<?xml version="1.0" encoding="UTF-8"?>
<rss version="2.0"
	xmlns:content="http://purl.org/rss/1.0/modules/content/"
	xmlns:wfw="http://wellformedweb.org/CommentAPI/"
	xmlns:dc="http://purl.org/dc/elements/1.1/"
	xmlns:atom="http://www.w3.org/2005/Atom"
	xmlns:sy="http://purl.org/rss/1.0/modules/syndication/"
	xmlns:slash="http://purl.org/rss/1.0/modules/slash/"
	>

<channel>
	<title>אספקלריה: מכשפה בתהליכי פירוק והרכבה</title>
	<atom:link href="http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2" rel="self" type="application/rss+xml" />
	<link>http://www.witchcraft.co.il/blog</link>
	<description>בלוג על אלוהים ועל המקומות הפשוטים שבהם אפשר למצוא אותו</description>
	<lastBuildDate>Wed, 08 Sep 2010 11:41:46 +0000</lastBuildDate>
	<language>en</language>
	<sy:updatePeriod>hourly</sy:updatePeriod>
	<sy:updateFrequency>1</sy:updateFrequency>
	<generator>http://wordpress.org/?v=3.0.1</generator>
		<item>
		<title>תַּשְֹלִיךְ</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=716</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=716#comments</comments>
		<pubDate>Wed, 08 Sep 2010 11:41:46 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[דגים]]></category>
		<category><![CDATA[טבילה]]></category>
		<category><![CDATA[טהרה]]></category>
		<category><![CDATA[כורדיסטן]]></category>
		<category><![CDATA[ראש השנה]]></category>
		<category><![CDATA[רבי חיים ויטאל]]></category>
		<category><![CDATA[תשליך]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=716</guid>
		<description><![CDATA[השנה החולפת היתה לי שנה מאושרת, עם התחלות יפות, ואהבה. היא היתה לי גם שנה איומה ונוראה, אלימה ומטלטלת. רגע לפני שהיא תמה, אני מחטאת את פצעיי, ומתמרקת. שוטפת את שיירי הדם מגופי. מזדככת כמו זכוכית. כמעט נקייה. אומרת את תפילת התשליך הפרטית שלי. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותי, וַאֲשַׁנֶּה צוּרָתִי לְדָג, סְנַפִּיר אֲגַדֵּל וְגַם קַשְׂקֶשֶׂת, וְאֶהְיֶה טְהוֹרָה לְמַאֲכָל אָדָם, וְלֹא לְמַאֲכָל בְּהֵמָה. כִּי כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, יִסְתַּתֵּר מִן הָעַיִן, וְכָל אֲשֶׁר לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת, יִשָּׁמֵר מִן הַצַּיָּדִים, וְכָל אֲשֶׁר לוֹ מַיִם חַיִּים, יְנֻקֶּה עֲווֹנוֹ וְיִהְיֶה טָהוֹר. הנה. תיכף תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. תַּשְֹלִיךְ הוא מנהג ללכת ביום ראשון של ראש השנה אחר הצהריים לשפת ים, נהר או נחל שבמימיהם מצויים דגים שהם סגולה לפריון וסמל למסתור מעין הרע, ולהתפלל שם תפילה להשלכת עוונות אל המצולות, על פי הפסוק בספר מיכה ז&#8217;, יט: &#8220;וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם&#8220;. מקור המנהג בקהילות אשכנז של המאה ה-14. רבי חיים ויטאל הפיץ את מנהג התשליך בקרב שאר קהילות ישראל, והוא התקבל החל מן המאה ה-16 ברוב הקהילות הספרדיות. יהודי כורדיסטן נהגו אף לשוט ברפסודות בנהר ועל גביהן אמרו את התשליך. חלקם אף היו קופצים למים לאחר התפילה, ושוחים בין הגלים כמו היו דגים, כדי שתשרה עליהם הברכה, ויישטפו כל חטאותיהם. מחר בבוקר נלך לים.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=716</wfw:commentRss>
		<slash:comments>1</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>ותבורך גם אֶרִיס, גדולה באלים, ותנוח דעתה</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=709</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=709#comments</comments>
		<pubDate>Mon, 06 Sep 2010 18:33:28 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[אפרודיטה]]></category>
		<category><![CDATA[אריס]]></category>
		<category><![CDATA[טיכה]]></category>
		<category><![CDATA[יונו]]></category>
		<category><![CDATA[נמסיס]]></category>
		<category><![CDATA[עין הרע]]></category>
		<category><![CDATA[ענת]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=709</guid>
		<description><![CDATA[ובא היום, ומצאתי עצמי מהלכת בארץ פרא. אלוהים תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר. הזאבים מייללים סביבי להקות-להקות, ועדה של צְבוֹעִים מצווחת באוזניי, ריח הדם שנטף מטרפם נישא באוויר, ואני מרחרחת אותו, כמו הייתי כלבת-רועים מטורפת. התבלבלו לי היוצרות. חשבתי שחיי שוקטים כמי-נהר. למען האמת, הם עומדים כמי-שלולית, הולכים ומתעפשים להם יום אחרי יום, תוססים מרוע ורעל ורעב. ואז אצבעותיי, אלו ששכחו לרקום קסם פשוט, כותבות את מילות הכישוף הנורא, המבעית. יקרע המזרח בביתי חלונות, ותיכנס בהם רוח מן הים. שמש תזרח דרך הפתחים, ויתעופף האבק מכל החדרים. ויהיה לחם לאכול בבית, ומים זכים לשתות, ורעי העין ימותו על ספי הדלתות, וגוויותיהם המרקיבות תשמשנה מאכל לעצי התאנה, ולעורבים המקננים בגגות. נפש-חיה לא תימלט מן החותם אשר בשער, והוא לא יימחה, כל עוד נשמה באפי. ונשמת אפי תפוגג את הרוחות הרעות, ותפזר את העננה המקדירה מעל הבית. באופק יימתח מפרש לבן על מימי המפרץ ושמים תכולים ייפרשו ממעל. בדל של ענן לא ייראה ברקיע, ואני אחייך, ועיניי תתנוצצנה. טוב יהיה. נתתי מילתי. תבורכנה יונו מונטה המתריעה בשער; אפרודיטה אנדיומנה שנולדה מן הים; ענת שדם נוטף מירכיה; טִיכֵה ונמסיס אחיות פלוטוס; ותבורך גם אֶרִיס, גדולה באלים, ותנוח דעתה.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=709</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>בין דולי-סיטי למדריד</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=687</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=687#comments</comments>
		<pubDate>Mon, 23 Aug 2010 06:00:28 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[ספרים]]></category>
		<category><![CDATA[אהבה פרוזאק סקרנות וספקות]]></category>
		<category><![CDATA[אורלי קסטל בלום]]></category>
		<category><![CDATA[דולי סיטי]]></category>
		<category><![CDATA[לוסיה אצ'וריה]]></category>
		<category><![CDATA[נשיות]]></category>
		<category><![CDATA[סמים]]></category>
		<category><![CDATA[סקס]]></category>
		<category><![CDATA[סקס והעיר הגדולה]]></category>
		<category><![CDATA[פמיניזם]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=687</guid>
		<description><![CDATA[לוסיה אצ&#8217;וריה, אהבה פרוזאק סקרנות וספקות, הוצאת ספריה לעם, תשס&#8221;ה 2004, תרגום יערית טאובר-בן יעקב, 269 עמודים. Henry Fuseli, Die Drei Hexen (The Three Witches), 1783 כשקראתי את &#8220;אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות&#8221; של הסופרת הספרדיה לוסיה אצ&#8217;וריה, הרגשתי כאילו קיבלתי אגרוף אימתני בבטן וסטירת לחי מצלצלת, כששניהם מלווים בתחושת התעלות והתרוממות-רוח. הספר מתאר חוויות קשות, אך הו, כה מוכרות וסטנדרטיות של שלוש אחיות מהעיר מדריד: סקס, סמים, מועדונים, אונס, תואר אקדמי בהצטיינות שלא שווה כלום בשוק העבודה, קריירה מצליחה שלא גורמת אושר, השתעבדות זעיר-בורגנית לאדוני התאגידים, נישואין לא מאושרים, חיפוש עקר אחרי אהבה, בדידות קורעת-לב, הטרדות מיניות בלתי פוסקות, גירושין, אלימות במשפחה, גברים שנעלמים, חינוך מיני בלתי קיים, חינוך דתי שהורס כל חלקה טובה, דכאון קליני, הערצה עיוורת של מותגים, התמכרות לתרבות הצריכה, ועוד כהנה וכהנה. בקיצור, החוויות היומיומיות של כל אישה בת 20-30-40 במערב.  סוג של &#8220;סקס והעיר הגדולה&#8221;, אבל עם פחות כסף וזוהר הוליוודי. הטרגדיה המזוויעה והגרוטסקית של להיות אישה במאה ה-21. כבר שנים שספר לא גרם לי להרגיש כך. האחרון היה &#8220;דולי סיטי&#8221; של אורלי קסטל-בלום לפני 18 שנה. (ספר על מיתוס אמהות, על השקר של האמהות, על הכאב, והגועל, האהבה הטוטאלית, הקלישאות, האלימות, העיוורון. בעיר עתידנית בשם דולי-סיטי, רופאה משרטטת את מפת ארץ-ישראל על גופו של בנה בסכין, כי צריך לחתוך בבשר החי. היא מטבילה אותו באמבטיה של חומרי חיטוי, [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=687</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>האור ומי הבור ופי המערה וצוק הסלע</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=669</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=669#comments</comments>
		<pubDate>Sun, 22 Aug 2010 08:30:38 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[ארבעה יסודות]]></category>
		<category><![CDATA[דוד שחר]]></category>
		<category><![CDATA[היכל הכלים השבורים]]></category>
		<category><![CDATA[זכרון]]></category>
		<category><![CDATA[חלומות]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=669</guid>
		<description><![CDATA[ ושאלתם אותי למה שכחתי שהייתי מכשפה, והתשובה היא שימיי מלאים עבודות חולין, ואיני טווה קסמים עוד, כי אין לי פנאי ואין לי טעם. אני לא מתקינה קמיעות ולא מגידה עתידות, לא מציירת מעגלים, ולא משרטטת אותות וסימנים להתגוננות מפני כוחות האופל. רק אהבה וניקיון כפיים עומדים לי לזכות ולהגנה. לפעמים זה מספיק. לפעמים לא.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=669</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=652</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=652#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 14 Aug 2010 16:31:47 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חיים פשוטים]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[אפרודיטה]]></category>
		<category><![CDATA[דוד שחר]]></category>
		<category><![CDATA[האר"י הקדוש]]></category>
		<category><![CDATA[היכל הכלים השבורים]]></category>
		<category><![CDATA[ים]]></category>
		<category><![CDATA[קבלה לוריאנית]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[שבירת הכלים]]></category>
		<category><![CDATA[תיקון עולם]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=652</guid>
		<description><![CDATA[הים היום היה כחול וצלול, מפוספס בקצף גלים לבן, הומה אדם, כלבים, וסירות. החול היה חם, השמש מלטפת, ואיש אחד, אפור-תלתלים ושזוף-חזה מכר סברס קר מתוך עגלת ברזל ישנה. אנשים שיחקו מטקות. כולם היו נינוחים, נדמו חסרי-דאגות, כאילו מאושרים. ואני, מול מרחבי התכלת  של אפרודיטה, כשכפות רגליי משתכשכות במים הקרירים, נזכרתי בקביעה המלווה את יצירתו של דוד שחר, שמקורה בקבלה הלוריאנית: הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע. אליבא דהאר&#8221;י הקדוש, רבי יצחק לוריא, נברא העולם בתהליך של צמצום, במהלכו נוצרו מספר עולמות עליונים. עולם הנקודים, עולמנו אנו, מורכב מעשרה כלים המייצגים את עשר הספירות. עם היווצרות הכלים בעולם, החל האינסוף האלוהי להאיר לתוך הכלים, אך הם היו חלשים מכדי להכילו, ולכן נשברו שבעת הכלים התחתונים, ונסדקו שלושת העליונים: כתר, חכמה ובינה. במילים אחרות, אנו חיים בעולם של כלים שבורים, וכל חיינו מוטל עלינו לעסוק בתיקון עולם, כלומר בהדבקה ובאיחוי של השברים, בהפרדת הניצוצות האלוהיים מן &#8220;הקליפות&#8221;, במירוק הנשמה, בעבודה אישית יומיומית, סיזיפית. כל אחד מאיתנו, כל אדם, הוא זעיר אנפין של כלי שבור. כך אנחנו נולדים, ועד מותנו אנו נידונים לעסוק במלאכת השיפוץ, הטיוח, ההדבקה והבנייה-מחדש של חיינו, שהאור האלוהי נמלט מהם. אך בכל שבר ושבר, בכל פיסה מנופצת של חיינו, לכודים גם ניצוצות של שפע אלוהי, של אור ושל טוב. החוכמה היא לדעת ללקט [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=652</wfw:commentRss>
		<slash:comments>4</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>כל שרב אחת דינו להישבר</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=635</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=635#comments</comments>
		<pubDate>Wed, 11 Aug 2010 14:01:29 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חיים פשוטים]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[אכסל מונתה]]></category>
		<category><![CDATA[ארבעה יסודות]]></category>
		<category><![CDATA[דוד שחר]]></category>
		<category><![CDATA[היכל הכלים השבורים]]></category>
		<category><![CDATA[זורבה היווני]]></category>
		<category><![CDATA[מגילת סן מיקלה]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[ש"י עגנון]]></category>
		<category><![CDATA[שרב]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=635</guid>
		<description><![CDATA[השגרה שלי הפכה את עורה בשנה האחרונה. יש בה יותר אנשים בשר ודם, ופחות מילים. יותר בישולים וכביסות, פחות ספרים, פחות כישופים. בלי מאגיה מלאכותית, רק קסם היומיום הפראי, והחולין המשתרע על פני הכול כשמיכת נוצות רכה וחונקת. והחיים חולפים עליי, יום אחרי יום בשרב הלוהט, בעבודה מפרכת עבור אדוני התאגידים, בקילוף קישואים וחיתוך מדויק של עיגולי גזר דקיקים, במירוק רצפות גרניט פורצלן, ובמאבקי איתנים עם הנשירה התמידית של פרוות הכלב. אני מנסה למצוא רגעים קטנים כדי לקרוא קצת. קוראת מחדש את ספרי המופת של נערותי ומתאכזבת. זורבה היווני הוא זקן פתטי ועלוב, ולא הדמות הגדולה מהחיים שנחרטה במוחי. מגילת סן מיקלה של אכסל מונתה היא ממואר מביך של גבר לבן צר-מוחין שוביניסט וגזען, ולא נותר בה שום דבר מן החלומות והתקווה שזכרתי. עכשיו אני קוראת שוב את היכל הכלים השבורים של דוד שחר, אולי היצירה העברית שהשפיעה עליי ביותר, ואני חוששת ממה שאגלה. איך בגד בי הזכרון. ואולי לא בגד. אולי הייתי אחרת כשקראתי את הספרים הללו בתחילה. עכשיו אני מפוכחת, למודת-טרגדיות וניסיונות. ביקורתית מאוד, ביקורתית מדי. לא ניתן להרשים אותי בקלות. כשייגמר הקיץ הקשה הזה, אנסה ללמד את עצמי פשטות שוב. איך למצוא עונג בצמחי בר, בעננים המשייטים בשמים, בנשימה אחת עמוקה. בינתיים שרב. אני הולכת לים. יש [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=635</wfw:commentRss>
		<slash:comments>4</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מות הבזיליקום ושירת הברבור של המקרר</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=628</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=628#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 31 Jul 2010 17:51:19 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[חיים פשוטים]]></category>
		<category><![CDATA[איזבלה ועציץ הבזיליקום]]></category>
		<category><![CDATA[בוקאצי'ו]]></category>
		<category><![CDATA[בזיליקום]]></category>
		<category><![CDATA[ג'ון קיטס]]></category>
		<category><![CDATA[דקאמרון]]></category>
		<category><![CDATA[וויליאם הולמן האנט]]></category>
		<category><![CDATA[חמסין]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[שרב]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=628</guid>
		<description><![CDATA[בחום הכבד של ליל אמש, גם המקרר שבק חיים. כמו התמוז. אלוהי המכונות הפנו לו עורף כפי שאלוהי השמיים הפנו עורף לדומוזי ואיננה. היום השלכתי את כל מוצרי החלב שהיו בבית, שתי תבניות ביצים, צנצנת מיונז, קופסת חומוס, ואת כל תכולת סירי האוכל שבישלתי לשבת. הירקות והפירות עוד מחזיקים מעמד, והעוף שהיה במקפיא הפשיר. צריך לבשל אותו או לזרוק. נראה. ולהשקות את העציצים גם צריך. הבזיליקום באדניות שלי מת. השקיתי פעמיים ביום וזה לא הספיק לו בחום הזה. שאר הצמחים מחזיקים מעמד בינתיים, איכשהו. ביצירה דקמרון של בוקאצ&#8217;יו, יש סיפור על איזבלה, בת אצילים שהתאהבה בלורנצו, משרתו של אחיה. כיוון שאיזבלה נועדה להינשא לאציל בעל כרמי זיתים, הרגו אחיה את לורנצו, והסתירו את גופתו. רוחו של לורנצו הופיעה בחלומה של איזבלה, וגילתה לאהובתו את מקום מסתור הגופה. איזבלה הוציאה את אהובה המת מקברו והטמינה את ראשו הכרות בעציץ בזיליקום פורח וריחני, אותו השקתה כל יום כדי שיצמח ויפרח, בעודה הולכת וגוססת לאיטה מצער ואבל. ג&#8217;ון קיטס כתב שיר על פי הסיפור הזה של בוקאצ&#8217;יו וציירים רבים מן המאה ה-19 ציירו את דמותה הטרגית של הגיבורה. בייחוד ציירים מן האסכולה הפרה-רפאליטית, החביבה עליי במיוחד. כשאני יוצאת אל המרפסת ורואה את אדניות הבזיליקום היבש והכמוש שלי, אני נזכרת באיזבלה. הקשר בין צמח הבזיליקום למוות בזכרוני הוא הדוק, [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=628</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>השרב נשבר, והתמוז כבר מת</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=617</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=617#comments</comments>
		<pubDate>Fri, 02 Jul 2010 16:11:44 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[שרב]]></category>
		<category><![CDATA[תמוז]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=617</guid>
		<description><![CDATA[יום תחילת הקיץ השנה היה יום של שרב גדול. התמוז מת מוות אַלִּים, חייתי. בכל נשימה שהתקשיתי לנשום בימות החמסין יכולתי לחוש את שדי-השאול הרודפים אחרי הבן הנאמן, אל הרועים והאיכרים; איך מתקרבים הַקְדֵשִׂים פסיעה-אחר-פסיעה כדי לאזוק את ידיו בשלשלאות ברזל, ולהוריד אותו מטה לשאול-תחתיות שם ימות בצמא. כשכבר חשבתי שגם אני אמות מרוב החום, הגיע ערב, ונשבר השרב. יצאתי עם הכלב לטיול, ורוח קרירה נשבה בפניי, הערב היה נעים, רך ומלטף. ממרומי ההר יכולתי לראות את מימי המפרץ השוקטים. מעליי נפרשו שמים  זרועי כוכבים וניחוח ברושים אפף את נחיריי. וזה הפרדוקס של הקיץ הישראלי, בעצם. מצד אחד הוא קטלני, קמאי, מלבה שריפות קוצים, מחריב שדות ומצמיא פיות &#8211; בדיוק כמו באגדות העתיקות על התמוז. מצד שני מדובר בעונה יפהפייה, תוססת וחושנית, מלאה באפשרויות, באפרסקים בשלים, ענבים עסיסיים ואבטיחים מרעננים. זו עונה של ים תכול, טעמים מתוקים, שמלות קיציות, ובעיקר של חופש פראי. בקיץ הזה אלך לים, אקרא ספרים במרפסת, אערבב מרגריטות קפואות, אלבש טורקיז וצהוב,  ולא אתאבל על התמוז בכלל, אפילו לא לרגע קט.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=617</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>געגועיי לפירנצה, ומזמור לפוסידון</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=609</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=609#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 26 Jun 2010 09:18:22 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אמנות]]></category>
		<category><![CDATA[מסעות]]></category>
		<category><![CDATA[פרטי ופורנוגרפי]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[תרגום]]></category>
		<category><![CDATA[בית מדיצ'י]]></category>
		<category><![CDATA[ברתולומיאו אמנאטי]]></category>
		<category><![CDATA[נפטון]]></category>
		<category><![CDATA[פוסידון]]></category>
		<category><![CDATA[פירנצה]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=609</guid>
		<description><![CDATA[אני מתרגמת את המזמורים ההומריים במשורה, בזהירות, אחד-אחד כמו גרגרי אורז לבן שמתבשלים בסיר שלי. אחד-אחד אני בוררת אותם, ואחד-אחד אני מפצחת את סוד הטעם הפשוט, והמורכב של כל אחד מהם. קודם ארס, אחר כך האדמה, ועכשיו פוסידון. אני זוכרת בפירנצה, ביום חורף בהיר אחד, איך נשאתי עיניי אל פסל נפטון המתנשא בעזוז מתוך מזרקה בפיאצה דלה סיניורה. הפסל של ברתולומיאו אמנאטי מתאר למעשה לא את נפטון הרומאי, אלא את פוסידון היווני. גדוד של של פסלים בניצוחו של אמנאטי יצקו אל עטור זקן עבות, מוקף בסטירים מצחקקים, אלי נהר יפי-תואר עשויים ארד וסוסי-שיש אצילים הפורצים מן המים. הפסל הוזמן לכבוד חתונתם של פרנצ&#8217;סקו הראשון דה-מדיצ&#8217;י והדוכסית יוהנה מאוסטריה בשנת 1565. פניו של אל-הים המתואר בפסל הם למעשה פניו של קוסימו הראשון לבית מדיצ&#8217;י, אבי-החתן. הפסל מסמל את שליטתה של פירנצה, היושבת על גדת  נהר הארנו, בימים ובנהרות. אני מתגעגעת לפירנצה. ניסים ונפלאות ראיתי שם ברחובות, בנהר, בקירות הבתים המגולפים באבן, ובפני השחקנים עטויי-המסכות בכיכרות. רציתי לראות עוד, אבל הזמן היה קצר, והייתי צריכה לנסוע לפיזה, לבקר איזה מגדל עקום ומגוחך, ואחר כך לגרמניה, לא זוכרת בשביל מה. כל ילדותי חלמתי על פירנצה. להיכנס בסודה של העיר דרך פורטה דל פרדיסו, להרוג את ימיי בגלריה אופיצי מול יצירות אלמותיות של טיציאן ובוטיצ&#8217;לי, ולגעת באצבעות חרדות ומבקשות בפיתוחים הנאו-גותיים הסבוכים של [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=609</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>אלוהים מת בעציצים</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=526</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=526#comments</comments>
		<pubDate>Tue, 22 Jun 2010 05:09:46 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אלוהים]]></category>
		<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[אדונייה]]></category>
		<category><![CDATA[אדוניס]]></category>
		<category><![CDATA[אפרודיטה]]></category>
		<category><![CDATA[יוון העתיקה]]></category>
		<category><![CDATA[פוליתאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[קיץ]]></category>
		<category><![CDATA[תמוז]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=526</guid>
		<description><![CDATA[לפני יומיים העליתי מאמר חדש לקדרה, אלוהים מת בעציצים, על חגיגות האדוניה לכבוד אדוניס ביוון העתיקה, שהיו חלק מפולחן אפרודיטה. בינתיים שרב בארץ, והעציצים שלי משוועים למים. הבזיליקום, העגבניות, וגם כמה צמחי נוי שאת שמותיהם אני לא יודעת. אני משקה את העציצים, ומשקה את הכלב, ומשקה את עצמי בעיקר קפה. אומרים שהערב יישבר השרב. הנה, מת התמוז.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=526</wfw:commentRss>
		<slash:comments>7</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>בשם דגון ובשם עשתרת, אלוהי אשקלון</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=511</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=511#comments</comments>
		<pubDate>Mon, 17 May 2010 22:31:22 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[דת ותיאולוגיה]]></category>
		<category><![CDATA[פוליטיקה]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[אשקלון]]></category>
		<category><![CDATA[דגון]]></category>
		<category><![CDATA[עשתרת]]></category>
		<category><![CDATA[פוליתאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[פלשתים]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=511</guid>
		<description><![CDATA[טרם החלטתי מי נלעגים יותר: החרדים שמציתים אש וחוסמים כבישים בגלל העתקת קברי פלישתים, או החילונים שנזעקים להסביר שלא מדובר בעצמות יהודים אלא בעצמות &#8220;עובדי אלילים&#8221;, אז אפשר להירגע, והכל בסדר, אפשר לשלוח אותם קיבינימט עם הקברים שלהם. בורות וצביעות, שתי אחיות תאומות. בני האדם שנקברו באשקלון לפני אי-אלו אלפי שנים האמינו באל דגון של הדגים ודגן של התבואה ובאלה עתרעתה (גלגול מאוחר של עשתרת). בערים פלשתיות אחרות האמינו באל בעל זבול (&#8220;האדון הנשיא&#8221;, אלוהי עקרון, אל גשם ואדמה), באלה אשדודה (פטרונית העיר אשדוד, האלה היושבת, אלת פריון והריון), ובתקופות מאוחרות יותר באל מרנס (מרן, אדון, אל העיר עזה). הדת האשקלונית היתה דת של חיים, סקס, פריון, אוכל שצומח מהאדמה, דגי מאכל מן הים,  ומתים שחוזרים אל האדמה כדי להזין אותה. האלה הפלשתית (שבאשקלון נקראה עתרעתה ואח&#8221;כ עתרגטיס) היתה במקורה אלה כתונית מן הים האגאי, שהגיעה לארץ ישראל עם גויי הים והפכה לישות אחת עם עשתרת הכנענית. האשקלונים קיימו לכבודה טקסי מסתורין של אבלות ופולחני מתים. עדות לכך אפשר למצוא למשל בעשרות צלמיות המקוננות שנמצאו באשקלון ושימשו באותם פולחנים. מטרת הטקסים, הדומה למטרתם של כל פולחני המתים באגן הים התיכון היתה להפוך את המוות לאוכל, ולהפקיר את גופות המתים לאדמה, כדי שייעשו לדשן ולמזון. בכתבי אוגרית מסופר כיצד האלה ענת [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=511</wfw:commentRss>
		<slash:comments>17</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מה שסמוי מן העין</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=507</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=507#comments</comments>
		<pubDate>Wed, 14 Apr 2010 19:57:20 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[האחים גרים]]></category>
		<category><![CDATA[היפהפייה הנרדמת]]></category>
		<category><![CDATA[עין הרע]]></category>
		<category><![CDATA[עין רעה]]></category>
		<category><![CDATA[פולקלור]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=507</guid>
		<description><![CDATA[לאחרונה שמעתי כמה וכמה אנשים אומרים: &#8220;מה שסמוי מן העין שורה עליו הברכה&#8221;. אם מקשיבים בתשומת לב, הם בעצם אומרים שהם מאמינים בעין הרע, אך בוחרים שלא להשתמש בשם המפורש, שיסמן אותם כפרימיטיבים המאמינים באמונות טפלות, אלא להשתמש בשפה פסאודו-יהודית, כביכול מכובדת או מתוחכמת יותר. עין רעה היא האמונה שלבני-אדם שמקנאים באחרים יש כוח, לעיתים רצוני ואקטיבי ולעיתים בלתי-רצוני או פאסיבי, לפגוע במושא קנאתם. בגין האמונה העתיקה הזו תולים באירופה פרסות על דלתות ושערים, ובמזרח התיכון קושרים חוטים אדומים על ידיים של תינוקות רכים ומציירים חמסות בצבע כחול על כל קיר אפשרי. האמונה בעין רעה משתקפת גם בסיפור היפהפייה הנרדמת של האחים גרים, למשל. הפייה ה-13 לא הוזמנה לחגיגת הולדת הנסיכה כי המלך והמלכה פחדו מעינה הרעה. מיוון, רומא ומצרים העתיקות, דרך מזרח אסיה ודרום אמריקה, כמעט בכל תרבויות העולם קיימות אמונות הקשורות לעין רעה, ולכוח הקנאה להזיק, ואף להרוג. כדי להתגונן מפני עין רעה, פיתחו עמים שונים טכנולוגיות מאגיות שונות ומשונות, שכוללות כאמור, חמסות וחרוזים תכולים, חוטים אדומים, פרסות סוסים, נעלי תינוק, ציורי עיניים, מחרוזות שום, ועוד כהנה וכהנה. אבל הדרך הבטוחה ביותר להתגונן מפני עין רעה היא לא לגרום לקנאה להתעורר מלכתחילה. וכך, אפשר למצוא אנשים רבים שתמיד מספרים שרע להם, לא הולך להם, הכל מתקלקל להם ושום [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=507</wfw:commentRss>
		<slash:comments>4</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מצבו הבריאותי של יהוה מטריד אותי. אדרוש בשלומו.</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=500</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=500#comments</comments>
		<pubDate>Tue, 06 Apr 2010 06:00:28 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אלוהים]]></category>
		<category><![CDATA[מיתולוגיה ואגדות]]></category>
		<category><![CDATA[יהדות]]></category>
		<category><![CDATA[יהוה]]></category>
		<category><![CDATA[מונותאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[פוליתאיזם]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=500</guid>
		<description><![CDATA[לפני כחודשיים הגיבה אנונימית בבלוג לפוסט שלי בזו הלשון: &#8220;אם יש משהו בטוח זה שיהוה לא קיים. גם אני כמוך התפללתי כילדה והתחננתי ככל חיי לעזרה והוא מעולם לא השיב. אתאיזם נראה הגיוני ביותר, גם מבחינה רגשית, למרות שהוא לא מספק שום פתרון. אלות נשים, לפחות באמונה מעצימות נשים. אישה לא יכולה להתחבר לאל יהוה שהוא אל אכזרי ומשעבד נשים. אישה זקוקה לאלה שהיא אישה כמותה טובת לב ומוסרית. יהוה, אם הוא קיים, הוא אל המתעב נשים, אונס ורוצח אותן בלי סוף. האלות צריכות לקום לתחיה ולנקום בו. הפעמים היחידות ששמעתי על תפילות שבאמת עזרו לנשים היו כשהן התפללו לאלות ולא לאל זכר&#8221;. עכשיו, יש לי בעיה עם הטון של התגובה הזאת וגם עם הקביעה החד-משמעית שיהוה לא קיים. מצד שני, אני לא יכולה לומר שאני לגמרי לא מסכימה עם הכתוב. בואו נגיד שפרט למשפט הראשון אני חושבת שבגדול, האנונימית צודקת. אני רק הייתי מנסחת את הדברים יותר בעדינות. עם זאת, כבר זמן רב מקננת בי התחושה שלאל היהודי יהוה נעשה עוול גדול הן על ידי מאמיניו והן על ידי מכחישיו ומתנגדיו. מצד אחד אי אפשר להכחיש שמן הכתובים הוא מצטייר כטיפוס קטנוני, קנאי, אגוצנטרי ואלים. מצד שני, מה אנחנו באמת יודעים על הקדוש-ברוך-הוא. מה אני באמת יודעת עליו. בפה [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=500</wfw:commentRss>
		<slash:comments>13</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>חיי המדף של אלוהים: פוסט לחג הפסחא</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=497</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=497#comments</comments>
		<pubDate>Sun, 04 Apr 2010 15:13:26 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אלוהים]]></category>
		<category><![CDATA[דת ותיאולוגיה]]></category>
		<category><![CDATA[אדון]]></category>
		<category><![CDATA[אתאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[ישו]]></category>
		<category><![CDATA[מונותאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[ניטשה]]></category>
		<category><![CDATA[פוליתאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[פסחא]]></category>
		<category><![CDATA[פרגים]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=497</guid>
		<description><![CDATA[ניטשה קיצוני בדיוק כמו אותם נוצרים גרמנים אדוקים שהוקיעו אותו. הם מתעקשים שאלוהים תמיד חי, והוא מתעקש שאלוהים לא יקום לתחייה לעולם, אלא יישאר מת. בעיניי שתי התפיסות הללו שגויות מיסודן. כמובן, אפשר לעשות הנחות למונותאיסטים שבמשך כמה אלפי שנים הצליחו לבלבל יופי-יופי בין האל הספציפי שלהם לבין האלוהות הא-פרסונלית האינהרנטית בטבע שתמיד חיה, לפחות כל עוד כדור הארץ בחיים. הרי מבחינת הנצרות (וגם היהדות) יש רק אלוהים אחד, אז הרי ברור שהאלוהות האינהרנטית היא אותו דבר כמו האל-האב או יהוה.... למען האמת, אפשר אפילו לעשות הנחות לאתאיסטים שבאופן קונסיסטנטי טוענים כנגד המונותאיזם ושוכחים מקיומן של צורות אלוהים אחרות בתרבות האנושית.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=497</wfw:commentRss>
		<slash:comments>8</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>שלוש הערות על מצבו של אלוהים</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=494</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=494#comments</comments>
		<pubDate>Fri, 26 Feb 2010 17:22:13 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אלוהים]]></category>
		<category><![CDATA[דת ותיאולוגיה]]></category>
		<category><![CDATA[אתאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[מונותאיזם]]></category>
		<category><![CDATA[פוליתאיזם]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=494</guid>
		<description><![CDATA[(1) השאלה החשובה היא לא אם יש אלוהים, אלא מה זה אלוהים. כבר כמעט עשור שהדיון בשאלת קיום האל משעמם אותי, מהרבה סיבות. בעיניי הוא מסיט את נקודת הכובד מעניין הרבה יותר מהותי: מה זה אלוהים בכלל, מי זה אלוהים, ואיפה הם. הסירוב המוחלט שלי בשנים האחרונות להשתתף בדיונים ופאנלים בשאלת קיום האל הוא בעצם מחאה נגד הניסיון האתאיסטי להכתיב את סדר היום בעניינו של אלוהים. סיבה נוספת לכך לכך שהדיון בשאלת האל משעמם אותי היא שהוא יוצא מנקודות הנחה מונותאיסטיות, בדרך כלל נוצריות, ולפעמים יהודיות או מוסלמיות. (2) בעצם, הדיון בשאלת קיום האלוהים לא מאוד רלוונטי לתפיסות פוליתיאסטיות. הדיון מדלג על השאלה החשובה יותר &#8220;מה זה אלוהים&#8221; וקופץ למסקנות פזיזות, ולרוב שגויות. כל הטיעונים המכחישים את אלוהים בעצם מכחישים אלוהים מסוג אחד, מתוך רבבות סוגים שקיימים עבור הפוליתאיסטים. וגם נדמה לי, (3) שאחת הסיבות לכך שהחברה שלנו נמצאת בשפל מוסרי כה עמוק היא שלרבים מאיתנו אין אלוהים, במובן העגתי והבסיסי ביותר של הביטוי. יש הרבה אשמים. המגזר הדתי שהמאיס על רוב הציבור את אלוהים היהודי. רעיונות חילוניים. התגברות האינדיבידואליזם. בשורה התחתונה, לרבים מאיתנו אין אלוהים, שום אלוהים מכל האלוהים שניתן לבחור מהם. להווי ידוע, שאני חסידה גדולה של תפיסת האלוהות באדם, אך לאחרונה התעוררו בי הרהורי כפירה רבים, ואני [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=494</wfw:commentRss>
		<slash:comments>10</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מזמן שהיה אלוהים, היה הקסם</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=492</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=492#comments</comments>
		<pubDate>Thu, 25 Feb 2010 21:38:03 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אלוהים]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[כישוף]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=492</guid>
		<description><![CDATA[אני רוצה לכתוב על מאגיה. על הצבע האדום שלה, על טעם השוקולד, ועל ניחוח היערה בלילות. אני רוצה לכתוב כדי לזכור, וכדי לדעת מה להשיב למרימי הגבה ולמעקלי זויות פיהם בלעג. אני רוצה לכתוב על מאגיה כמו הייתי צורפת של נזמי זהב עבור אפי חזירים, ואני רוצה לשכוח, לשכוח, לשכוח את דברי התוכחה של אליפז לוי בספר &#8220;דוגמה ופולחן של המאגיה הגבוהה&#8221;. אני במלכים, ואני בכוהנים, ואני אכתוב ארגמן, ואלחש קקאו, ומספיק לשאול למה, ארורה השאלה כמחלת הכלבת. מבעד לדלת הזכוכית הפונה למרפסת אני מתבוננת בגשם הניתך על מדרכות, ובאורות הדולקים בבית הספר להנדסאים של הטכניון. שמי הלילה כחולים כפלדה, ואני רק רוצה לכתוב על מאגיה, לכתוב מילים בטעם, מילים עם שורשים. מאז ומעולם היתה המאגיה סוד ומסתורין, ותמיד היתה גלויה לעין. לא מפתח דרוש ללימודה, כי היא לא באמת מנעול. משקפיים דרושים, ואולי זכוכית מגדלת. מאגיה היא היכולת לראות נכוחה, להושיט יד, ולגעת. בקמח. באש. במים. בתינוק בן יומו. פשוט לגעת. יש אלוהים. אולי תמיד היה, ואולי מראשית האדם. ומזמן שהיה אלוהים, היה הקסם.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=492</wfw:commentRss>
		<slash:comments>6</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>וְשִׁירָה תַּצִּיל מִמָּוֶת</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=490</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=490#comments</comments>
		<pubDate>Tue, 23 Feb 2010 19:44:35 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[מאגיה וכישוף]]></category>
		<category><![CDATA[מעורבות חברתית]]></category>
		<category><![CDATA[החברה הישראלית]]></category>
		<category><![CDATA[כישופי הגנה]]></category>
		<category><![CDATA[רוע]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=490</guid>
		<description><![CDATA[פניו של הבוקר היו רעים. לא האפרוריות היתה אשמה, ולא הצינה, אלא משהו אחר שעמד באויר, כמו ענן החלטי של רוע יוקד, שוליו שחורים ורקובים. רוב היום שתקתי. שמעתי מילים ארסיות, סיפורי אונס ומכות רצח, צפירות מכוניות נרגזות, טרטורי מנוע דחופים, טריקות דלת, פעפוע דם מורעל, ושתקתי. לא הישרתי מבט אל הרוע. נדרש לכך כוח, כוח שלא היה לי היום. חזרתי הביתה ופתחתי את &#8220;כחולים ואדומים&#8221; של אמיר גלבוע בעמוד רנדומלי. &#8220;אֵינְי מַאֲמִין בַּנְּבָלִים כִּי יַעֲשׂוּ טוֹב&#8221;, הוא כתב, &#8220;וְהַנְּבָלִים רַבִּים&#8221;. והלוא מספיק לקרוא את כותרות החדשות כדי להיווכח בכך. קשה לי לכתוב את זה, כי אני אוהבת את ישראל, וגרה פה מתוך בחירה שלמה, אבל החברה שלנו חולה, מושחתת, רקובה מן היסוד. תמיד אני משתוממת כשאני מגלה את הביטוי &#8220;כישופי אהבה&#8221; בראש רשימת החיפושים בקדרה. איוולת שכזאת. הסוד הגדול אינו טמון בכישופי אהבה, הרי, אלא בכישופי הִתְגּוֹנְנוּת מפני כוחות האופל, שְׁמִירָה, סילוק עין רעה, מזל טוב. עוד הלילה אני אשקה את העציצים, אלחש נחשים, אסמן צורות על דלתות. עד מתי נהיה מפחדים.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=490</wfw:commentRss>
		<slash:comments>3</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מזמור הומרוס מס’ 30 לארץ, אם כל חי</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=475</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=475#comments</comments>
		<pubDate>Tue, 23 Feb 2010 11:42:14 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אלוהים]]></category>
		<category><![CDATA[דת ותיאולוגיה]]></category>
		<category><![CDATA[מיתולוגיה ואגדות]]></category>
		<category><![CDATA[שירה]]></category>
		<category><![CDATA[תרגום]]></category>
		<category><![CDATA[גיאה]]></category>
		<category><![CDATA[יוון העתיקה]]></category>
		<category><![CDATA[מזמורים]]></category>
		<category><![CDATA[מיתולוגיה]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=475</guid>
		<description><![CDATA[תרגום חדש בקדרה המבעבעת למזמור ההומרי מס&#8217; 30 לגיאה, הארץ הפרימורידאלית במיתולוגיה היוונית.  ]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=475</wfw:commentRss>
		<slash:comments>0</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>פוליתאיסטית. במיטוכונדריה.</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=470</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=470#comments</comments>
		<pubDate>Tue, 09 Feb 2010 21:15:49 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אלוהים]]></category>
		<category><![CDATA[פרטי ופורנוגרפי]]></category>
		<category><![CDATA[הקטה]]></category>
		<category><![CDATA[יהוה]]></category>
		<category><![CDATA[מכשפות]]></category>
		<category><![CDATA[פוליאתיזם]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=470</guid>
		<description><![CDATA[הייתי בנהיגה כשהתחיל לרדת גשם. עצרתי ברמזור אדום. מימיני אזור תעשייה. משמאלי הר הכרמל. הגשם הפתיע אותי.  כל היום זרחה שמש נעימה, בבוקר לבשתי שמלה קצרת שרוולים, ופתאום ניתכו טיפות מהירות ונחרצות על שמשת המכונית שלי. הרמתי גבה אחת ואז מלמלתי אינסטינקטיבית, &#8220;ברוך בעל, אל עליון, משיב הרוח ומוריד הגשם&#8221;. המלמול הזה גם הפתיע אותי, אפילו יותר מהגשם. הבנתי פתאום שאני באמת פוליתאיסטית, עמוק עמוק בתוכי, בנבכי המיטוכונדריה של תאי הגוף שלי, אני לגמרי, ולחלוטין, פוליתאיסטית. ניסיתי לחשוב איך זה קרה. לשחזר. גדלתי במשפחה מסורתית, וקיומו של האל היהודי, היחיד, שאין בלתו, הוטבע בי כאקסיומה שאין עליה עוררין. אחד ועוד אחד שווה שתיים. כדור הארץ מסתובב סביב השמש. יש אלוהים. נורא פשוט זה היה. אבל אלוהים לא הקשיב לי. אף פעם. ובאמת הגיע הזמן להודות בכך.  במשך כל הילדות ורוב הנערות הייתי מתפללת אליו, יום-יום, במילים שלי, ובתפילות יהודיות. בפרקי תהילים, בפתקים בכותל ובנרות שבת. הייתי מתפללת אליו בדמעות, בתחנונים, בהבטחות, במצוות. הייתי ילדה כזאת טובה, שזה לא ייאמן. אבל הוא לא הקשיב. אף פעם. לאף תפילה. ואני לא מתכוונת שהוא ענה בשלילה לתפילות, אלא שהוא לא ענה שום תשובה. לא כן, לא לא, לא שום דבר באמצע. הוא לא הקשיב, הוא לא שמע, הוא לא היה  שם. אך טבעי [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=470</wfw:commentRss>
		<slash:comments>12</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>האלה והעצים: פולחן אשרה בקרב בני ישראל</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=466</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=466#comments</comments>
		<pubDate>Sun, 07 Feb 2010 11:40:18 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[דת ותיאולוגיה]]></category>
		<category><![CDATA[מיתולוגיה ואגדות]]></category>
		<category><![CDATA[אוגרית]]></category>
		<category><![CDATA[אשרה]]></category>
		<category><![CDATA[בני ישראל]]></category>
		<category><![CDATA[התנ"ך]]></category>
		<category><![CDATA[יהדות]]></category>
		<category><![CDATA[כנענים]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=466</guid>
		<description><![CDATA[יש מאמר חדש בקדרה, האלה והעצים: פולחן אשרה בקרב בני ישראל. מקורו של המאמר החדש הוא בצורך שלי לדייק אקדמית והיסטורית בתיאורה של האלה אשרה, ולהפריד בין דמותה הכנענית כפי שמצטיירת בכתבי אוגרית, לבין דמותה הישראלית, כאלה מתקופת השופטים, שפולחנה התקיים לצד פולחן האל היהודי על ידי אבות-אבותינו. מלאכת הדיוק לא הסתכמה בהפרדה בין התיאורים המתייחסים לאוגרית לבין התיאורים המתייחסים לבני ישראל, אלא בעיקר בתוספת של מידע ומקורות, ובדיון מעמיק יותר אודות תפקידה המסורתי של אשרה ביהדות. חוץ מזה בימים האחרונים ערכתי והרחבתי גם את המאמר המקורי על האלה אשרה, וגם את המאמר הותיק על הכושרות האלות הסנוניות. סתם שתדעו.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=466</wfw:commentRss>
		<slash:comments>9</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>מתיחת פנים לכישופים: הקדרה המבעבעת</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=462</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=462#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 30 Jan 2010 15:40:23 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אינטרנט]]></category>
		<category><![CDATA[witchcraft.co.il]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=462</guid>
		<description><![CDATA[זה זמן רב שחשתי חוסר שביעות-רצון מהמראה, התוכן, והמסר הכללי של כישופים: הקדרה המבעבעת של כרמית. האתר (עוד מעט בן 7 שנים), לא היה מעודכן, לא מבחינת תוכן, ולא מבחינת עיצוב ושימושיות. היה לי ברור בשנה האחרונה שאני רוצה להעביר אותו לפלטפורמת וורדפרס, אבל לא רציתי שהוא ייראה לגמרי כמו בלוג. בכל זאת, מדובר באתר של מאמרים סגורים (פחות או יותר), לא באוסף טורים אישיים שפתוחים לתגובות ודיון. בהתחלה חשבתי שהפתרון הוא למצוא תבנית שתיראה בדיוק כמו האתר המקורי, עם אותם גוונים החומים/ורודים ואותו עימוד. רויטל עשתה לי אחת כזאת בכשרון רב, וכבר חשבתי שאני מסודרת בחיים, אבל ברגע שהתקנתי את התבנית, הבנתי שזה לא זה. איך אומרים, אי אפשר להיות חצי בהריון, וזו לא חוכמה להתקין מערכת עוצמתית ומתוחכמת כמו וורדפרס כדי לשפר את השימושיות,  ואז להתקין עליה תבנית שמתאימה לעשור הקודם. אז חיפשתי תבנית אחרת, ובסוף מצאתי. ביליתי כמה לילות בלי שינה בתרגום של התבנית הזאת לעברית, ועוד כמה לילות בהתאמות הכרחיות (בעיקר מחיקה של חלקים &#8220;בלוגיים&#8221; שלא מתאימים לאתר שהוא לא בלוג). יש לי עוד עבודה לעשות, ועוד הרבה רעיונות ליישם, אבל הקדרה המבעבעת כבר חיה ונושמת על המערכת החדשה, בעיצוב חדש, עם תוכן ישן, אבל מזוקק ומסונן לאיכות קצת יותר טובה. העיצוב החדש הוא ללא ספק סוג [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=462</wfw:commentRss>
		<slash:comments>15</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>דברים לעשות בחול המועד סוכות</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=451</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=451#comments</comments>
		<pubDate>Sat, 03 Oct 2009 08:08:43 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אמנות]]></category>
		<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[חיים פשוטים]]></category>
		<category><![CDATA[פרטי ופורנוגרפי]]></category>
		<category><![CDATA[דן בראון]]></category>
		<category><![CDATA[האימפריה העותמאנית]]></category>
		<category><![CDATA[הליכה]]></category>
		<category><![CDATA[חיפה]]></category>
		<category><![CDATA[חתונה]]></category>
		<category><![CDATA[כורדיסטן]]></category>
		<category><![CDATA[מדע בדיוני]]></category>
		<category><![CDATA[מוזיאון העיר חיפה]]></category>
		<category><![CDATA[מוזיאון חיפה לאמנות]]></category>
		<category><![CDATA[משחקי תפקידים]]></category>
		<category><![CDATA[סהרנה]]></category>
		<category><![CDATA[פולקלור]]></category>
		<category><![CDATA[פנטזיה]]></category>
		<category><![CDATA[פסטיבל אייקון]]></category>
		<category><![CDATA[פסטיבל עכו]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=451</guid>
		<description><![CDATA[ללכת לתערוכה &#8220;הגזמה פראית: הגוף הגרוטסקי באמנות העכשווית&#8221; במוזיאון חיפה לאמנות, וגם לתערוכה &#8220;חיפה העות&#8217;מאנית&#8221; במוזיאון העיר חיפה, לסיים את הספר החדש והמופרך The Lost Symbol של דן בראון, להדפיס את ההזמנות לחתונה שלי בדצמבר, ללכת שישה ק&#8221;מ ביום, להפסיק לאכול טופיפי באובססיביות,  לקפוץ לפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, לבקר בסהרנה ביקנעם, וכנראה גם לנסוע לפסטיבל אייקון למד&#8221;ב פנטזיה ומשחקי תפקידים בתל אביב.]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=451</wfw:commentRss>
		<slash:comments>2</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>לסלוח זה להפוך את הקערה על פיה</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=447</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=447#comments</comments>
		<pubDate>Sun, 27 Sep 2009 18:54:54 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[אתיקה]]></category>
		<category><![CDATA[דת ותיאולוגיה]]></category>
		<category><![CDATA[יום כיפור]]></category>
		<category><![CDATA[מאגיה]]></category>
		<category><![CDATA[סליחה]]></category>
		<category><![CDATA[סליחות]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=447</guid>
		<description><![CDATA[ומהי סליחה אם לא תוצר של תהליך מאגי שבו מְתַעֲלִים כעס לאפיקים חדשים ולערוצים בתוליים, משחלפים זעם , משנים צורות של רגשות, מתמירים מצבים, ובאופן כללי מניחים לאש הכישוף לְאַכֵּל משהו אחד, ולחשל משהו אחר במקומו. כעס, שנאה, מרירות וטינה מעניקים כוח לאדם שכלפיו אנו חשים את התחושות הללו: כוח למשול בנו, שאחרת לא היה לו. להרגיש כעס לאורך זמן זה בעצם לעודד את חולשותינו הפנימיות, ולהפוך לקרבן של אדם שאולי כבר איננו חלק מחיינו, ולעולם לא לא יהיה חלק מחיינו. קיצורו של עניין, למי שמרגיש עצמו נפגע ולא סולח, יש פחות עוצמה אישית, ומכאן גם פחות כוח לפעול קסם. הוא לא רק מניח לאדם אחר להחליש אותו, אלא גם מאפשר לאותו אדם לגזול ממנו את זכותו הטבעית לחיות חיים אנושיים שלמים וטובים, מתוך תשוקה ועוצמה. כמו כל תהליך מאגי, גם כאן הצעד הראשון שאני בדרך כלל עושה, בימים טובים מאלו, הוא נטילת אחריות. את הכעס, הזעם, השנאה והמרירות מוזגים אותם לתוך קדרה מבעבעת המטאפורית, שבה מתרחשות כל התמורות הפנימיות, הרגשיות והרוחניות. בתוך הקדרה, התחושות המחלישות והמקרבנות משתנות למשהו יצירתי ומזין, כמו קישואים ותפוחי אדמה שלא ראויים למאכל בעודם חיים, אך יכולים להפוך בתוך קדירה לחלק מתבשיל ירקות משובח. אפשר למשל להפוך את הזעם לשירה, את התסכול לציור, ריקוד, תבשיל, [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=447</wfw:commentRss>
		<slash:comments>5</slash:comments>
		</item>
		<item>
		<title>ויש עוד עבודה לעשות, והחיים הם תהליך</title>
		<link>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=444</link>
		<comments>http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=444#comments</comments>
		<pubDate>Sun, 27 Sep 2009 16:35:04 +0000</pubDate>
		<dc:creator>כרמית</dc:creator>
				<category><![CDATA[דת ותיאולוגיה]]></category>
		<category><![CDATA[חגים ועונות]]></category>
		<category><![CDATA[פרטי ופורנוגרפי]]></category>
		<category><![CDATA[חתונה]]></category>
		<category><![CDATA[יום כיפור]]></category>
		<category><![CDATA[סליחה]]></category>
		<category><![CDATA[סליחות]]></category>
		<category><![CDATA[רבנות]]></category>

		<guid isPermaLink="false">http://www.witchcraft.co.il/blog/?p=444</guid>
		<description><![CDATA[זה עשור שאני לא שומרת את יום כיפור כהלכתו. צמה, לא צמה. גולשת באינטרנט, רואה פרקים של באפי. שותה קפה. כותבת. לנסוע עוד לא יצא לי ביום כיפור, וגם לא להדליק אש, אבל היום הזה הולך וחומק ממני. פעם הוא היה נורא, מלווה בדממת מוות, חרדת קודש ושקט שאפילו קולות ינשופים לא הפרו אותו. אחר כך עזבתי את המושב, והוא הפך להיות סתם יום. אבל זה לא חדש. אני מספרת את זה כל שנה. מה שחדש זה הזילות הכללית בציבור כלפי רעיון הסליחות שביום כיפור. קבוצת מתחסדת א&#8217;: &#8220;אני מבקשת סליחה במקום מאנשים, אז אני לא צריכה לבקש סליחה ביום כיפור&#8221;.  קבוצה מתחסדת ב&#8217;: &#8220;לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד ואני לא צריך לבקש סליחה&#8221;. קבוצה מתחסדת ג&#8217;: &#8220;אני מבקשת סליחה. באמת סליחה שאני קיימת&#8221;. קבוצה מתחסדת ד&#8217;: &#8220;אם אפשר לחטוא ואז לבקש סליחה אז זה לא שווה&#8221;. והקבוצה הגרועה מכולן, קבוצה מתחסדת ה&#8217;, הקבוצה שאליה אני משתייכת השנה: &#8220;אני לא סולחת&#8221;. לא סולחת לקצין שלא ציית לתמרור עצור, העיף את המכונית שלי בצומת, פצע אותי (ועוד כמה חיילות שהיו באוטו שלו), שיבש את מהלך חיי שדווקא התנהלו לא רע עד אז, הרס לי את האוטו, גרם לי להיכנס לחובות, נעלם, שיקר למשטרה, לא ענה לטלפונים ואחר כך הודיע שהוא לא לוקח אחריות על התאונה. אולי [...]]]></description>
		<wfw:commentRss>http://www.witchcraft.co.il/blog/?feed=rss2&amp;p=444</wfw:commentRss>
		<slash:comments>4</slash:comments>
		</item>
	</channel>
</rss>
