית בתאריך 16/02/2007 בשעה 21:03

    אני לא רואה מקום להסתייגות. מסורות כישוף מודרניות שונות זו מזו בהרבה מאוד דברים, אבל יש כמה הנחות יסוד בסיסיות שנשארות אותו דבר. והדגש כאן הוא בהחלט על מסורות. לא קוונים ולא קבוצות ולא מעגלים. מסורות.

    אגב, באמת נחמד מצידם של חברי מסדר צלב השושנה לתת אישור, אבל כל קשר בין תפיסת העולם שלהם לתפיסת העולם של מכשפות מודרניות מסורתיות הוא מקרי בהחלט 🙂

  7. כרמית בתאריך 16/02/2007 בשעה 21:04

    מוטי, אני נוטה להסכים איתך. אבל הפוסט הזה הוא במידה רבה דיון “בינלאומי”, ויש מדינות שבהן השירות בצבא הרבה יותר דומה לשירות לאומי או להתנדבות בקהילה מאשר אצלנו.

  8. כרמית בתאריך 17/02/2007 בשעה 06:58

    אה כן, אורי, מסדר שחר הזהב הוא ממש ממש לא מסורת כישוף מודרנית. אין לי כל השגות לגביו, מי יכול או לא יכול להיות חבר בו, ומה חבריו או חברי הקבוצות שהתגלגלו ממנו עושים עם עצמם. המונח שאני מתייחסת אליו הוא modern witchcraft traditions שלפעמים גם נקראות modern religious witchcraft traditions.

  9. אורי רז בתאריך 17/02/2007 בשעה 10:01

    כרמית, אני חושב שאת מגדירה דברים לנוחיותך.

  10. כרמית בתאריך 17/02/2007 בשעה 19:55

    אורי, אני (שוב) לא לגמרי מבינה מה אתה רוצה לומר לי. אני מדברת על מסורות כישוף פגאניות מודרניות, שזה סוג מאוד ספציפי של עבודה מאגית, הסוג שמעניין אותי אישית, שעליו אני יודעת לדבר, ושאותו אני לועסת מכל הכיוונים בבלוג האישי שלי. אני עומדת מאחורי הדברים שלי וההגדרות שלי שבאים מתוך הניסיון שלי. אתה מוזמן (כרגיל) להסביר את עצמך או לחילופין לתת לי דוגמאות ספציפיות עם שמות של מסורות כישוף פגאניות מודרניות שבהן חברות במסורת היא לא כהונה.

  11. אורי רז בתאריך 17/02/2007 בשעה 20:52

    כרמית – תקראי שוב את המשפט הפותח של הפוסט שלך. כתוב שם “דיון … בשאלה, מהם הקריטריונים לפיהם יש לקבל תלמידים להכשרה וחניכה במסורת כישוף מודרנית”.

    לתשומת ליבך – לא פגאניות, בלי ההבדלה בין magic ובין witchcraft, ובלי להגדיר איפה את מעבירה את הקו בין מסורת למודרני.

    באופן פורמליסטי יבש –

    א. לא ראינו אינו ראיה.

    ב. אם מחר בבוקר מישהו יחליט לקחת ‘מסורת כישוף פגאנית מודרנית’ קיימת ולהכניס שינוי אחד בלבד – חניכה בקוון רק בלי שום הכוונה ספציפית לכהונה, איך תסווגי את התוצר ?
    ______________________

    בשלב הזה אני אנסח אותה בצורה הבאה – אני חושב שהפסקה הפותחת של הפוסט שלך כתובה בצורה מעט מבלבלת.

  12. כרמית בתאריך 17/02/2007 בשעה 21:14

    אוקיי, אני מקבלת את המשפט האחרון שלך, ומתנצלת על הבלבול. יצאתי מנקודת הנחה שכשאני מתארת דיון בין מכשפת פרי למכשפה אלכסנדרית על “מסורות כישוף”, אז ברור שאני מדברת על קבוצת המסורות שנקראות traditional religious witchcraft. כנראה שזה היה ברור רק לי, אז אני שמחה שיש לי את ההזדמנות להבהיר.

    בכל מקרה, אני שוב אומרת שאני מדברת על קבוצה ספציפית מאוד של מסורות כישוף מודרני, קבוצה ספציפית מאוד בתוך המטרייה הענקית של המאגיה, קבוצה שיש לה מאפיינים דומים במבנה, ברציונל, במטרות, בפרקטיקה, וגם בהיסטוריה. (וכמובן גם הרבה שוני, אבל לא על זה אנחנו מדברים.)

    א. אז זהו, שכן. כי אני מכירה את *כל* מסורות הכישוף המודרניות, ומכירה את הרציונל התיאולוגי, המאגי והפרקטי שעומד מאחוריהן. אולי אתה לא מעורה מספיק בשיח של הכישוף הפגאני (לעומת השיח של המאגיה) ולכן הטענה שלי לא נשמעת לך הגיונית, אבל זה לא משנה את האמת הפשוטה, שאני מתארת מצב נתון. לא ראינו כי אין.

    ב. השאלה לא הגיונית, ולכן אני לא יכולה לענות עליה. אני חוזרת שוב על המשפט שהתחיל את הדיון שלנו. מסורת כישוף (דתי, פגאני מודרני וכו’) היא מסדר כהונה. היא מסדר כהונה בגלל תפיסת העולם שלנו, בגלל התיאולוגיה שלנו, ובגלל שהפרקטיקה הספציפית *והמסורתית* שלנו היא עבודה שעושים כוהנים וכוהנות. אם המסורת היא לא מסדר כהונה, אז אנחנו יכולים להתפזר הביתה ולשרוף את כל ספרי הצללים עם הריטואלים המסורתיים, כי אין לנו מה לעשות בקוונים שלנו יותר.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *