הכשפנית כחשפנית

14/01/2007
נכתב על ידי

אתמול נשאלתי איך מתבטאת מכשפותי בחיי היומיום. שאלה טובה. הייתי צריכה לחשוב עליה קצת. הערב, אחרי שתי כוסות מרטיני מעורבב עם דיאט ספרייט, אני עדיין לא בטוחה איך זה שונה מלשאול אדם חילוני, אינסטלטור או פילוסוף איך מתבטאים הערכים שלו בחיי היומיום. אבל הנה, חיי על דפי הבלוג. הכשפנית כחשפנית.

אני שואפת לאזן בין חיי רוח אינטלקטואליים (אקדמיה, מחקר, ספרות, דיונים פילוסופיים ותיאולוגיים), חיי נפש מגוונים (ציור, כתיבת שירה, כתיבת ליטורגיה, טקס, סרטים, ספרים, אהבה, חברים, מוזיקה), ותרבות גוף (ריקוד, שחייה, חדר כושר, התייחסות בריאה לדברים כמו אוכל, שינה, תנועה, אויר צח, שמש, מגע, סקס.)

אני פעילה חברתית ומעורבת בקהילה (ארגונים ירוקים, ועד מקומי, ועוד כל מיני פרויקטים).

אני משתדלת (משתדלת!) לכבד כל אדם, באשר הוא אלוהים ואדם.

אני משתדלת לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלי ולבחור בחירות שפויות שאינן פוגעות בטבע ובסביבה (ממחזרת, לא קונה מותגים, לא קונה קוסמטיקה מחברות שעושות ניסויים בבעלי חיים, לא נוסעת בג’יפ אורבני.)

אני מחויבת לתהליך של שיפור עצמי מתמיד, לביקורת עצמית, ולקבלת אחריות מלאה על מעשיי והשלכותיהם.

אני במיוחד מחויבת לתהליכי שיפור התקשורת שלי עם בני אדם אחרים. אני משתדלת להביע את עצמי בצורה מדויקת וכנה, אך חומלת. אני לא רומזת רמזים ולא משתמשת באגרסיה-פסיבית או בשאר שיטות מניפולטיביות כדי להביע את מה שאני חושבת, רוצה או צריכה. במקום זה, אני מעדיפה שיחה פשוטה וישירה.

אני מכבדת את השורשים האתניים שלי ואת המורשת היהודית שלי, למרות שבחרתי באלוהים אחרת.

אני באופן כללי בן אדם שמח. אני מחייכת המון, עושה שטויות, אוספת חוויות, עורמת תחביבים ומשתובבת כמו ליצנית, כי החיים יפים וקדושים, וכי ראוי לחיות אותם בתשוקה.

אני משתדלת שלא להפעיל כוח כלפי אחרים מצד אחד, ולא מרשה לעצמי להיות קורבן דיכוי מצד שני.

למרות שקשה לי ועצוב לי עם שינויים מסוימים בחיים, למדתי להתמודד איתם בצורה שפויה ובריאה, כי טבע העולם (לתפיסתי) הוא שינוי. כנ”ל מצבים בלתי נעימים, דחיות, ושאר עוגמות נפש.

אני משתמשת בתהליכים מאגיים כדי לעבד רגשות “שליליים” (עצב, כעס, רוגז, שנאה, דכאון, חוסר אונים…) או “סוערים” (אובסיסיביות, דרמה) כך שהרגשות הללו לא ישפיעו לרעה על האושר שלי, הבריאות שלי או חייהם של הסובבים אותי. אפשר לראות תיעוד של התהליכים האלו כאן בבלוג, בעיקר בקטגוריות “ציפור הנפש”, “עוצמה” ו”נשימה”. מטרת התיעוד באופן כללי היא להראות לקוראי הבלוג איך התהליך המאגי הזה עובד, לא לבקש תשומת לב או אהדה לקשיים האישיים שלי. (לא שזה לא נחמד לקבל אהדה בכל זאת).

אני (לפעמים) עושה קסמים כי אני יכולה. ואני גם אוהבת את זה, וזה עושה לי ברק בעיניים.

אני משתתפת בטקס פעמיים בחודש לפחות (מולד לבנה, ירח מלא, ואולי אחת משבתות הגלגל, אם יש לי מספיק מצברוח לכל המורשת הקלטית הזרה הזאת.)

יש לי המון חברים מוזרים להפליא מכל רחבי העולם (אבל אנשים טובים ומדהימים, אחד אחד).

אני מתרגלת עבודה פנימית/מאגיה כעשר דקות בבוקר ועשר דקות בערב.

לפעמים אני מתרגלת טכניקות מתקדמות או חדשות (לי) בנוסף.

אני מאפשרת לאחרים לחיות את חייהם לפי אמונתם, ומקפידה לא לכפות ערכים.

אני קוראת בקלפים (טארוט ואחרים), בדרך כלל למשפחה ולחברים.

אני כנראה אתחיל להעביר סדנאות של מיומנויות מאגיה באופן רציף בשנה הקרובה.

ונראה לי שזהו. הרשימה הזאת היא כמובן מאוד אישית ולא משקפת את כל המכשפות באשר הן, אלא אותי בלבד, מכשפה ישראלית, צעירה, מושבניקית, שמתחנכת וצומחת בתוך מסורות הכישוף פיי וריקליימינג.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , ,

4 תגובות לרשומה הכשפנית כחשפנית

  1. רובין בתאריך 15/01/2007 בשעה 00:46

    אני אוהב את המשפט “ואולי אחת משבתות הגלגל, אם יש לי מספיק מצברוח לכל המורשת הקלטית הזרה הזאת”. אני מזדהה מאד עם האמירה הזאת. אולי אחד הדברים שהכי צורמים לי בקהילה הנאו-פגנית הישראלית הוא שיש אנשים שמחילים את נורמת האמריקניזציה הפושה בארץ גם על דרכם הרוחנית. מתחברים למה שיש בספרים, בסרטים ובאינטרנט, גם עם הכל מְיֻבָּא מחו”ל ולא כל-כך רלוונטי למה שקורה בארץ (מבחינת מסורות רוחניות שהיו כאן ומבחינה אקלימית).

    כדי להעמיד דברים על דיוקם – אני מאמין בפלורליזם, וחושב שאם מסורות זרות עושות טוב לאנשים אז הם צריכים להתמיד בהן. רק חבל לי שלא יותר אנשים בוחרים ביצירת תרבות ודרך רוחנית עברית מתחדשת.

  2. אודיסאוס בתאריך 15/01/2007 בשעה 09:36

    … ואת שותה משקאות של בחורות 🙂
    מרטיני ודיאט-ספרייט??

  3. presto בתאריך 15/01/2007 בשעה 10:14

    נשמע לי נסיון לחיים מאוד בריאים, הלוואי היה לי הכח ליישם חצי מהדברים האלו. בעיקר שיפור התקשורת עם בני אדם אחרים.

  4. כרמית בתאריך 15/01/2007 בשעה 16:40

    אודיסאוס, זה מה שהיה בבית, אז אלתרתי 🙂 אני בהחלט אוהבת משקאות של בחורות. מרגריטה זה ה-משקה שלי. גם קייפיריניה אני אוהבת, ואהבתי שנים לפני שזה הפך משקה פופולרי בארץ.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *