לא בדיוק סיכום 2006 במוזיקה

25/12/2006
נכתב על ידי

הגיע הזמן לסיכומי שנה במוזיקה? אז רק שני שירים חדשים ליוו אותי בשנת 2006. האחד הוא I Write Sins Not Tragedies האירוני והמשעשע של Panic! At the Disco, להקת אינדי אלקטרונית מלאס וגאס. שמעתי אותו לראשונה ברדיו תוך כדי נהיגה, והוא מייד הפך לשיר הפקקים שלי. אני כל הזמן מזכירה לעצמי שאני צריכה לשמוע עוד דברים של Panic!, אבל טרם הספיקותי.

השיר השני הוא Temperature של Sean Paul שכיכב בשיעורי הריקוד שלי השנה. ראפ? רגאיי? אני לא בטוחה איך להגדיר את הסגנון המוזיקלי. בכל מקרה מדובר בקטע מצוין למחול מודרני. עוד רקדתי השנה את I Like It של Narcotic Thrust ו-From Paris to Berlin של Infernal. שניהם שירים “ישנים” משנת 2004.

סרט הקמע שלי השנה היה Practical Magic בכיכובן של סנדרה בולוק וניקול קידמן. סרט ישן, אבל יודע לפרוט על כל המיתרים הרגישים של מכשפות, אז צפיתי בו שוב ושוב ושוב ושוב… מהפסקול שלו אהבתי להקשיב ל-This Kiss של Faith Hill (שיר לסינגליות אופטימיות), ול-Coconut של Harry Nilsson (שיר לסינגליות שובבות וחובבות אלכוהול).

עוד סרט שהשפיע על הבחירות המוזיקליות שלי בשנת 2006 היה הסרט הדוקומנטרי על להקת מטאליקה: Some Kind of Monster. וכן, אני יודעת שגם זה סרט ישן נושן משנת 2004 בכלל. אני באיחור של שנתיים במוזיקה, מסתבר. בכל מקרה, עוד לפני שסיימתי לצפות בסרט על המסך, אצתי רצתי להוריד את האלבום St. Anger, הדבר הכי טוב שקרה למטאליקה מאז תחילת שנות התשעים.

חוץ מזה, אני ומ’, השותפה שלי לחדר בעבודה מקשיבות להרבה מוזיקה משנות החמישים, השישים והשבעים תוך כדי יום העבודה. הפגינו נוכחות בולטת השנה: Take Me Home Country Roads בביצוע טום אסטור ווולפגנג פטרי, אם כי גם הביצוע של דולי פרטון הבליח מדי פעם, Woodstock בביצוע רגוע של Matthew’s Southern Comfort ועוד שירים המבטאים את געגועיה של מ’ לאמריקה מולדתה: San Francisco של סקוט מקנזי ו-Sweet Home Alabama של Lynyrd Skynyrd. כשנמאס לנו לשמוע על נופי אמריקה ותרבותה, אנחנו עוברות לשנות השמונים, ואני משמיעה למ’ את True Faith של New Order.

עוד בעניין השפעות של חברים, טים מקנדה העביר לי בשנת 2006 סדרת חינוך במוזיקה מארץ מולדתו. הוא הצליח לחבב עליי רק את How You Remind Me של להקת הרוק Nickelback. גם זו להקה שאני צריכה לשמוע עוד דברים שלה.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות:

8 תגובות לרשומה לא בדיוק סיכום 2006 במוזיקה

  1. אילן בתאריך 25/12/2006 בשעה 10:51

    ואין שום דבר על מוסיקה מכאן? או שזה בסיכומי תשס”ז?

  2. כרמית בתאריך 25/12/2006 בשעה 12:22

    האמת היא אני לא ממש מקשיבה למוזיקה ישראלית חדשה. מ’ מנסה לשנות את זה מדי פעם ומשמיעה לי כל מיני דברים, אבל אחרי דקה וחצי בערך אני מתחננת על נפשי ואנחנו חוזרות ללד זפלין או לביטלס. אבל בסטודיו רקדנו השנה הרבה את “אמצע הלילה בכפר” של הראל מויאל. זה נחשב?

  3. רובין בתאריך 25/12/2006 בשעה 12:40

    במשך מספר שנים היה “קסם מעשי” הסרט האהוב עליי, ועדיין יש לי פינה חמה בלב בשבילו. (הנוכחי, אגב, הוא “הסיוט שלפני חג המולד”).

    לשמוע מוסיקה מ-2004 לא נקרא לחיות בעבר. רוב הרפקטואר שאני שומע הוא משנות התשעים ודרומה (מככבים במודרניות: רוק מתקדם בריטי וישראלי, ג’אז ופולק אירי ושוודי. מככבים בעתיקות: יצירות קלאסיות מתקופת הבארוק והרנסנס. במקום טוב באמצע: הפרברים, הגבעתרון ומוסיקה קלאסית מהמאה ה-18 עד המאה ה-20). נראה לי שאת בסדר ;-).

  4. אילן בתאריך 25/12/2006 בשעה 13:20

    תלוי את מי את שואלת. חלק ממילות השיר אני אוהב, אבל מוסיקה כזאת היא לא בדיוק כוס התה שלי.

    תגידי למ’ שאני מעריך את מאמציה ושלא תתייאש…

  5. סנדי ש בתאריך 25/12/2006 בשעה 14:18

    אני תוהה איך אפשר לרקוד את אמצע הלילה בכפר…כלומר באיזה סיגנון

  6. גיא אורן בתאריך 27/12/2006 בשעה 20:13

    אני מעלה את עצמי באוב…

    גם אני ראיתי לא מזמן את some kind והוא כיכב אצלי בתור חוויה מתקנת מזעזעת וכד’. אפילו דיסקסקתי את זעזועי עם ליהיא – הזדעזענו ביחד.

    הדבר היחיד החיובי שהיה לאמר זה היחס של ג’ימס לילדים שלו…

    אם כבר הזכרת את דולי פרטון, אז באמת מטאליקה יכולים לחדש את השיר שלה עם ניואנס קטן
    “doing metallica nine to five “.

  7. כרמית בתאריך 27/12/2006 בשעה 20:45

    גיא 🙂 כמה זמן עבר!

  8. גיא אורן בתאריך 27/12/2006 בשעה 21:12

    הרבה 🙂 ברשותך אני אסתובב לי פה מעט.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *