<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?>
<rss version="2.0"
	xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/"
	xmlns:wfw="http://wellformedweb.org/CommentAPI/"
	xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/"
	xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"
	xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"
	xmlns:slash="http://purl.org/rss/1.0/modules/slash/"
	>

<channel>
	<title>אספקלריה: מכשפה בתהליכי פירוק והרכבה</title>
	<atom:link href="http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2" rel="self" type="application/rss+xml" />
	<link>http://www.witchcraft.co.il/blog</link>
	<description>בלוג על אלוהים ועל המקומות הפשוטים שבהם אפשר למצוא אותו</description>
	<lastBuildDate>Fri, 06 Jan 2012 22:00:45 +0000</lastBuildDate>
	<language>en</language>
	<sy:updatePeriod>hourly</sy:updatePeriod>
	<sy:updateFrequency>1</sy:updateFrequency>
	<generator>http://wordpress.org/?v=3.3.2</generator>
		<item>
		<title>שלשלאות שנעלמו, מילים שהושתקו, דברים שלא נאמרים עוד</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=944</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=944#comments</comments>
		<pubDate>Fri, 06 Jan 2012 22:00:45 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מיתולוגיה ואגדות]]></category>
		<category><![CDATA[מעורבות חברתית]]></category>
		<category><![CDATA[אוסטריה]]></category>
		<category><![CDATA[זלצבורג]]></category>
		<category><![CDATA[חג המולד]]></category>
		<category><![CDATA[יול]]></category>
		<category><![CDATA[עוני]]></category>
		<category><![CDATA[פרכטן]]></category>
		<category><![CDATA[קרמפוס]]></category>
		<category><![CDATA[שדים]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=944</guid>
		<description><![CDATA[תהלוכת הפרכטן הרשעים, המצליפים בשלשלאות ברזל בעוברים ושבים היא מסורת אלימה ונוקבת באזורים מסויימים באוסטריה, שוויץ ודרום גרמניה. ביסודה עומדת ההנחה, כי על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לדאוג לילדים עניים, לפרנס יתומים, ולחזק את החלשים. ואם הגיעה תקופת החגים ועדיין מלאים הרחובות בילדים עניים, הרי שנכשלנו, ומגיע לנו עונש. ואזי, זכותם של אותם ילדים עניים ויתומים לעבור ברחובות ולנהוג בנו ביד קשה. ]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=944</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>אנו נושאים לפידים</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=929</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=929#comments</comments>
		<pubDate>Wed, 21 Dec 2011 16:04:29 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[דת ותיאולוגיה]]></category>
		<category><![CDATA[מעורבות חברתית]]></category>
		<category><![CDATA[ענייני דיומא]]></category>
		<category><![CDATA[פוליטיקה]]></category>
		<category><![CDATA[אלוהים]]></category>
		<category><![CDATA[אתאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[הדרת נשים]]></category>
		<category><![CDATA[היפוך החורף]]></category>
		<category><![CDATA[חורף]]></category>
		<category><![CDATA[חילוניות]]></category>
		<category><![CDATA[חנוכה]]></category>
		<category><![CDATA[יהדות]]></category>
		<category><![CDATA[מיזוגניה]]></category>
		<category><![CDATA[פוליתאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[שנאת נשים]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=929</guid>
		<description><![CDATA[היהדות השכילה במשך שנים רבות לכסות את מסר המיזוגניה שלה בעלי תאנה. תלי-תלים של פילוסופיות על "טבעה האמיתי והרוחני" של האישה, אשר מתמקד, בסופו של דבר בעניין, בכך שעליה להיות צנועה (לא להתבלט בשום דרך), לקיים יחסי מין על פי פקודה, לשעבד את המיניות שלה, לוותר על האוטונומיה שלה לקבל החלטות רבייה, לנהל משק בית למופת, ולהתמקד במשפחה (וראו אשת חיל, כל כבודה בת מלך פנימה, ושאר פניני חוכמה יהודיים).]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=929</wfw:commentRss>
		<slash:comments>3</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מתעוררת, שיר על שפתיי, ומוות בעיניי</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=937</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=937#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 01 Oct 2011 17:53:48 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[אמילי דיקינסון]]></category>
		<category><![CDATA[גתה]]></category>
		<category><![CDATA[חיפה]]></category>
		<category><![CDATA[סתיו]]></category>
		<category><![CDATA[פאוסט]]></category>
		<category><![CDATA[קאמינגס]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=937</guid>
		<description><![CDATA[שנה חדשה התחילה. סהר דקיק בגוון צהוב עמוק מתנוסס מעל ההר, ובעיר אין שום דבר לעשותו. בקולנוע מקרינים סרטים של מה בכך. בחנויות מוכרים דברים שאין לי בהם כל צורך. על הבמות לא מציגים דבר ראוי, ולקונצרטים לא אלך כי אני לא מכירה את המוזיקה.  בעוד שבועיים ייפתח פסטיבל הסרטים, תיחנכנה כמה תערוכות. בינתיים אפשר רק להלך בטיילת, להביט בים, ביער, ובהר, ולהמתין. אולי להחליף ספרים בספרייה פעמיים בשבוע, אם לא יטילו עליי גם אלו שממון. (&#8220;הו, עוד אני פה בכלא סגור, חור זה של חומה, טחב ארור&#8230;&#8221;) אני שואפת לתוכי את ניחוח האורנים ומבחינה כי הסהר הדקיק נעלם בין צמרות העצים. מכוניות חולפות במהירות ברחוב. טוסטוס מטרטר. אנשים מהלכים במדרכות נושאים מזוודות, חבילות, כלוב של תוכיים. עוד מעט הם יחבשו את ספסלי הטכניון, ובינתיים הם בונים לעצמם בתים ארעיים. רוח מנשבת, מרעידה את עלי העציצים במרפסת. הצינה כבר חודרת מבעד לעור. סתיו. שוב סתיו. אולי הפעם יביא עמו רוחות של שינויים אמיתיים. (&#8220;הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא סְתָו. הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ הוּא דָּם&#8221;.) זה יותר משנה אני ממתינה לחילופי העונות, וכל הזמן הזה נדמה כי הקיץ לא תם עבורי: שחון ויבש, עקר ובן-מוות. קצה נפשי בו. מאסתי בשמש הקופחת, בלחות המגועלת, בבגדים הנדבקים לעור, ובניחוח המחלה של המזגן. רק הסתיו, נדמה, ירקח לי רפואה. אני מייחלת לרוחות תמורה וסערה, למי הגשם החיים, לתשליך [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=937</wfw:commentRss>
		<slash:comments>1</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מנערת את הכסתות</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=912</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=912#comments</comments>
		<pubDate>Tue, 16 Aug 2011 07:10:42 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[גברנטה מנדלן]]></category>
		<category><![CDATA[גרמניה]]></category>
		<category><![CDATA[היינריך היינה]]></category>
		<category><![CDATA[לורליי]]></category>
		<category><![CDATA[מיתולוגיה גרמאנית]]></category>
		<category><![CDATA[סודדויטשה]]></category>
		<category><![CDATA[פראו הולה]]></category>
		<category><![CDATA[פרנקפורטר]]></category>
		<category><![CDATA[קרטופלסלאט]]></category>
		<category><![CDATA[שטולן]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=912</guid>
		<description><![CDATA[זה כמה שבועות שגעגועים מציפים אותי למקומות רחוקים, שהותרתי מאחור, אך נחרטו בזכרוני, ומסתבר, גם בלבי. אני קוראת את הפרנקפורטר מדי בוקר, ונפשי נכספת ליערות-עבותים, להרים גבוהים עוטים שלמת עצי אשוח, לטירות על מים, לשדות-אספרגוס ולשדות-תלתן. אני קוראת את הסודדויטשה מדי צהריים, ולשוני נזכרת בטעמי פירות יער, תפוחים מסוכרים, שקדים מקורמלים, עוגות שטולן דחוסות, יינות זולים ובירות מרות כלענה, וייסוורסט מתובל, גבינות חרפרפות, לחמים כפריים כהים, קרטופלסלאט בחומץ, ובעיקר, דונר-קבאב. אני נזכרת בקסמי הארץ ההיא, ואדוני הארץ ההיא נזכרים בי. מופיעים בחלומותיי.  בשנתי אני רואה כרי-שלג עצומים, ורק את פניהם של האלות הגרמאניות, אני לא רואה, כי ממקום מושבי בישראל, הן לא תתגלינה לי לעולם.  מעולם לא נתקלתי באלוהים מקומיים, המושרשים כל כך באדמתם כמו אלוהי גרמניה, אוסטריה, שוויץ, ודנמרק. אומרים שאלוהי איסלנד כאלו , אבל את אלוהי איסלנד אינני מכירה. את גבירת-החורף אני מכירה: עקרת בית קפדנית מחד, ומנהיגה פרועה של הציד הפראי מאידך.  פראו הולה, אלה גרמאנית גדולה, מצפצפת כבר מאות בשנים על בלויי הסחבות שהלבישו לה כמרים ובישופים.  היא חיה בספרי ילדים צבעוניים, בסרטי חג-מולד ישנים, בקרנבלים, בתיטאראות-בובות ובפארקי-שעשועים. אבל בעיקר היא חיה בחלומות של כל מי שאי פעם אהב את הרי-הסן ונהרותיה. גם היום, בגרמניה המתנדנדת בין נצרות לאתיאיזם,  פראו הולה נותרה אלה גדולה בלבבות נערות שרוצות [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=912</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>צבעיו, ונוצותיו, ונצנוציו המפתים</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=864</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=864#comments</comments>
		<pubDate>Sun, 30 Jan 2011 19:16:59 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[ארלקין]]></category>
		<category><![CDATA[ברצלונה]]></category>
		<category><![CDATA[ונציה]]></category>
		<category><![CDATA[כישוף]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה]]></category>
		<category><![CDATA[מסכות]]></category>
		<category><![CDATA[קולומבינה]]></category>
		<category><![CDATA[קומדיה דל ארטה]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=864</guid>
		<description><![CDATA[ימות החורף שלי נובטים טרם הזריחה, עוד בדמדומי הלילה, כשדומה דקה עדיין עוטפת את הרחובות. אני יוצאת להרוויח את לחמי תחת אורות פלואורסנטים, ואחר כך שבה לביתי כדי לצייר מסכות ולתרגם שירה פוסט-מודרנית לעברית מנוקדת ושמרנית. גם הניקוד הוא סוג של מסכה. גם הבגדים שאני לובשת: אפורים ותפורים ורכוסים היטב. וגם פס הכסף המשוח על עפעפיי, והחישוקים בתנוכי אוזניי, והחיוכים הבוטחים, וההליכה הזקופה. כמוני, כל אדם עוטה עליו את מסותיו, עוטה גלימות מאחזות-עיניים, מציג מצגים של שווא. אין בכך כל רע. מסכה היא סוג של הגנה. שריון מגן עדין, מתוחכם וצבעוני. מסכה יכולה להיות גם תרגיל הטעייה אכזרי, אם מאחוריה לא מסתתר יצור חלש הזקוק להגנה, אלא אדם רב-עוצמה ותקיף דווקא, מג אפל או מכשפה תכסיסנית. יצירה חכמה של מסכה כוללת תכנון קפדני של חומרים, מרקם, צורה וצבע. בבתי המלאכה האירופיים של אומני המסכות משתלבים יחדיו חוטי זהב וכסף, נוצות שכוי בוהקות, אבני-חן ססגוניות, פיתוחים עדינים וצבעים עזים. המסכות הונציאניות נעשות לפי תבנית: קולומבינה, פנטלונה, פירו, דוקטור המגפה&#8230; ובכל זאת מצליחה כל דוגמא סטנדרטית להסעיר את החושים. אני מביטה בשחקן העוטה אותה, ושואלת את עצמי, לא רק מה הוא מבקש להסתיר, אלא גם מה הוא מעוניין למסור לי באמצעות צבעיו ונוצותיו, ונצנוציו המפתים. אחר כך אני נפנית להרהר במסכותיי שלי, במה שאני [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=864</wfw:commentRss>
		<slash:comments>3</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>כמהה נפשי לאור, אצא לאפלה</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=858</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=858#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 11 Dec 2010 19:14:58 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[מוות]]></category>
		<category><![CDATA[אור]]></category>
		<category><![CDATA[היפוך החורף]]></category>
		<category><![CDATA[חג המולד]]></category>
		<category><![CDATA[חורף]]></category>
		<category><![CDATA[חנוכה]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=858</guid>
		<description><![CDATA[ויש לומר, אין מומחית וידענית ממני במאגיה של חורף, בכישופים של שינויי צורה וגלגולים, בקסמי תמורה, ובחישול הנפש, וליבון באש. ובכל זאת אני מתמהמת. הקסם הזה הוא קשה ומר, ואני ממאנת לנשום נשימה ראשונה כדי לעשותו, אף על פי שבתוכי אני יודעת, הגיעה העת. הגיעה העת ללכת בין העולמות. מספיק שקטתי על שמריי. אם לא אוריק עצמי מכלי-אל-כלי, ולא אשתנה, ולא אלך בשדות שדים, בסוף אני אתעפש, כמו שכתוב בספר ירמיהו. 

]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=858</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>הרוח שינתה כיוון</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=849</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=849#comments</comments>
		<pubDate>Sun, 05 Dec 2010 22:20:24 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[טבע ואדמה]]></category>
		<category><![CDATA[ענייני דיומא]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[אוויר]]></category>
		<category><![CDATA[אש]]></category>
		<category><![CDATA[השריפה בכרמל]]></category>
		<category><![CDATA[נשימה]]></category>
		<category><![CDATA[רוח]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=849</guid>
		<description><![CDATA[הרוח שינתה כיוון. הביאה עימה את העשן מאיזור האוניברסיטה, בית-אורן ועוספייה אל צידו הזה של הכרמל. כשחזרתי הביתה מהעבודה, נושאת סלי ירקות, היתמר ענן לבן-אפור אימתני בשמי הערב הכהים. הגפתי את כל חלונות הבית ועדיין אני טועמת אֵפֶר בכל שאיפת אוויר. הכלב משתעל, אני משתעלת.  הגרון שלי בוער ומצולק מפיח. העיניים צורבות. כל מה שאני רוצה עכשיו זה לנשום שוב כבעבר. לשאוף לתוכי את אוויר היער הצלול, את המלח מהים, את ניחוחות המחטניים, ואת רמז המים המתוקים באדמת החורשות. רוצה להערות לתוכי אוויר שמבשר לי כי אני מצויה במקומי הנכון, נטועה כהלכה, רקומה בטבע. לא לשאוף אוויר מזוהם. לא לנשום את נשימות המוות הללו של הפחם, שחור-השריפה וְהַכִּלָּיוֹן. כל קסם מתחיל בנשימה, אני תמיד אומרת. לְוַאי וְתִמְצֶאנָה שְׂפָתַי אֶת הָרוּחַ, לְוַאי וְתִמְצָא הָרוּחַ אֶת שְׂפָתַי, וְאֶצְעַד  תָּמִיד בְּעִקְבוֹת הַשִּׁבֹּלֶת.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=849</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>קינה על היער, על העיר ועל ההר</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=821</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=821#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 04 Dec 2010 17:12:55 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[ענייני דיומא]]></category>
		<category><![CDATA[אש]]></category>
		<category><![CDATA[השריפה בכרמל]]></category>
		<category><![CDATA[חיפה]]></category>
		<category><![CDATA[חנוכה]]></category>
		<category><![CDATA[חתונה]]></category>
		<category><![CDATA[יער]]></category>
		<category><![CDATA[כרמל]]></category>
		<category><![CDATA[שריפה]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=821</guid>
		<description><![CDATA[מזה שלושה ימים אני תרה אחר המילים הנכונות כדי לומר קינה על היער, על העיר, ועל ההר, ואינני מוצאת. אחרים כבר נשאו הספדים על המתים, על העצים, ועל הזכרונות. אני עדיין לא יודעת מה לומר על השריפה הגדולה שמתחוללת בכרמל. ההר הזה הפך ביתי בשנים האחרונות. אבל גם לפני כן, תבניתו נחרטה בזכרונות ילדותי, זכרונות של שבתות ביער, ופיקניקים תחת אורנים. נולדתי וגדלתי למרגלות ההר. רוב חיי הוא היה שם, נוף-תמיד ירוק ומיוער. והעיר הזאת, חיפה, שאני בה כמהגרת. מי שלא גר כאן, לא יכול להבין את הקשר הסימביוטי בין העיר לבין ההר, ובין ההר לבין היער. העיר על ההר, וההר הוא העיר, והיער&#8230; היער הוא הלב הפועם של העיר. לא רק בפאתיה הוא קיים, בגם בליבה. בשכונות, בגנים, ברחובות המצופפים עצי מחט, במדרכות הרצופות אצטרובלים,  ובגינות המסתירות חזירי-בר ותנים מייללים. מחלונות הבית אני רואה את ענני העשן המיתמרים, מחליפים צבעים: לבן-עננים, אפור מלוכלך, צהוב-מחלה, ושחור-פחם. השמש אדומה ברקיע, באוויר אפשר לטעום פיח, ובכל נשימה אני שואפת עשן. הכלב מתעטש כבר יומיים, לא נושם כתמול-שלשום. לפני שנה ויום אחד התעוררתי עם פרפרים בבטן. זה היה יום החתונה שלי. בצהריים הייתי לבושה כבר שמלה לבנה, מאופרת למשעי, ומסורקת להפליא. נסענו להצטלם בכרמל. תמונות חתונה בנאליות, תבניתיות, כמו של כל זוג שמתחתן [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=821</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>עת אסיף הפקעות, ואוקטובר כבר הגיע</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=781</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=781#comments</comments>
		<pubDate>Fri, 01 Oct 2010 16:14:17 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[אוקטובר]]></category>
		<category><![CDATA[אסיף]]></category>
		<category><![CDATA[סתיו]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=781</guid>
		<description><![CDATA[אני ממתינה לבשורות על רוחות, לבשורות טובות, ולא מבשלת שום דבר. בבית יש ירקות טריים, לחם, פירות שלהי-קיץ ותחילת הסתיו, זיתים כבושים מהמושב, וגבינות מהמכולת.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=781</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>תשליך וְשַׁלֶּכֶת: מאגיה של סתיו</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=642</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=642#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 25 Sep 2010 20:17:11 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[חורף]]></category>
		<category><![CDATA[טיהור]]></category>
		<category><![CDATA[סתיו]]></category>
		<category><![CDATA[שלכת]]></category>
		<category><![CDATA[תשליך]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=642</guid>
		<description><![CDATA[בטקס תשליך בראש השנה אנו מנערים משולי בגדינו את הָעֲווֹנוֹת, החטאים, הכשלונות, התבוסות והקלקלות. שבועות ספורים לאחר מכן מתחילה השלכת. עלי גפנים אדמדמים וצהובים מרפדים את הכרמים. ברחובות נסחפים עלי אזדרכת אגוזיים, על שפת הנחלים עלי זהב של דולב, ביערות עלי אַלּוֹן הַתָּבוֹר ואַלּוֹן הַתּוֹלָע. בגינות ובמטעים: עלי דובדבן כתמתמים, וגם עלים של תות, תאנה, שזיף, שקדייה, אגס ותפוח. בניגוד לתשליך שעיקרו היפטרות מן המכוער והבזוי, הרי שהשלכת היא נשירה מרהיבה של עלים ססגוניים ויפהפיים. הם אמנם לא ירוקים ורעננים כבנעוריהם, אבל כלילי-שלמות בצבעי האדמה שלהם.
]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=642</wfw:commentRss>
		<slash:comments>3</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא &#8220;סְתָו&#8221; &#8211; הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ הוּא דָּם</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=754</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=754#comments</comments>
		<pubDate>Fri, 24 Sep 2010 21:09:42 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[תרגום]]></category>
		<category><![CDATA[אמילי דיקינסון]]></category>
		<category><![CDATA[ורמיליון]]></category>
		<category><![CDATA[סתיו]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=754</guid>
		<description><![CDATA[הסתיו הוא אחר בניו-אינגלנד. מרהיב. יש שם שלכת של עלי זהב, אגוז וכֶתֶם. הטבע מתפרץ באינספור צבעים עזים, ניחוחות מתוקים של גרגירי-יער, וטעמים מורכבים של דלעות כתומות וציפורי-ציד צלויות.  בישראל הסתיו הוא אפור. יש נחליאלים, חצבים וציפורים נודדות. רק גרגירי הרימון האדומים וראשית התמרים הלחים הצהובים טומנים איזושהי הבטחה של צבע. הרוח נושאת אפר ועפר של שלהי חמסינים, ובשעות היום עדיין דביק, ומלכלך. אמנם כבר ירד יוֹרֶה על ההר לפני כשבועיים, אבל היה זה ממטר חופזני, שהשאיר אותי וחצי תאוותי בידי לניחוח הגשם הלח והמנחם. עד שיתחלפו העונות ויעברו שינוי של ממש, אני ערה בלילות. לרוב מתרגמת את אמילי דיקינסון, בת מֶסֶצ&#8217;וּסֶטְס שתיארה סתיו נכרי ומרתק, חושני בססגוניותו.  הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא סְתָו / אֶמִילִי דִּיקִינְסוֹן הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ &#8211; הוּא &#8220;סְתָו&#8221; - הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ &#8211; הוּא דָּם - עוֹרֵק &#8211; עַל גִּבְעָה - וְרִיד &#8211; בַּדֶּרֶךְ לְאָרְכָּהּ - כַּדּוּרִיּוּת גְּדוֹלוֹת &#8211; בַּסִּמְטָאוֹת - וְהוֹ, מִמְטָרִים שֶׁל כֶּתֶם - עֵת הָרוּחוֹת &#8211; הָאַגָּן מַרְעִישׁוֹת - וּמַרְעִיפוֹת גֶּשֶׁם אַרְגָּמָן - הוּא מְפַזֵּר כּוֹבָעִים &#8211; הַרְחֵק לְמַטָּה - הוּא אוֹסֵף שְׁלוּלִיּוֹת סְמוּקוֹת - וְאָז &#8211; מִתְעַרְבֵּל כְּמוֹ וֶרֶד &#8211; הָלְאָה - עַל גַּלְגַּלֵּי וֶרְמִילְיוֹן. וֶרְמִילְיוֹן הוא פיגמנט (צבען) רעיל המורכב משילוב של כספית וגפרית. במקור הוא הופק מצינובר, צורת המינרל של סולפיד הכספית. ככל שטוחנים את הורמיליון לאבקה דקיקה יותר, כך גונו הופך אדום יותר. כדי להשיג טווח רחב של גווני אדום, [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=754</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>אַיִל לְכִיפּוּרִים</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=705</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=705#comments</comments>
		<pubDate>Fri, 17 Sep 2010 13:06:31 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[תרגום]]></category>
		<category><![CDATA[אוגרית]]></category>
		<category><![CDATA[טקסים]]></category>
		<category><![CDATA[יום כיפור]]></category>
		<category><![CDATA[כנענים]]></category>
		<category><![CDATA[סליחות]]></category>
		<category><![CDATA[קרבנות]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=705</guid>
		<description><![CDATA[בעדר הכבשים של סבא שלי היו שלושת אלפים ראש, ומהן רק אַיִל אחד ויחיד. אני לא הורשיתי להתקרב אליו &#8220;כי הוא נוגח&#8221;. נהגתי להביט בו מעבר לשער העץ של הדיר. בעיקר אני זוכרת סבך קרניים עבותות. מה עלה בגורלו של האיל אינני יודעת. הדבר היה לפני שנים רבות. נמכר, נשחט, מת בשיבה טובה. הייתי אך ילדה קטנה. והנה , יום כיפורים הגיע ואין לי סליחות לכתוב. לא השנה. במקום זה אני נוברת במקורותיו הכנעניים והבבלים של יום הכיפורים, ומוצאת את טקס כפרת העוונות האוגריתי, שנערך בסתיו על מנת לכפר על חטאי העם. לעיתים הוקרב שם חמור, ולפעמים איל. יש שני לוחות, וכל אחד מהם מתייחס לבעל חיים אחר שנבחר לקרבן. האיל המופיע הוא אַיִל מֵישָׁר, כלומר איל שביכולתו ליישר את ההדורים, לכפר על חטאים, לתקן. אַיִל מֵישָׁר לְכִיפּוּרִים / טקס כפרת עוונות / טקס לאחדות העם (לוחות KTU 1.40 KTU 1.84 תרגום חופשי ביותר) וְתַקְרִיבוּ בְּנוֹת-אוּגָרִית, אַיִל מֵישָׁר לְכִיפּוּרִים, אַיִל מֵישָׁר לְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹת הָעִיר אוּגָרִית, כִּי חָטָאנוּ עַל-פִּי חֻקּוֹת הָאֲנָשִׁים, וְהַחוּרִים וְהַחִתִּים וְהַקַּפְרִיסָאִים לַמֻּכִּים, לַחֶלְכָּאִים, וּלְנִדְכָּאִים כִּי חָטָאנוּ בְּאַפֵּנוּ, בְּכַעֲסֵנוּ, וּבְכַשְׁרוּת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וּבְקָרְבָּנוֹת-חַטָּאת, וּבַזְּבָחִים וּבָעוֹלוֹת. וּרְאוּ אֶת הַזֶּבַח שֶׁתִּשְׁחֲטוּ לְקָרְבָּן, בְּנֵי-אוּגָרִית: יַעֲלֶה נִיחוֹחוֹ הַשָּׁמַיְמָה לְאָב-הָאֵלִים, יִתַּמֵּר רֵיחוֹ מַעְלָה-מַעְלָה לְמוֹעֶצֶת הָאֵלִים. רְאוּ-נָא אֶת הָאַיִל, תֶּחֱזֶינָה עֵינֵיכֶם. היום כמובן, איננו מקריבים [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=705</wfw:commentRss>
		<slash:comments>1</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>תִּשְׁרֵי, התחלה פרוזאית</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=732</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=732#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 11 Sep 2010 16:35:53 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[חיים פשוטים]]></category>
		<category><![CDATA[משאלות]]></category>
		<category><![CDATA[ראש השנה]]></category>
		<category><![CDATA[תשרי]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=732</guid>
		<description><![CDATA[כל המשאלות בנאליות. כולן מתחילות בנשימה אחת עמוקה, וממשיכות במעשה פשוט ויומיומי. לקום בבוקר וללכת לעבודה. לקנות ירקות טריים מהשוק. ללוש בצק שמרים ולאפות ממנו לחם. למרוח פרוסת פת עבה בגבינה וללפת אותה בעגבניה וזיתים. לבשל קציצות ברוטב לארוחת צהריים. לחסוך מעות. להושיט יד לאנשים אהובים, לחייך ספרנית בספרייה העירונית, וגם לכל השכנים. ללכת לים בשעת ערביים. לטייל ביערות ולשנן את שמות הפרחים. לצייר. לקרוא ספרים במרפסת, רגליי שלובות על הכורסא הירוקה, ורוח מן ההר מנשבת מולי.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=732</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>תַּשְׂלִיךְ</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=716</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=716#comments</comments>
		<pubDate>Wed, 08 Sep 2010 11:41:46 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[דגים]]></category>
		<category><![CDATA[טבילה]]></category>
		<category><![CDATA[טהרה]]></category>
		<category><![CDATA[כורדיסטן]]></category>
		<category><![CDATA[ראש השנה]]></category>
		<category><![CDATA[רבי חיים ויטאל]]></category>
		<category><![CDATA[תשליך]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=716</guid>
		<description><![CDATA[השנה החולפת היתה לי שנה מאושרת, עם התחלות יפות, ואהבה. היא היתה לי גם שנה איומה ונוראה, אלימה ומטלטלת. רגע לפני שהיא תמה, אני מחטאת את פצעיי, ומתמרקת. שוטפת את שיירי הדם מגופי. מזדככת כמו זכוכית. כמעט נקייה. אומרת את תפילת התשליך הפרטית שלי. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותי, וַאֲשַׁנֶּה צוּרָתִי לְדָג, סְנַפִּיר אֲגַדֵּל וְגַם קַשְׂקֶשֶׂת, וְאֶהְיֶה טְהוֹרָה לְמַאֲכָל אָדָם, וְלֹא לְמַאֲכָל בְּהֵמָה. כִּי כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, יִסְתַּתֵּר מִן הָעַיִן, וְכָל אֲשֶׁר לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת, יִשָּׁמֵר מִן הַצַּיָּדִים, וְכָל אֲשֶׁר לוֹ מַיִם חַיִּים, יְנֻקֶּה עֲווֹנוֹ וְיִהְיֶה טָהוֹר. הנה. תיכף תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. תַּשְׂלִיךְ הוא מנהג ללכת ביום ראשון של ראש השנה אחר הצהריים לשפת ים, נהר או נחל שבמימיהם מצויים דגים שהם סגולה לפריון וסמל למסתור מעין הרע, ולהתפלל שם תפילה להשלכת עוונות אל המצולות, על פי הפסוק בספר מיכה ז&#8217;, יט: &#8220;וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם&#8220;. מקור המנהג בקהילות אשכנז של המאה ה-14. רבי חיים ויטאל הפיץ את מנהג התשליך בקרב שאר קהילות ישראל, והוא התקבל החל מן המאה ה-16 ברוב הקהילות הספרדיות. יהודי כורדיסטן נהגו אף לשוט ברפסודות בנהר ועל גביהן אמרו את התשליך. חלקם אף היו קופצים למים לאחר התפילה, ושוחים בין הגלים כמו היו דגים, כדי שתשרה עליהם הברכה, ויישטפו כל חטאותיהם. מחר בבוקר נלך לים.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=716</wfw:commentRss>
		<slash:comments>9</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>ותבורך גם אֶרִיס, גדולה באלים, ותנוח דעתה</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=709</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=709#comments</comments>
		<pubDate>Mon, 06 Sep 2010 18:33:28 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[אפרודיטה]]></category>
		<category><![CDATA[אריס]]></category>
		<category><![CDATA[טיכה]]></category>
		<category><![CDATA[יונו]]></category>
		<category><![CDATA[נמסיס]]></category>
		<category><![CDATA[עין הרע]]></category>
		<category><![CDATA[ענת]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=709</guid>
		<description><![CDATA[ובא היום, ומצאתי עצמי מהלכת בארץ פרא. אלוהים תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר. הזאבים מייללים סביבי להקות-להקות, ועדה של צְבוֹעִים מצווחת באוזניי, ריח הדם שנטף מטרפם נישא באוויר, ואני מרחרחת אותו, כמו הייתי כלבת-רועים מטורפת. התבלבלו לי היוצרות. חשבתי שחיי שוקטים כמי-נהר. למען האמת, הם עומדים כמי-שלולית, הולכים ומתעפשים להם יום אחרי יום, תוססים מרוע ורעל ורעב. ואז אצבעותיי, אלו ששכחו לרקום קסם פשוט, כותבות את מילות הכישוף הנורא, המבעית. יקרע המזרח בביתי חלונות, ותיכנס בהם רוח מן הים. שמש תזרח דרך הפתחים, ויתעופף האבק מכל החדרים. ויהיה לחם לאכול בבית, ומים זכים לשתות, ורעי העין ימותו על ספי הדלתות, וגוויותיהם המרקיבות תשמשנה מאכל לעצי התאנה, ולעורבים המקננים בגגות. נפש-חיה לא תימלט מן החותם אשר בשער, והוא לא יימחה, כל עוד נשמה באפי. ונשמת אפי תפוגג את הרוחות הרעות, ותפזר את העננה המקדירה מעל הבית. באופק יימתח מפרש לבן על מימי המפרץ ושמים תכולים ייפרשו ממעל. בדל של ענן לא ייראה ברקיע, ואני אחייך, ועיניי תתנוצצנה. טוב יהיה. נתתי מילתי. תבורכנה יונו מונטה המתריעה בשער; אפרודיטה אנדיומנה שנולדה מן הים; ענת שדם נוטף מירכיה; טִיכֵה ונמסיס אחיות פלוטוס; ותבורך גם אֶרִיס, גדולה באלים, ותנוח דעתה.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=709</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>האור ומי הבור ופי המערה וצוק הסלע</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=669</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=669#comments</comments>
		<pubDate>Sun, 22 Aug 2010 08:30:38 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[ארבעה יסודות]]></category>
		<category><![CDATA[דוד שחר]]></category>
		<category><![CDATA[היכל הכלים השבורים]]></category>
		<category><![CDATA[זכרון]]></category>
		<category><![CDATA[חלומות]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=669</guid>
		<description><![CDATA[ ושאלתם אותי למה שכחתי שהייתי מכשפה, והתשובה היא שימיי מלאים עבודות חולין, ואיני טווה קסמים עוד, כי אין לי פנאי ואין לי טעם. אני לא מתקינה קמיעות ולא מגידה עתידות, לא מציירת מעגלים, ולא משרטטת אותות וסימנים להתגוננות מפני כוחות האופל. רק אהבה וניקיון כפיים עומדים לי לזכות ולהגנה. לפעמים זה מספיק. לפעמים לא.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=669</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=652</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=652#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 14 Aug 2010 16:31:47 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חיים פשוטים]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[אפרודיטה]]></category>
		<category><![CDATA[דוד שחר]]></category>
		<category><![CDATA[האר"י הקדוש]]></category>
		<category><![CDATA[היכל הכלים השבורים]]></category>
		<category><![CDATA[ים]]></category>
		<category><![CDATA[קבלה לוריאנית]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[שבירת הכלים]]></category>
		<category><![CDATA[תיקון עולם]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=652</guid>
		<description><![CDATA[הים היום היה כחול וצלול, מפוספס בקצף גלים לבן, הומה אדם, כלבים, וסירות. החול היה חם, השמש מלטפת, ואיש אחד, אפור-תלתלים ושזוף-חזה מכר סברס קר מתוך עגלת ברזל ישנה. אנשים שיחקו מטקות. כולם היו נינוחים, נדמו חסרי-דאגות, כאילו מאושרים. ואני, מול מרחבי התכלת של אפרודיטה, כשכפות רגליי משתכשכות במים הקרירים, נזכרתי בקביעה המלווה את יצירתו של דוד שחר, שמקורה בקבלה הלוריאנית: הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע. אליבא דהאר&#8221;י הקדוש, רבי יצחק לוריא, נברא העולם בתהליך של צמצום, במהלכו נוצרו מספר עולמות עליונים. עולם הנקודים, עולמנו אנו, מורכב מעשרה כלים המייצגים את עשר הספירות. עם היווצרות הכלים בעולם, החל האינסוף האלוהי להאיר לתוך הכלים, אך הם היו חלשים מכדי להכילו, ולכן נשברו שבעת הכלים התחתונים, ונסדקו שלושת העליונים: כתר, חכמה ובינה. במילים אחרות, אנו חיים בעולם של כלים שבורים, וכל חיינו מוטל עלינו לעסוק בתיקון עולם, כלומר בהדבקה ובאיחוי של השברים, בהפרדת הניצוצות האלוהיים מן &#8220;הקליפות&#8221;, במירוק הנשמה, בעבודה אישית יומיומית, סיזיפית. כל אחד מאיתנו, כל אדם, הוא זעיר אנפין של כלי שבור. כך אנחנו נולדים, ועד מותנו אנו נידונים לעסוק במלאכת השיפוץ, הטיוח, ההדבקה והבנייה-מחדש של חיינו, שהאור האלוהי נמלט מהם. אך בכל שבר ושבר, בכל פיסה מנופצת של חיינו, לכודים גם ניצוצות של שפע אלוהי, של אור [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=652</wfw:commentRss>
		<slash:comments>4</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>כל שרב אחת דינו להישבר</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=635</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=635#comments</comments>
		<pubDate>Wed, 11 Aug 2010 14:01:29 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חיים פשוטים]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[אכסל מונתה]]></category>
		<category><![CDATA[ארבעה יסודות]]></category>
		<category><![CDATA[דוד שחר]]></category>
		<category><![CDATA[היכל הכלים השבורים]]></category>
		<category><![CDATA[זורבה היווני]]></category>
		<category><![CDATA[מגילת סן מיקלה]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[ש"י עגנון]]></category>
		<category><![CDATA[שרב]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=635</guid>
		<description><![CDATA[השגרה שלי הפכה את עורה בשנה האחרונה. יש בה יותר אנשים בשר ודם, ופחות מילים. יותר בישולים וכביסות, פחות ספרים, פחות כישופים. בלי מאגיה מלאכותית, רק קסם היומיום הפראי, והחולין המשתרע על פני הכול כשמיכת נוצות רכה וחונקת. והחיים חולפים עליי, יום אחרי יום בשרב הלוהט, בעבודה מפרכת עבור אדוני התאגידים, בקילוף קישואים וחיתוך מדויק של עיגולי גזר דקיקים, במירוק רצפות גרניט פורצלן, ובמאבקי איתנים עם הנשירה התמידית של פרוות הכלב. אני מנסה למצוא רגעים קטנים כדי לקרוא קצת. קוראת מחדש את ספרי המופת של נערותי ומתאכזבת. זורבה היווני הוא זקן פתטי ועלוב, ולא הדמות הגדולה מהחיים שנחרטה במוחי. מגילת סן מיקלה של אכסל מונתה היא ממואר מביך של גבר לבן צר-מוחין שוביניסט וגזען, ולא נותר בה שום דבר מן החלומות והתקווה שזכרתי. עכשיו אני קוראת שוב את היכל הכלים השבורים של דוד שחר, אולי היצירה העברית שהשפיעה עליי ביותר, ואני חוששת ממה שאגלה. איך בגד בי הזכרון. ואולי לא בגד. אולי הייתי אחרת כשקראתי את הספרים הללו בתחילה. עכשיו אני מפוכחת, למודת-טרגדיות וניסיונות. ביקורתית מאוד, ביקורתית מדי. לא ניתן להרשים אותי בקלות. כשייגמר הקיץ הקשה הזה, אנסה ללמד את עצמי פשטות שוב. איך למצוא עונג בצמחי בר, בעננים המשייטים בשמים, בנשימה אחת עמוקה. בינתיים שרב. אני הולכת לים. יש [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=635</wfw:commentRss>
		<slash:comments>6</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מות הבזיליקום ושירת הברבור של המקרר</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=628</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=628#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 31 Jul 2010 17:51:19 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[חיים פשוטים]]></category>
		<category><![CDATA[איזבלה ועציץ הבזיליקום]]></category>
		<category><![CDATA[בוקאצי'ו]]></category>
		<category><![CDATA[בזיליקום]]></category>
		<category><![CDATA[ג'ון קיטס]]></category>
		<category><![CDATA[דקאמרון]]></category>
		<category><![CDATA[וויליאם הולמן האנט]]></category>
		<category><![CDATA[חמסין]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[שרב]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=628</guid>
		<description><![CDATA[בחום הכבד של ליל אמש, גם המקרר שבק חיים. כמו התמוז. אלוהי המכונות הפנו לו עורף כפי שאלוהי השמיים הפנו עורף לדומוזי ואיננה. היום השלכתי את כל מוצרי החלב שהיו בבית, שתי תבניות ביצים, צנצנת מיונז, קופסת חומוס, ואת כל תכולת סירי האוכל שבישלתי לשבת. הירקות והפירות עוד מחזיקים מעמד, והעוף שהיה במקפיא הפשיר. צריך לבשל אותו או לזרוק. נראה. ולהשקות את העציצים גם צריך. הבזיליקום באדניות שלי מת. השקיתי פעמיים ביום וזה לא הספיק לו בחום הזה. שאר הצמחים מחזיקים מעמד בינתיים, איכשהו. ביצירה דקמרון של בוקאצ&#8217;יו, יש סיפור על איזבלה, בת אצילים שהתאהבה בלורנצו, משרתו של אחיה. כיוון שאיזבלה נועדה להינשא לאציל בעל כרמי זיתים, הרגו אחיה את לורנצו, והסתירו את גופתו. רוחו של לורנצו הופיעה בחלומה של איזבלה, וגילתה לאהובתו את מקום מסתור הגופה. איזבלה הוציאה את אהובה המת מקברו והטמינה את ראשו הכרות בעציץ בזיליקום פורח וריחני, אותו השקתה כל יום כדי שיצמח ויפרח, בעודה הולכת וגוססת לאיטה מצער ואבל. ג&#8217;ון קיטס כתב שיר על פי הסיפור הזה של בוקאצ&#8217;יו וציירים רבים מן המאה ה-19 ציירו את דמותה הטרגית של הגיבורה. בייחוד ציירים מן האסכולה הפרה-רפאליטית, החביבה עליי במיוחד. כשאני יוצאת אל המרפסת ורואה את אדניות הבזיליקום היבש והכמוש שלי, אני נזכרת באיזבלה. הקשר בין צמח הבזיליקום למוות בזכרוני הוא הדוק, [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=628</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>השרב נשבר, והתמוז כבר מת</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=617</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=617#comments</comments>
		<pubDate>Fri, 02 Jul 2010 16:11:44 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[שרב]]></category>
		<category><![CDATA[תמוז]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=617</guid>
		<description><![CDATA[יום תחילת הקיץ השנה היה יום של שרב גדול. התמוז מת מוות אַלִּים, חייתי. בכל נשימה שהתקשיתי לנשום בימות החמסין יכולתי לחוש את שדי-השאול הרודפים אחרי הבן הנאמן, אל הרועים והאיכרים; איך מתקרבים הַקְדֵשִׂים פסיעה-אחר-פסיעה כדי לאזוק את ידיו בשלשלאות ברזל, ולהוריד אותו מטה לשאול-תחתיות שם ימות בצמא. כשכבר חשבתי שגם אני אמות מרוב החום, הגיע ערב, ונשבר השרב. יצאתי עם הכלב לטיול, ורוח קרירה נשבה בפניי, הערב היה נעים, רך ומלטף. ממרומי ההר יכולתי לראות את מימי המפרץ השוקטים. מעליי נפרשו שמים  זרועי כוכבים וניחוח ברושים אפף את נחיריי. וזה הפרדוקס של הקיץ הישראלי, בעצם. מצד אחד הוא קטלני, קמאי, מלבה שריפות קוצים, מחריב שדות ומצמיא פיות &#8211; בדיוק כמו באגדות העתיקות על התמוז. מצד שני מדובר בעונה יפהפייה, תוססת וחושנית, מלאה באפשרויות, באפרסקים בשלים, ענבים עסיסיים ואבטיחים מרעננים. זו עונה של ים תכול, טעמים מתוקים, שמלות קיציות, ובעיקר של חופש פראי. בקיץ הזה אלך לים, אקרא ספרים במרפסת, אערבב מרגריטות קפואות, אלבש טורקיז וצהוב,  ולא אתאבל על התמוז בכלל, אפילו לא לרגע קט.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=617</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>געגועיי לפירנצה, ומזמור לפוסידון</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=609</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=609#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 26 Jun 2010 09:18:22 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אמנות]]></category>
		<category><![CDATA[מסעות]]></category>
		<category><![CDATA[פרטי ופורנוגרפי]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[תרגום]]></category>
		<category><![CDATA[בית מדיצ'י]]></category>
		<category><![CDATA[ברתולומיאו אמנאטי]]></category>
		<category><![CDATA[נפטון]]></category>
		<category><![CDATA[פוסידון]]></category>
		<category><![CDATA[פירנצה]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=609</guid>
		<description><![CDATA[אני מתרגמת את המזמורים ההומריים במשורה, בזהירות, אחד-אחד כמו גרגרי אורז לבן שמתבשלים בסיר שלי. אחד-אחד אני בוררת אותם, ואחד-אחד אני מפצחת את סוד הטעם הפשוט, והמורכב של כל אחד מהם. קודם ארס, אחר כך האדמה, ועכשיו פוסידון. אני זוכרת בפירנצה, ביום חורף בהיר אחד, איך נשאתי עיניי אל פסל נפטון המתנשא בעזוז מתוך מזרקה בפיאצה דלה סיניורה. הפסל של ברתולומיאו אמנאטי מתאר למעשה לא את נפטון הרומאי, אלא את פוסידון היווני. גדוד של של פסלים בניצוחו של אמנאטי יצקו אל עטור זקן עבות, מוקף בסטירים מצחקקים, אלי נהר יפי-תואר עשויים ארד וסוסי-שיש אצילים הפורצים מן המים. הפסל הוזמן לכבוד חתונתם של פרנצ&#8217;סקו הראשון דה-מדיצ&#8217;י והדוכסית יוהנה מאוסטריה בשנת 1565. פניו של אל-הים המתואר בפסל הם למעשה פניו של קוסימו הראשון לבית מדיצ&#8217;י, אבי-החתן. הפסל מסמל את שליטתה של פירנצה, היושבת על גדת  נהר הארנו, בימים ובנהרות. אני מתגעגעת לפירנצה. ניסים ונפלאות ראיתי שם ברחובות, בנהר, בקירות הבתים המגולפים באבן, ובפני השחקנים עטויי-המסכות בכיכרות. רציתי לראות עוד, אבל הזמן היה קצר, והייתי צריכה לנסוע לפיזה, לבקר איזה מגדל עקום ומגוחך, ואחר כך לגרמניה, לא זוכרת בשביל מה. כל ילדותי חלמתי על פירנצה. להיכנס בסודה של העיר דרך פורטה דל פרדיסו, להרוג את ימיי בגלריה אופיצי מול יצירות אלמותיות של טיציאן ובוטיצ&#8217;לי, ולגעת באצבעות חרדות ומבקשות בפיתוחים הנאו-גותיים הסבוכים של [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=609</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>אלוהים מת בעציצים</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=526</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=526#comments</comments>
		<pubDate>Tue, 22 Jun 2010 05:09:46 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אלוהים]]></category>
		<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[אדונייה]]></category>
		<category><![CDATA[אדוניס]]></category>
		<category><![CDATA[אפרודיטה]]></category>
		<category><![CDATA[יוון העתיקה]]></category>
		<category><![CDATA[פוליתאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[תמוז]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=526</guid>
		<description><![CDATA[לפני יומיים העליתי מאמר חדש לקדרה, אלוהים מת בעציצים, על חגיגות האדוניה לכבוד אדוניס ביוון העתיקה, שהיו חלק מפולחן אפרודיטה. בינתיים שרב בארץ, והעציצים שלי משוועים למים. הבזיליקום, העגבניות, וגם כמה צמחי נוי שאת שמותיהם אני לא יודעת. אני משקה את העציצים, ומשקה את הכלב, ומשקה את עצמי בעיקר קפה. אומרים שהערב יישבר השרב. הנה, מת התמוז.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=526</wfw:commentRss>
		<slash:comments>7</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>בשם דגון ובשם עשתרת, אלוהי אשקלון</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=511</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=511#comments</comments>
		<pubDate>Mon, 17 May 2010 22:31:22 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[דת ותיאולוגיה]]></category>
		<category><![CDATA[פוליטיקה]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[אשקלון]]></category>
		<category><![CDATA[דגון]]></category>
		<category><![CDATA[עשתרת]]></category>
		<category><![CDATA[פוליתאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[פלשתים]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=511</guid>
		<description><![CDATA[טרם החלטתי מי נלעגים יותר: החרדים שמציתים אש וחוסמים כבישים בגלל העתקת קברי פלישתים, או החילונים שנזעקים להסביר שלא מדובר בעצמות יהודים אלא בעצמות &#8220;עובדי אלילים&#8221;, אז אפשר להירגע, והכל בסדר, אפשר לשלוח אותם קיבינימט עם הקברים שלהם. בורות וצביעות, שתי אחיות תאומות. בני האדם שנקברו באשקלון לפני אי-אלו אלפי שנים האמינו באל דגון של הדגים ודגן של התבואה ובאלה עתרעתה (גלגול מאוחר של עשתרת). בערים פלשתיות אחרות האמינו באל בעל זבול (&#8220;האדון הנשיא&#8221;, אלוהי עקרון, אל גשם ואדמה), באלה אשדודה (פטרונית העיר אשדוד, האלה היושבת, אלת פריון והריון), ובתקופות מאוחרות יותר באל מרנס (מרן, אדון, אל העיר עזה). הדת האשקלונית היתה דת של חיים, סקס, פריון, אוכל שצומח מהאדמה, דגי מאכל מן הים,  ומתים שחוזרים אל האדמה כדי להזין אותה. האלה הפלשתית (שבאשקלון נקראה עתרעתה ואח&#8221;כ עתרגטיס) היתה במקורה אלה כתונית מן הים האגאי, שהגיעה לארץ ישראל עם גויי הים והפכה לישות אחת עם עשתרת הכנענית. האשקלונים קיימו לכבודה טקסי מסתורין של אבלות ופולחני מתים. עדות לכך אפשר למצוא למשל בעשרות צלמיות המקוננות שנמצאו באשקלון ושימשו באותם פולחנים. מטרת הטקסים, הדומה למטרתם של כל פולחני המתים באגן הים התיכון היתה להפוך את המוות לאוכל, ולהפקיר את גופות המתים לאדמה, כדי שייעשו לדשן ולמזון. בכתבי אוגרית מסופר כיצד האלה ענת [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=511</wfw:commentRss>
		<slash:comments>17</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מה שסמוי מן העין</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=507</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=507#comments</comments>
		<pubDate>Wed, 14 Apr 2010 19:57:20 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[האחים גרים]]></category>
		<category><![CDATA[היפהפייה הנרדמת]]></category>
		<category><![CDATA[עין הרע]]></category>
		<category><![CDATA[עין רעה]]></category>
		<category><![CDATA[פולקלור]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=507</guid>
		<description><![CDATA[לאחרונה שמעתי כמה וכמה אנשים אומרים: &#8220;מה שסמוי מן העין שורה עליו הברכה&#8221;. אם מקשיבים בתשומת לב, הם בעצם אומרים שהם מאמינים בעין הרע, אך בוחרים שלא להשתמש בשם המפורש, שיסמן אותם כפרימיטיבים המאמינים באמונות טפלות, אלא להשתמש בשפה פסאודו-יהודית, כביכול מכובדת או מתוחכמת יותר. עין רעה היא האמונה שלבני-אדם שמקנאים באחרים יש כוח, לעיתים רצוני ואקטיבי ולעיתים בלתי-רצוני או פאסיבי, לפגוע במושא קנאתם. בגין האמונה העתיקה הזו תולים באירופה פרסות על דלתות ושערים, ובמזרח התיכון קושרים חוטים אדומים על ידיים של תינוקות רכים ומציירים חמסות בצבע כחול על כל קיר אפשרי. האמונה בעין רעה משתקפת גם בסיפור היפהפייה הנרדמת של האחים גרים, למשל. הפייה ה-13 לא הוזמנה לחגיגת הולדת הנסיכה כי המלך והמלכה פחדו מעינה הרעה. מיוון, רומא ומצרים העתיקות, דרך מזרח אסיה ודרום אמריקה, כמעט בכל תרבויות העולם קיימות אמונות הקשורות לעין רעה, ולכוח הקנאה להזיק, ואף להרוג. כדי להתגונן מפני עין רעה, פיתחו עמים שונים טכנולוגיות מאגיות שונות ומשונות, שכוללות כאמור, חמסות וחרוזים תכולים, חוטים אדומים, פרסות סוסים, נעלי תינוק, ציורי עיניים, מחרוזות שום, ועוד כהנה וכהנה. אבל הדרך הבטוחה ביותר להתגונן מפני עין רעה היא לא לגרום לקנאה להתעורר מלכתחילה. וכך, אפשר למצוא אנשים רבים שתמיד מספרים שרע להם, לא הולך להם, הכל מתקלקל להם ושום [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&#038;p=507</wfw:commentRss>
		<slash:comments>4</slash:comments>
		</item>
	</channel>
</rss>

