בין תרגום משפטי לתרגום שירה

06/12/2006
נכתב על ידי

אני מתפרנסת מתרגום מגיל 17 בערך. מעולם לא קיבלתי הכשרה מסודרת בתחום, אבל אני אוהבת שפות אהבת נפש, וכך יצא שלמרות שלמדתי דברים אחרים, הוכשרתי בדברים אחרים, ובכלל חלמתי כל חיי להיות מכשפה, אמנית ומשוררת, מצאתי עצמי מתקדמת מתפקיד אחד למשנהו בתחום התרגום והכתיבה הטכנית. בשנתיים האחרונות די נמאס לי. אני עדיין אוהבת שפות אהבת נפש, אבל כמה אפשר לתרגם מדריכים טכניים לתפעול משאבות ושאר מכונות, מחקרים מדעיים שבעצם לא מחדשים כלום, או ספרות שיווקית ריקנית שלועגת לאינטליגנציה של הצרכן. אני חושבת שלמדתי שבשביל לתרגם טוב, צריך להאמין לא רק בצורה, אלא גם בחשיבות התוכן. אז כבר זמן רב שאני לא נהנית מהעבודה שלי.

בכל מקרה, הבוקר הוטל עליי לתרגם חוזה משפטי. חמישים אלף מילה על הקמת מיזם משותף בין שתי חברות-בת של שותפויות מוגבלות. כן, זה סבוך כמו שזה נשמע. התחלתי לעבוד בשמונה בבוקר, ובעשר וחצי שמתי לב פתאום, שאני נהנית כמו שלא נהניתי כבר שנים ממלאכת התרגום. כל ביטוי משפטי שבלוני כמו “במקרה של הפרה מהותית” או “מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל” הכניס בי עליצות.

אז חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שהמיאוס הכללי שלי מעבודת התרגום נובע בין השאר מחירות היתר שנוטל לעצמו המתרגם המודרני. את “חירות היתר” הזאת אפשר לראות באופן הכי ברור בספר “הנשיקה מבעד למטפחת” של אשר רייך. “הנשיקה מבעד למטפחת” הוא ספר השוואת תרגומי שירה. רייך בחר שירים ממגוון שפות, ומעמיד את התרגומים השונים לאותם שירים זה מול זה. בין השאר אפשר לראות שם שינויים בין תקופות, סגנונות ומשלבים, אבל בעיקר אפשר לראות איך מתרגמים משתמשים במקור כדי להביע את עצמם ככותבים ועושים במקור כבשלהם.

ולא שיש לי בעיה עם עצם השינוי של יצירה מקורית. אני בעצמי מציירת גרסאות פרטיות לתמונות של גדולי הציירים. אני כותבת צ’אנטים על בסיס צ’אנטים של מכשפות אחרות. אני בעד פראפרזות. אני בעד מחוות ספרותיות. אבל לקחת יצירה: שיר, ספר או אפילו מדריך למנהלי כוח אדם בחברה בינלאומית, ליצור אותה מחדש תוך כדי שימוש וירטואוזי בשפה, ולקרוא לזה “תרגום”… בעיני זה מעשה בלתי-הגון, גם כלפי יוצר הטקסט, אבל בעיקר כלפי הקורא, ששם מבטחו במתרגם, ומצפה לנאמנות למקור.

עד כמה אפשר להימנע מ”יצירה מחדש” של המקור תוך כדי תרגום? זו שאלה טובה, ולמרות 13 שנות ניסיון ענפות, אין לי תשובה חד-משמעית בנושא. אבל אני כן יודעת שבתרגום משפטי אי אפשר ליצור מחדש כלום. אי אפשר לבגוד במקור. אי אפשר לעשות עוול ליוצר. אי אפשר לעשות עוול למשתמש. יש רק דרך אחת לתרגם מסמכים משפטיים. כל חריגה ממנה תייצר מסמך בלתי זהה למקור, לא תקף משפטית, ולכן גם בלתי רלוונטי. בחיי שזה מוצא חן בעיניי.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , ,

5 תגובות לרשומה בין תרגום משפטי לתרגום שירה

  1. ירון בתאריך 06/12/2006 בשעה 20:24

    הגעתי לכאן מהגלוב של יובל דרור, ושמתי ישר במועדפים. נראה מאוד מעניין.

  2. כרמית בתאריך 06/12/2006 בשעה 20:30

    ברוך הבא, ירון 🙂

  3. רובין בתאריך 07/12/2006 בשעה 13:20

    לפעמים, כשמתרגמים שירה צריך לוותר על התרגום המדויק לטובת היכולת לתרגם את מהות השיר. שירה אינה רק פירוש המילים, אלא גם צרור הקונוטציות שלהן בשפת המקור, ההקשרים התרבותיים והטקסטואליים שלהן (והאלוזיות הנקשרות בכך) והמצלול שלהן. לפעמים, כדי להרוויח תרגום קולע יותר בתחומים האלה, צריך לוותר על תרגום מילולי מדויק. עדיף כמובן, להשיג את שניהם…

  4. אודיסאוס בתאריך 07/12/2006 בשעה 17:34

    היה לנו פעם דיון בקריירה שלך, עוד בישראבלוג. מעניין לגלות שגם את עוסקת בכתיבה טכנית 🙂
    אני עצמי אוהב את המקצוע הזה. מה שאני עושה זה פשוט לרדוף אחרי לקוחות עם טכנולוגיות מעניינות, שלוקח זמן לרדת לעומקן.

  5. כרמית בתאריך 07/12/2006 בשעה 22:43

    רובין, מה שאתה אומר הוא הגישה המקובלת בקרב מתרגמים. אבל כשאני עושה כך, אני תמיד מרגישה שהוויתור על הדיוק הוא סוג של בגידה. אני יודעת שזו לא גישה המקובלת לתרגום בכלל ולתרגום שירה בפרט…

    אודיסיאוס, אני זוכרת את הדיונים שלנו 🙂 כבר הרבה זמן אני בפרשת דרכים. נראה לי שהגיע הזמן להחליט לאיזה כיוון לפנות, כי שיירה מצפצפת מאחוריי…

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *