מרק הדביק לי תגית חמסה על המצח

30/01/2007
נכתב על ידי

ואני חשבתי שישכחו אותי ואצליח להתחמק מהמשחק הזה. גררר. המפפף. בלייבג’ורנל אני ידועה בקרב כל 111 המנויים שלי כמי שלא משתתפת בממים. כבר התייאשו מלתייג אותי למשחקים, למרות שמדי פעם מישהו עוד מנסה. והנה מרק תייג אותי, וגם רונית מהמושבה החופשית אצל יובל דרור. אבל זה לא העניין. העניין הוא מה שאני כבר יכולה לכתוב על עצמי שלא יודעים. הרי את כל הנצנצים והצללים של הבפנוכו אני מעלה על הוורדפרס. אנשים מכירים אותי יותר מדי ולא מכירים אותי בכלל. אז חמישה דברים שאתם לא יודעים עליי? גרר. המפף.

1. כשהייתי ילדה, הילדים קראו לי “פרופסור”, כי קראתי הרבה וידעתי יותר מדי מילים מסובכות. כשהם לא היו כל כך נחמדים הם קראו לי קוּטַה, שזה “נמוכה” בכורדית. הגובה שלי הוא מטר וחצי. לפני שנים, כשקיבלתי הכשרה בזימון שדים, העליתי את קוטה באוב, הפכתי אותה לעכבר ופצלחתי לה את הצורה.

2. למדתי צרפתית כדי לקרוא את “בעקבות הזמן האבוד” של מרסל פרוסט (אז עוד לא היה תרגום לעברית). למדתי גרמנית כדי לקרוא את “הפעמון” של שילר. למדתי נורווגית כי הצטרכתי תחביב שיעסיק אותי כדי להתגבר על פרידה כואבת. פעם התהליך של לימוד שפות חדשות ריגש אותי. היום אני פחות נהנית מהרפתקאות אינטלקטואליות ומעדיפה לעשות יותר דברים עם הידיים: לצייר, לסרוג, לבשל, לאפות, לגדל ירקות בגינה.

3. אני משתעשעת ברעיון למחוק את האתר כישופים, להעלים כל זכר לבלוג, ולהיעלם לחיי אנונימיות מבורכים. למען האמת, כמה פעמים כבר עשיתי את זה באישון לילה, אבל בבוקר התחרטתי ושחזרתי הכל.

4. הייתי פעם צמחונית. מתישהו הבנתי שאני לא מאמינה ברעיונות שעומדים מאחורי הצמחונות, אבל המשכתי לא לאכול בשר מכוח ההרגל. עד שיום אחד נסעתי עם אבא שלי לשוק בחיפה. לא יכולתי לעמוד מול פיתוי הנקניקים הטריים שנתלו על האנקולים באטליז. היום אני לא צמחונית בשום אופן, אבל גם לא אוכלת בשר מעובד. ולא דגים. ולא אפרסמון ולא מנגו.

5. הרבה אנשים מאוכזבים ממני מפני שבמקום לבחור בחיים יוקרתיים באקדמיה או בעולם העסקים, בחרתי להיות ידעונית ומשוררת. אני אומרת להם שאני מאושרת. הם משיבים לי שרואים, ושאני קורנת, אבל בכל זאת מנידים בראשם ואומרים “חבל”.

אני מעבירה את מטה הקסם לפאר, האחת, אוהד, מכבס ותולה וחייש.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: ,

9 תגובות לרשומה מרק הדביק לי תגית חמסה על המצח

  1. הדר בתאריך 30/01/2007 בשעה 20:00

    משהו נפלא של חברתי האהובה ברברה על אכילת בשר מעובד:

    http://www.tigersandstrawberries.com/?p=96

    ברברה עצמה היא בשלנית, חקלאית, סופרת, ומכשפה פאר-אקסלנס.

  2. רועי בתאריך 30/01/2007 בשעה 21:01

    היה לי פעם את הקטע הזה של לא לאכול אפרסמון, אבל עבר לי. דווקא טעים!

    מנגו לעומת זאת נראה לי תמיד סיבי שכזה, וגם צורת האכילה לא מסתדרת לי.. אז גם אני במחרימי המנגו (:

  3. Hagay בתאריך 31/01/2007 בשעה 00:07

    Hey Carmit

    Personaly, I will be very sorry if you decide to return to your “pre-web” life. You write so well and with such wonderful passion that you manage to touch the lives of others in the best possible ways

    Best:

    Hagay

  4. איליש בתאריך 31/01/2007 בשעה 23:02

    בבקשה אל תעלמי ועל תעלימי

    כל כך כיף לי לקרא אותך

  5. איליש בתאריך 31/01/2007 בשעה 23:03

    אל במקום על

  6. כרמית בתאריך 01/02/2007 בשעה 08:12

    הדר, כמושבניקית מבטן ומלידה, אני מזדהה מאוד עם הכתוב שהבאת. סבא וסבתא שלי מצד אבא גידלו כבשים ותרנולות. סבא וסבתא מצד אמא גידלו תרנגולי הודו. אחד מזכרונות הילדות שלי הוא מריטת תרנגולות במרפסת… אני רגילה להסתכל לבשר בעיניים (וללטף אותו, ולדבר איתו) לפני שאני אוכלת אותו. זה נראה לי הרבה יותר הומני ונכון מאשר לקנות סטייק קפוא בסופרמרקט.

    חגי ואיליש, תודה לכם. הכל בעצם תלוי בתגובות האנשים…

    רועי, אפרסמון זה פרי שמוזר לי. רק להסתכל עליו עושה לי צמרמורת. משהו לא ברור.

  7. סנדי ש בתאריך 01/02/2007 בשעה 14:03

    התכוונתי להזמין אותך, אבל ראיתי שכבר תפסו אותך….

  8. רונית בתאריך 18/02/2007 בשעה 20:35

    טוב שיש את אוהד! ככה ראיתי שקיבלת את ההזמנה!

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *