אחריות אישית וכישוף

02/12/2006
נכתב על ידי

מכשפות רבות מאמינות בכלל הזהב: “אם זה לא פוגע, עשי מה שתרצי”. במסורת הפיות, הכלל הזה לא קיים. במקום זה יש הנחיות אחרות, כללי אצבע אחרים, הנחות יסוד אחרות. אחת מהן היא שבכל אחד מאיתנו קיים ניצוץ של אלוהים, ולכן שכל אחד מאיתנו צריך לשבת עם עצמו ולפתח ,קוד אתי פרטי.

אז לפני יותר משנה התיישבתי לכתוב את הצהרת האמונות, העקרונות והערכים שלי כאדם וכמכשפה. את המשימה הזאת הטילה עליי א’, בערך באותה תקופה שהיא שלחה אותי להקשיב לינשופים, והרבה לפני שהורתה לי לנטוע עצי זית בארץ ישראל בשם אלוהי הפיות. בכל מקרה, כבר יותר משנה אני כותבת ומשכתבת, ועדיין לא לגמרי מרוצה מן התוצאה הסופית, אבל פחות או יותר יודעת במה אני מאמינה, ולמה, ואיך לחיות את חיי לאור כל זה. חמשת אלפים מילים שכולן בעצם התחייבויות על התנהגות נאותה.

אבל אם הייתי צריכה לתמצת את המסמך המפורט שכתבתי במילה אחת, הייתי בוחרת במילה “אחריות”. זו הרישא והסיפא של תפיסת העולם שלי. אני אחראית על גורלי, אני אחראית על כל אדם שאני פוגשת בדרכי, אני אחראית על המשפחה שלי, על הסביבה, על הקהילה, על העולם. אני אחראית כי אני אדם, כי אני מכשפה, וכי בתוכי יש גם אלוהים. יש לי את הכוח לבחור, לשפוט, ובמיוחד יש לי את הכוח לעשות ולשנות. ובגלל שיש לי את הכוחות הללו, אז אני אחראית עליהם.

אחריות אישית, עבורי, היא לא סיסמא ריקה מתוכן. היא עשייה. אחריות מכתיבה לי לבחור כל מילה וכל מעשה בכוונה תחילה, מתוך ראייה רחבה של משמעות והשלכות. אחריות כוללת עזרה לזולת, תמיכה במשפחה ובחברים, התנדבות בקהילה המקומית, פעילות חברתית וסביבתית, בחירת מילים בקפידה, כבוד לכל אדם, כבוד לאדמה. אחריות זה לבחור לעשות רק את מה שעולה בקנה אחד עם תפיסת העולם שלי. אחריות זה גם אומר שאם בחרתי לעשות מעשה, אז מחובתי להתמודד עם כל התוצאות וההשלכות שלו. אם השתבש או התקלקל משהו כתוצאה מפעולה שלי, אז אני צריכה להפשיל שרוולים ולתקן את המעוות, לא רק להביע התנצלויות קולניות.

אבל העניין הוא, שאותו ניצוץ אלוהים שקיים בתוכי, ושהופך אותי לאחראית, קיים בעצם בכל אדם. בכולנו מסתתרת מכשפה. בכולנו יש פיה. בכולנו יש אלוהים. וזה אומר שלא רק שאני אחראית על כל מה שמתרחש בחיי, אלא שאני מצפה מכל אדם שאני פוגשת לגלות אחריות דומה לזאת שאני מגלה. ציפיה לא מציאותית? אולי. כמעט בטוח, בעצם. 

אבל אני מכשפה, ואני זו שרוקמת את סיפור חיי. אם אני פוגשת באדם שמסרב לגלות אחריות, אז האדם הזה יישאר מחוץ למציאות שלי. רשלנות וזלזול אפשר למצוא בכל מקום בעולם, אבל לא בתבשילי הקדרה שלי, לא בספר המתכונים שלי, לא בסיפור שלי. וגם זה, בעצם, גילוי של אחריות אישית.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , ,

3 תגובות לרשומה אחריות אישית וכישוף

  1. דלית בתאריך 30/11/2006 בשעה 03:15

    מעניין. גם לי יש קוד אתי, אבל תכליתו שונה.

    ומעבר לכך, קישור למאמרון על אחריות (בהקשר של ריפוי) שכתב המורה שלי: http://www.shambhala.co.il/ShambhalaSite/articles/responsibility.html

  2. יונת הסלע בתאריך 02/12/2006 בשעה 09:48

    שלום כרמית, מאד אהבתי ואני מסכימה איתך לגמרי. חל שינוי אצלי בתפיסת המציאות שלי מאז שהבנתי שכל מה שקורה לי הוא באחריות שלי ומאידך, אין לי כל אפשרות, יכולת, או סיבה לקחת אחריות על הזולת. כתבתי משהו אצלי והזכרתי גם אותך, את מוזמנת להציץ.
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=355764&blogcode=5368667

  3. כרמית בתאריך 02/12/2006 בשעה 15:28

    יונת הסלע, קפצתי לבקר וגם הגבתי. יופי של פוסט, ויופי של מטרה 🙂

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *