למוות ממשלה ושרים ופקידים ולבלרים

12/02/2007
נכתב על ידי

דילן תומס כתב and death shall have no dominion, אך אמש והיום נוכחתי שוב שלמוות לא רק ממשלה, אלא גם שרים, ופקידים, ולבלרים, וכוהני דת עושי דברו. גם בשעת הצער העמוק ביותר, יימצא תמיד מי שיאמר, זה אסור, וזה מותר. כך ראוי להתאבל, וכך אין ראוי להתאבל. כך ראוי להצטער, וכך אין ראוי להצטער. ולמוות ממשלה, ושרים, ופקידים, ולבלרים, ומקללי אלוהים, ונציגיו מטעם עצמם הקוראים בשמו ואינו עונה להם.

בשבעה של אבא שלי, לפני עשר שנים, לא הייתי נרדמת בלילות. הייתי יושבת על הרצפה בחושך וקוראת את דיני האבלות בקיצור שולחן ערוך. “יש למנוע נשים מלצאת לבית הקברות אחרי המטה, ומקורו על דרך האמת. ונשים היוצאות לבית הקברות גורמות רעה לעולם וראוי למונעם”. ואני אומרת דם. דם, צפרדע, נחשים ועקרבים על מי שכתב את הדין הזה ולא רעדה ידו.

כל ביקור שלי בבית העלמין, כל לוויה, כל אזכרה — מעלה את הזכרונות הרעים מן הימים ההם. את אוזלת היד של היהדות בנושאי מוות ואבל. את הסירוב המוחלט שלה להכיר בצער, בכאב, בדאבה הנשית.

ובעצם מה אני רוצה לומר. שמת איש טוב אתמול. מת בשר מבשרי, עצם מעצמותיי, שורש משורשיי. אתמול מת, והיום קברנו אותו, ואחרי ארונו הלכו אשתו ובנותיו ובניו. אלוהים נתן ואלוהים לקח, יהי שם אלוהים מבורך. ברוך דיין האמת.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , , , , ,

4 תגובות לרשומה למוות ממשלה ושרים ופקידים ולבלרים

  1. זו ש בתאריך 13/02/2007 בשעה 00:24

    צר לי.

    לא רק היהדות, גם האיסלאם מפלה בין גברים לבין נשים בבית הקברות.

    מזל שכבר לא מוכרחים אותם היום, את פקידי המוות. לפחות כבר אפשר לקבור בכבוד ובאהבה, בקבורה חילונית.

  2. גדל בשדה בתאריך 13/02/2007 בשעה 12:58

    משתתפת בצערך ואבלך.
    סבתי נפטרה שבוע שעבר בזיקנה טובה (באורכה) אך איומה (במראותיה, בדכאונה, ביסוריה, בחוסר היותה). מוות הוא תמיד הפתעה, פליאה איומה כאשר ניתק מאיתנו אדם, ואם רק בשל עצמנו ויתמותנו. עמדנו סביב מיטתה בבית החולים ואחת מאיתנו אמרה: הלוואי על כולנו למות כך מוקפים בבני משפחה אהובים. אמת.
    להלוויה באו כל כך הרבה חברים של המשפחה שהתרגשתי. כי אני משתדלת לא ללכת להלוויות, כמו גם לחתונות, של אנשים שאיני מכירה, אבל זה היה חסד לקבל את הכבוד האחרון לחיים אחריה.
    ואת צודקת בחלק מהדברים באמת דוחה לקבל מה אסור ומה מותר. הרי זו שעה של אבל, שעה של אחדות משפחה ולא של פירוד וחוקים. ובמקרים אחרים המבנה שנקבע ע”י המסורת עוזר. בעיקרון אני תמיד בעד לקבל את מה שאוהבים ולהמנע ממה שלא…

  3. טל בתאריך 14/02/2007 בשעה 15:30

    איתך בצערך.

  4. כרמית בתאריך 15/02/2007 בשעה 13:52

    תודה לכולכם.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *