פשטות מתוך בחירה

15/12/2006
נכתב על ידי

 גלגל השנה מסתובב, ועוד מעט יום ההיפוך, אמצע החורף. חברים מארצות דוברות-אנגלית עסוקים באיסוף New Year’s Resolutions, מחויבויות חדשות לשנה חדשה. אני בדרך כלל מחליטה החלטות כאלו בין ראש השנה והשתוות הסתיו בספטמבר לבין יום ההולדת שלי באוקטובר. ובכל זאת, לאור הקטע האחרון בבלוג, אולי אני צריכה להתמקד קצת באחת המטרות שסימנתי לי ביום ההולדת האחרון: לחיות חיים פשוטים.

לי אין כוונה ללכת בעקבות כמה מחבריי ולחיות בלי מים זורמים, חשמל, סרטים, קונצרטים, מסעדות, מכונית או בגדים יפים. גם אין לי כוונות לחיות חיים “פשוטים” שאין בהם ריגושים חדשים, מעורבות חברתית ועשייה מגוונת בשפע של תחומים הנוגעים ללבי. אז מה זה אומר בעצם, לגביי, לחיות חיים פשוטים?

לומר לא לדיס-תרבות הצריכה.  אז אמנם אני לא אוותר על המכונית שלי, אבל אני מוותרת על קניות כתחביב. מעדיפה לבשל בעצמי, לאפות בעצמי, לגדל ירקות בעצמי. לא קונה דברים שאני לא צריכה. מבכרת לתת מתנות לא-קנויות (עוגיות תוצרת בית בקופסא, קמע אישי, קערת אבוקדו או מנדרינות מהעץ, רישומים ופורטרטים, קריאה בקלפי טארוט, פרחים מהגינה). זוכרת ש”איכותי” ו”יפה” לא בהכרח שווים ערך ל”מותג”. ממחזרת בעיקר באמצעות טכניקות אומנות שימושית. משתדלת לחיות חיים נטולי חפצים מיותרים.

להשתמש בטכנולוגיות ראויות עבורי. מכונית, בעיניי, היא טכנולוגיה ראויה עבורי, בעיקר לאור העובדה שאני מתגוררת בפרובינציה. רכב שטח הוא טכנולוגיה בזבזנית, מזהמת ולא כל כך ראויה, בעיקר בגלל שאני לא חקלאית ולא פקחית של רשות שמורות הטבע והגנים וכיוצא בזה עבודות המחייבות רכב שטח. אינטרנט הוא טכנולוגיה ראויה. טלוזיה? לא בטוח, לאור התכנים המשודרים בה. DVD זה כבר משהו אחר.

לצמצם ככל הניתן את הנזק שאני גורמת לסביבה ולאדמה. באמצעות אי-צריכה, צריכה נבונה, שימוש בטכנולוגיות ראויות, תשומת לב לפרטים, אחריות אישית, והפעלת הגיון בריא.

לא לאכול זבל’ה תעשייתי. באופן כללי אני משתדלת לאכול בריא, אבל בהקשר של חיים פשוטים, אני באופן ספציפי לא רוצה לאכול דברים שהגיעו מקופסא או שקית ויש בהם חומרים משמרים, צבעי מאכל, חומרי טעם וריח ושאר כימיקלים.

לומר לא לעשייה ריקנית ומתישה. בעצם, אני רוצה לעשות רק דברים שאני מאמינה בהם. וזה קשה. לא מפני שחיי מאלצים אותי לעשות דברים שאיני מאמינה בהם, אלא מפני שמטבעי, אני אדם שתמיד מנסה לעזור לאחרים, ומתקשה לומר לא. אז אני לומדת לומר לא לאנשים, לפרויקטים, למשימות שלא מסתדרות עם האישיות שלי ועם הערכים שלי. אחת הבעיות המרכזיות שלי בחיים היא שהעבודה הנוכחית שלי היא עשייה ריקנית ומתישה. אבל גם זה ישתנה בקרוב.

להתמקד ולהעמיק בעשיית בת-קיימא. מטבעי אני חובבת הרפתקאות והתנסויות חדשות. ולא רק זה, אלא שהתנסות מגוונת מסייעת לי להיות מכשפה טובה יותר, מפני שדרך ההתנסויות אני מבינה טוב יותר את מהות החיים האנושיים. ובכל זאת, לעשות יותר מדי זה מתיש ומכלה. המטרה שלי היא מעורבות בלא יותר מחמישה פרויקטים בעת ובעונה אחת. כרגע אני מעורבת בשבעה. יודעת שאין לי ברירה אלא להיכנס לפרויקט שמיני בקרוב. מצד שני, המעורבות שלי באחד מן הפרויקטים הולכת ופוחתת בהדרגה. שניים אחרים (בתחומי גוף ואמנות) יסתיימו בסביבות מאי. על מה לוותר בינתיים? שאלה קשה.

לחיות במסגרת האמצעים הכלכליים העומדים לרשותי. ולא, זה לא כולל את מסגרת האשראי העצומה והשערורייתית שהבנק מאפשר לי לנצל. לחיות על הכנסות. לא על המינוס, ולא על כרטיס האשראי, ולא על הלוואות. גם להמשיך לחסוך.

ללמוד מלאכות-יד ועבודות כפיים. לנטוע עצי זית. לגדל דלעות בגינה. ליצור סוף-סוף את מסכת העורב שלי. לרקוח סבונים מהעשבים בגינה. ליצוק נרות ריחניים. לבשל. לסרוג. לאפות. לגלף בעץ. לסתת אבן. לצבוע את העולם בכחול וירוק וחום. לעשות יותר, לקנות פחות, לחוות את העולם דרך כפות הידיים.

להתעורר באופן טבעי. זה אולי נשמע קצת מוגזם, אבל השעון המעורר מסמל עבורי את כל מה שרע ומר בתרבות הצרכנית, התזזיתית והמסובכת מדי של ישראל במאה ה-21. אני רוצה להתעורר לציוצי ציפורים, לא לטרטורי שעון מעורר. אני רוצה לקום כשהגוף מחליט, ולהתחיל את יום העבודה שלי בסביבות תשע או עשר בבוקר, אחרי ספל קפה, נשימות בגינה, מוזיקה שקטה וקריאה שלווה.

לבטל את הדחוף. אני רוצה לחיות חיים שבהם שום דבר לא דחוף פרט לעניינים של חיים ומוות. לעשות בשלווה ובאהבה, בחריצות ומתוך מחשבה תחילה, כך שלא ייווצרו מקרי חירום מלכתחילה. וכן, זה אומר שאני צריכה להתפטר מהעבודה.

ליהנות מכל מה שאני עושה. גם מהעבודות ההתנדבותיות שלי, וגם מן העבודה המפרנסת אותי, ובעיקר מהדברים שאני עושה לנפש ולקסם.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , ,

4 תגובות לרשומה פשטות מתוך בחירה

  1. שיר בתאריך 15/12/2006 בשעה 17:52

    כנ”ל. לגבי הכל.
    לאחרונה עברתי תקופה של התפכחות, והבנה שהעבודה שאני עוסקת בה כרגע, יש בה אלמנטים של לקיחה מהזולת באופן כוחני כמעט, ואלמנטים של נתינה. החלטתי להתמקד כמעט רק בנתינה, וזה לא קל. מסתבר שמסביבנו יש כל כך הרבה עבודות שמבוססות על לקיחה ועל שימוש ציני, אפילו, בבני אדם.

    חנוכה שמח! 🙂

  2. מוטי בתאריך 16/12/2006 בשעה 00:59

    שיהיה בהצלחה.
    עם רוב הרשימה אני מזדהה.
    אני אאחל לך לשנה החדשה ששנה מהיום תכתבי פוסט המשך על איך קיבלת את מה שרצית:)

  3. רונית בתאריך 16/12/2006 בשעה 09:58

    את מקסימה, והריקוד שעובר בין הפוסטים האחרונים הוא שיעור בעצמו בזרימה כישופית.
    בוקר טוב 🙂

  4. אבי בתאריך 16/12/2009 בשעה 02:04

    אני בדיוק מסיים לקרוא את הספר “אין מחיר לחופש” של טום הודג’קסון, שמדבר בדיוק על מה שאת מרגישה שזה בערך מה שרוב הציבור העובד מרגיש, לעבוד בעבודה שאנחנו לא אוהבים בשביל לקנות ולצרוך דברים שאנחנו לא באמת צריכים.
    השאלה האמיתית היא עד מתי נתלונן ומתי בדיוק ניקח אחריות ונתעלם מהזרם המרכזי והכוחני שה”מערכת” ( המימסד ) הכוחנית מכתיבה לנו.
    בכלל זה כדאי ורצוי ליצור קהילות מחרוזת שבהן לכסף אין משמעות
    וכל אחד נותן משהו מעצמו ולוקח מה שהוא צריך.
    נ.ב
    נהנתי לקרוא את תחושותייך ומזדהה איתן במאה אחוז.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *