ימים של אש

22/12/2006
נכתב על ידי

בצהריים בערו להבות כחולות בקדרת הברזל שלי, ובערב הדלקנו נר שביעי של חנוכה. ימים של אש. אש היא אחד מחמשת היסודות המאגיים, ומשך שנים רבות, היתה האלמנט הדומיננטי בחיי. אני בחורה עם מזג סוער, או לפחות, הייתי. בגיל 19 התחילו החיים שלי להיראות כמו סרט טורקי, שלא באשמתי. אבל במקום לעצור ולחשוב רגע על חיי, הנחתי לעצמי להיסחף בזרם הדרמות. דרמה רדפה דרמה ואני הייתי שחקנית ראשית.

בשנתיים האחרונות אני משתדלת מאוד להתייצב, להרגיע את הרוחות והסופות בתוכי, לקצר את הפתיל, לנשום. בעבודה מפרכת עם האלמנטים הכנסתי לחיי אוויר, מים ואדמה. נטשתי את אירופה, חזרתי למושב, למדתי לרקוד, שבתי לצייר אחרי שנים רבות של הפסקה, כתבתי שירה ואפילו הצלחתי לפרסם אותה פה ושם, נולדתי מחדש מתוך המים, טבעתי, נולדתי שוב, טבעתי, נולדתי שוב, נזכרתי לנשום, התחלתי לבשל, לאפות, לסרוג, ולגדל ירקות בגינה.

היום אני נמצאת במצב של שיווי משקל בין האלמנטים, אבל האמינו לי, אני יודעת הרבה מאוד על אש. אש שמחממת, מזינה ומפיצה אור מצד אחד, אבל שורפת, מכלה והורסת מצד שני. אש שיכולה לבוא לידי ביטוי ביצירה ובתשוקה, אבל גם בדרמות, פרובוקציות, סרקזם, כעס, אלימות וגסות רוח. אש שאין לה שכל ואין לה נשמה, ואינה מבחינה בין אויב לאוהב. את כולם היא מסוגלת לשרוף, ואת כולם היא תשרוף, אם רק יתקרבו יתר על המידה. (ובאמת, נדמה לפעמים שקל יותר להפנות את לשונות האש לאנשים שאנחנו אוהבים מאשר לזרים.)

בהרבה דברים בחיי אינני גאה. אפיזודות רבות אף מביכות אותי. אם יש דבר שאני כן גאה בו, הרי זה אומץ הלב שהיה לי להתייצב מול האש הפרטית שלי. אומץ הלב שהיה לי להיכנס לתוך האש, ממש לצעוד לתוך הלהבות ולתת להן לאכל אותי. פשוט באיזשהו שלב קלטתי שלאש המאירה והשורפת יש עוד תכונה אחת. היא מחשלת ברזל. וידעתי, אני חזקה מספיק, לפחות כמו ברזל, כדי לשרוד את האש. כדי לצאת מתוכה כשאני יצוקה לצורה אחרת.

איך יצאתי מתוך האש? אחרת. לפעמים אני חושבת על האישה שהייתי, ואני תמהה. באמת היתה זו אני? בתוך האש השארתי דרמות, אובססיות, אהבות סוערות, פרידות, מוות ואבל, בגידות שטרפו את שנתי בלילות, שקרים שכרסמו בלבי. הכל התאכל ונשרף לאפר. בכל זאת יצאתי מתוך האש עם מספיק ניצוצות לתשוקה, ליצירה, לסקס ולקסם. היום, החיים שלי שלווים ובכל זאת מרגשים ומלאי חדוות חיים. אני לא מתגעגעת לדרמות. כתבתי בקטע קודם, שמלכת הדרמה מתה בתוכי לפני שנים רבות. בתוך האש היא מתה.

אני לפעמים כן מתגעגעת לחיים ההפכפכים שהיו לי, למטוסים, לשפות הזרות, לפסטיבלים הצבעוניים, לטירוף. אבל היום אני יודעת, המחיר שצריך לשלם היה גבוה מדי עבורי. אני מעדיפה את שיווי המשקל של האלמנטים על פני אש יוקדת מדי. וקודם כל, ולפני הכל: לנשום.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , ,

3 תגובות לרשומה ימים של אש

  1. קרי ומיסטר ביג בתאריך 22/12/2006 בשעה 05:32

    מרגש.
    וכמובן שבתור באפיהוליקים כבדים, הפוסט שלך מייד מזכיר לנו את walk through the fire.
    http://www.youtube.com/watch?v=G_qYEKb6VGI

  2. דלית בתאריך 22/12/2006 בשעה 13:56

    אני רק לאחרונה לומדת להכיר מעט ובזהירות את האש.
    עד עכשיו בעיקר בריכות של מים, עם גישה נוחה למשקעים שבעומק.

    יש מעין קינאה כשאני שומעת על הלהט, אבל גם זוכרת שהמסע עבור כל אחת הוא שלה, ושלה בלבד.

    נפלא הלידה מחדש שמתוארת, מתוך האש. בחיי שהתיאורים שלך עושים לי דברים חזקים בגוף. זה חי כמעט יותר ממה שחי באמת.

  3. גדל בשדה בתאריך 25/12/2006 בשעה 23:33

    תודה על הפוסט הזה. אני נמצאת בחוסר שיווי משקל עם האש בחיי, והפוסט הזה נתן לי להסתכל מבעד ללהבות, ולראות משהו אחר, ולא לשכח לנשום.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *