יום שמש באמצע החורף

29/11/2006
נכתב על ידי

יום שמש באמצע החורף, ואני משקה את העציצים, מתחחת את ערוגת הירקות, תוחבת אצבעות בתוך הבוץ הריחני, שואפת פנימה את הריח המשכר של האדמה הלחה, מי הגשם, הנבטים הרעננים, פריחת האליסום הלבנה. ניחוחה של מי מבשם יותר? העור שלי אחרי מקלחת בוקר וטפטופי בושם שרקחתי במו ידיי או האדמה אחרי שחר של גשם וטל?

הדרורים מביטים בי בזהירות ממקום שבתם בצמרות הברושים הלימוניים. העורבים עסוקים בענייניהם. אני מחזירה לאדמה את מתנות הסתיו, ומתחילה לרקום את כישופי החורף. לאט לאט אני רוקמת את הקסם שלי, קוראת לאלוהי הפיות, לוחשת מילות קסם אל האוויר הצלול. זורעת זרעים של לבלוב ושלווה בתוך קערה.

אחר כך עם ספל קפה ריחני, עוגיות טריות ורוקנרול משנות החמישים והשישים, אני יושבת אצל החלון ומשכתבת את הסילבוס לסדנת הנשימות שלי. שלוש שעות שלתוכן אדחס עוד חוויה ועוד התנסות, עוד חיוך ועוד הפתעה. שיעורי בית? הרבה שיעורי בית. שיעורי בית לחיים שלמים. ואני גוזרת כרטיסים עם מילות קסם ולחשים, מזמזמת שירים עם אלביס פרסלי וצ’אק ברי, לוגמת מספל הקפה שלי, ושוב יודעת.

החיים קצרים מדי מכדי לחיות אותם במצב של אומללות, רוגז או מחסור. תנשמו. תחייכו. יש מפלים אדירים של קסם מחוץ לחלון שלכם. מפלים אדירים של ריגושים. הלבנה מתמלאת לאיטה. הנה עוד כמה ימים והיא תחייך בשמים, פניה מאירות. בינתיים זורחת השמש. גועשת האדמה. בינתיים משפחה וחברים ואנשים טובים באמצע הדרך. בינתיים איש שאוהב אותי ועוד איש ועוד איש, ואני, אני אוהבת את כל העולם בחזרה.

אני חושבת שיותר מהכל, להיות מכשפה בשבילי זה להיות מסוגלת לספר את הסיפור שלי כמו שאני רוצה לספר אותו. לחיות את החיים שלי בדיוק, אבל בדיוק, כמו שאני רוצה לחיות אותם. לא רק לחלום, אלא להגשים את החלום, ביומיום, במעשים הקטנים, בניסוח המילים שלי, אפילו כאן בבלוג, בבחירות הטריוויאליות אך המכוונות. אני בוחרת מה להכניס לתוך המרק שאני מבשלת לי בחיים האלו, לתוך הפשטידה המופלאה של הקיום. אני בוחרת גם מה לא להכניס לשם. כמו שלא אכניס אבקות מרק תעשייתיות, ירקות נבולים וגבינות זולות לפשטידות שאני אופה, כך לא אכניס לחיי גסות רוח, בריונות, תוקפנות, נרגנות, מרמור, תחושת קורבן, חוסר אונים או תאוות נקם.

החיים נפלאים, מדהימים, שלווים, משתנים. בחיים יש את כל מה שאני רוצה, כי כך אני בוחרת, וכי אני יודעת איך לקחת, ואת מה. בחיים האלו אני לומדת בכל רגע שיעורים חדשים, ובחיים האלו אני משתדלת להחזיר גם לאחרים. לומדת איך להחזיר לאחרים. צעד אחר צעד. פסיעה אחרי פסיעה. ובחיי, השמש זורחת. איך שהיא זורחת, ואיך שאני נפעמת, והקסם נרקם ומתפתל. יחד עם אלביס פרסלי אני מזמזמת. I’m in love. I’m all shook up.

תגובות באמצעות פייסבוק

תגובות

תגיות: , , , , , ,

6 תגובות לרשומה יום שמש באמצע החורף

  1. דוד אבוטבול בתאריך 29/11/2006 בשעה 00:16

    הכתיבה שלך מגרה את הנפש שלי.
    כל הכבוד.

  2. דלית בתאריך 29/11/2006 בשעה 01:26

    אח אח אח. כמה שאני מזדהה.

    ליצור את חיי באהבה. נקודה לנקודה. מבט למבט. מחשבה למחשבה.
    יצירה אדירה של תום ומסתורין, גילוי והבשלה. התפתחות שמרתקת אפילו את השמש.

    אפילו בתוך השיכחה אני זוכרת.

    מגשימנית אחת.

  3. מרק ק. בתאריך 29/11/2006 בשעה 12:14

    🙂

  4. תומר בתאריך 29/11/2006 בשעה 21:55

    תגידי כרמית,
    אם יותר לי לשאול, את חושבת שכל אחד מאיתנו שולט בחיים שלו? כלומר מבחינה עקרונית, את חושבת שאת אכן יכולה “לחיות את החיים שלי בדיוק, אבל בדיוק, כמו שאני רוצה לחיות אותם”?
    אני חושב שלא.

  5. כרמית בתאריך 29/11/2006 בשעה 22:02

    תומר, אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש פוטנציאל לשלוט בחיים שלו. עקרונות זה נחמד, אבל אני מכשפה ואני אשת מעשה. מבחינה לא עקרונית, אלא מבחינה מעשית ופשוטה אני חיה את החיים שלי בדיוק, אבל בדיוק איך שאני רוצה לחיות אותם.

  6. תראזימאכוס בתאריך 29/11/2006 בשעה 22:55

    זה יפה מאד 🙂
    ואם את חיה את החיים בדיוק כמו שאת רוצה אז ממש כייף לך, זה מעורר אצלי מחשבות איך ליישם זאת על עצמי.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *