שעת המכשפות

23/12/2006
נכתב על ידי

אמש, חצות וחצי, גשם שוטף וכבד, והיציאה מהרצליה פקוקה לחלוטין. עשרות מכוניות מסתדרות בטורים ישרים לכיוון תל אביב. כיוון חיפה היה קצת פחות דרמטי. אני מודה שנדהמתי. אבל אחרי שנדהמתי חייכתי לעצמי. למרות התקופה האורבנית שלי, אני עדיין מושבניקית פרוביניציאלית, שלא מבינה מה כל האנשים האלו עושים על הכביש באמצע הלילה ובאמצע הגשם. מצד שני, מה אני עושה שם באמצע הלילה. ולחשוב שפעם הייתי אשת מטאל וחיית רוקנרול שרוב לילותיה עוברים עליה בהופעות במועדונים אפלים או לחילופין בקונצרטים המוניים.

גם שמתי לב, שתרבות הנהיגה משתנה איפשהו בין חדרה לנתניה. אנשים נוסעים לאט יותר. אמנם חותכים ונדחפים כמו כל הישראלים הטובים, אבל גם נוטים לאותת במעבר בין נתיבים. בנתיב הימני נוסעים 90 קמ”ש בנחת ובנתיב השמאלי עוקפים ב-100 קמ”ש בשלווה. אם אני הייתי מעזה לנסוע 100 קמ”ש בנתיב השמאלי בכבישי הצפון היו מהבהבים לי, מצפצפים לי, נצמדים לי לפגוש האחורי, ובאופן כללי מנסים להוריד אותי מהכביש. אני חושבת שמהירות הנסיעה הממוצעת בצפון גבוהה ב-30 קמ”ש בממוצע מאשר במרכז.

בכל מקרה, במרכז אבדה שעת המכשפות לחלוטין. שעת המכשפות היא שעת חצות, השעה שבה העולם כבר ישן, נם את שנתו בשלווה ואינו חש בדבר. בשעה זו יוצאות מכשפות חרש-חרש מפתח הבית וקוסמות קסמים. והאמת היא שאפילו במושב שעת חצות היא כבר לא שעת המכשפות. במיוחד בקיץ צריך לחכות עד אחת-שתיים לפנות בוקר. רק בחורף גשום יש מצב שכל התושבים כבר במיטות בשתים עשרה.

בערים ללא הפסקה כמו תל-אביב וערי הלווין שלה, כבר אין שעת מכשפות. באף שעה משעות היממה אי אפשר למצוא עולם נטוש מבני אדם וממעשי אדם. ואמנם באורבניות הזאת יש הרבה עוצמה וחיים ויופי, אבל אני לא יכולה שלא להיכנס לפאניקה קלה בגינה. כשירדתי מכביש החוף במחלף זכרון יעקב, גיליתי שאני לבד על הכביש. יחידית דהרתי את עשרים הקילומטרים האחרונים שלי בדרך הביתה, בפרובינציה, במקום בו הלילה הוא הפסקה, אבל לא חדלון. במקום בו השקט הלילי הוא מצע פורה לחיים רוחשים, חיים אחרים, קסמים שבעיר אבדו ואינם.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , ,

10 תגובות לרשומה שעת המכשפות

  1. סנדי ש בתאריך 23/12/2006 בשעה 15:42

    אשת מטאל וחיית רוקנרול?
    איזה גילוי נחמד (-:

  2. כרמית בתאריך 23/12/2006 בשעה 15:45

    סנדי, תקישי “כרמית מטאל” בגוגל. כל ההיסטוריה האפלה שלי תעלה מן האוב 🙂

  3. סנדי ש בתאריך 23/12/2006 בשעה 16:14

    קול!!!
    יש לך צילומים מהתקופה שאת יכולה להראות?

  4. רובין בתאריך 23/12/2006 בשעה 23:08

    אך! העמק הוא חלום!
    (היום, לאחר פיקניק-פויקע בתל-שמרון, השקפתי על העמק הנפרש לרגליי והייתי כה מְאֻשָּר לחיות בפרובינציה).

    (ואם אנחנו כבר באזור – ראיתי שמשפצים את מחלף אליקים. מוסיפים מעגל תנועה, או משהו. בכל מקרה, תתחדשו! 🙂 ).

  5. כרמית בתאריך 23/12/2006 בשעה 23:31

    רובין, הלוואי מעגל תנועה. אלו עבודות לקראת הקמת מחלף תות של כביש 6. את כל הגבעות היפות גילחו בני העוולה.

    סנדי, יש תמונות, אבל הן קבורות עמוק עמוק במקום שאף אחד לא ימצא 🙂

  6. אילן בתאריך 24/12/2006 בשעה 02:14

    לעיר יש קסמים אחרים, ולכל עיר קסמיה שלה.

    יש קסמים אחרים בדרום תל אביב, ויש קסמים אחרים בצפונה. יש קסמים אחרים לנתניה וקסמים אחרים ושונים לחיפה. בחלק מסן פרנסיסקו, יש קסמים שמזכירים את חיפה. בחלק מניו יורק יש קסמים שמזכירים את תל אביב. הקסמים של דבלין לא הזכירו לי אף עיר שאני מכיר בארץ.

  7. רובין בתאריך 24/12/2006 בשעה 10:10

    ולי זה נראה כמו מעגל תנועה תמים!
    יש משהו מאד מייאש בלנסות להאבק בקפיטליזם הדורסני שוב ושוב, בלי הצלחות משמעותיות. מן יאוש כזה שמכריח אותך לבחור בתקווה באפן אקטיבי ולהמשיך להאבק, ולו בשביל שמישהו ינהל את המאבק הזה.
    את המאבק על כביש שש, ניהלתי בעיקר בתחום החינוך. טיילתי עם חניכים באיזור נחל השופט והראיתי להם את האזור שעומד להסלל. דיברנו על ההשלכות הסביבתיות האיומות, וגם על ההשלכות החברתיות – כביש 6 הוא כביש מופרט, הנבנה ע”י חברה פרטית. זהו צעד נוסף של מגפת ההפרטה והשתמטות המדינה מאחריותה.
    אני תוהה – מה באמת עוד אפשר לעשות? מה יהיה אפקטיבי? (חינוך זה אחלה, אבל הוא פועל בעיקר לטווח הארוך).

  8. עופר בתאריך 24/12/2006 בשעה 20:47

    על מחלף אלייקים מקימים מעגלי תנועה. היו שם הרבה מאוד תאונות, חלקם קטלניות משום שאנשים יורדים מהכביש המהיר ולא תמיד מסתכלים הצידה. הרבה פעמים כשנהגתי שם הרגשתי שחייבים לעשות משהו עם הצומת הזאת.

  9. מכבס ותולה בתאריך 26/12/2006 בשעה 08:30

    אני חי בעיר ואוהב את זה. אבל בכפר, עם הרגליים כבושות ברגבים והמבט מיושר הרחק לאופק אני נטען מחדש בתחושה של עוצמה פשוטה ואמיתית.

  10. כרמית בתאריך 26/12/2006 בשעה 20:41

    כשגרתי בעיר, גם אני אהבתי את זה 🙂 זה נכון שלערים יש קסם משלהן. אבל אולי זה כבר לא הקסם הנכון למישהי כמוני.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *