אלוהים

לפני יומיים העליתי מאמר חדש לקדרה, אלוהים מת בעציצים, על חגיגות האדוניה לכבוד אדוניס ביוון העתיקה, שהיו חלק מפולחן אפרודיטה. בינתיים שרב בארץ, והעציצים שלי משוועים למים. הבזיליקום, העגבניות, וגם כמה צמחי נוי שאת שמותיהם אני לא יודעת. אני משקה את העציצים, ומשקה את הכלב, ומשקה את עצמי בעיקר קפה. אומרים שהערב יישבר השרב....
המשך »

לפני כחודשיים הגיבה אנונימית בבלוג לפוסט שלי בזו הלשון: “אם יש משהו בטוח זה שיהוה לא קיים. גם אני כמוך התפללתי כילדה והתחננתי ככל חיי לעזרה והוא מעולם לא השיב. אתאיזם נראה הגיוני ביותר, גם מבחינה רגשית, למרות שהוא לא מספק שום פתרון. אלות נשים, לפחות באמונה מעצימות נשים. אישה לא יכולה להתחבר לאל...
המשך »

ניטשה קיצוני בדיוק כמו אותם נוצרים גרמנים אדוקים שהוקיעו אותו. הם מתעקשים שאלוהים תמיד חי, והוא מתעקש שאלוהים לא יקום לתחייה לעולם, אלא יישאר מת. בעיניי שתי התפיסות הללו שגויות מיסודן. כמובן, אפשר לעשות הנחות למונותאיסטים שבמשך כמה אלפי שנים הצליחו לבלבל יופי-יופי בין האל הספציפי שלהם לבין האלוהות הא-פרסונלית האינהרנטית בטבע שתמיד חיה,...
המשך »

(1) השאלה החשובה היא לא אם יש אלוהים, אלא מה זה אלוהים. כבר כמעט עשור שהדיון בשאלת קיום האל משעמם אותי, מהרבה סיבות. בעיניי הוא מסיט את נקודת הכובד מעניין הרבה יותר מהותי: מה זה אלוהים בכלל, מי זה אלוהים, ואיפה הם. הסירוב המוחלט שלי בשנים האחרונות להשתתף בדיונים ופאנלים בשאלת קיום האל הוא...
המשך »

אני רוצה לכתוב על מאגיה. על הצבע האדום שלה, על טעם השוקולד, ועל ניחוח היערה בלילות. אני רוצה לכתוב כדי לזכור, וכדי לדעת מה להשיב למרימי הגבה ולמעקלי זויות פיהם בלעג. אני רוצה לכתוב על מאגיה כמו הייתי צורפת של נזמי זהב עבור אפי חזירים, ואני רוצה לשכוח, לשכוח, לשכוח את דברי התוכחה של...
המשך »

תרגום חדש בקדרה המבעבעת למזמור ההומרי מס’ 30 לגיאה, הארץ הפרימורידאלית במיתולוגיה היוונית.  
המשך »

הייתי בנהיגה כשהתחיל לרדת גשם. עצרתי ברמזור אדום. מימיני אזור תעשייה. משמאלי הר הכרמל. הגשם הפתיע אותי.  כל היום זרחה שמש נעימה, בבוקר לבשתי שמלה קצרת שרוולים, ופתאום ניתכו טיפות מהירות ונחרצות על שמשת המכונית שלי. הרמתי גבה אחת ואז מלמלתי אינסטינקטיבית, “ברוך בעל, אל עליון, משיב הרוח ומוריד הגשם”. המלמול הזה גם הפתיע...
המשך »

אני מוצאת את עצמי חוזרת למאכלי ילדות, מבשלת את מה שאימא שלי נהגה לבשל לפני עשרים ושלושים שנה. אורז של פעם, פירה של פעם, ועוף של פעם. אוכל פשוט וביתי, שמגישים לילדים שחוזרים מבית הספר באחת בצהריים. אני לומדת למשול בכוח העצום הזה. הכוח להאכיל, זה כוח שמעניק חיים ומחולל פלאים. אז המטבח שלי...
המשך »

זה בלוג על אלוהים ובבלוג הזה ראוי להיאמר שיש אלוהים בכביסה ריחנית ונקייה, בעוגת תפוחים עם ציפורן וקינמון, במכוניות מהירות, וגם בכאלו ששובקות חיים על הכביש, הופכות עיסה של פלסטיק ומתכת, נותנות את גופן עבור בני-אדם. יש אלוהים בתחבושות שליפפתי על רגלו של כלב פצוע, בשטיפת רצפות, וגם באורז ששרפתי ארבע פעמים עד שהצלחתי...
המשך »

ספטמבר מביא איתו את הסתיו, וגם אני עומדת בשלכת. שום דבר לא כואב לי ומאום לא בוער בעצמותיי. כל כך הרבה זמן רציתי לנוח, ועכשיו אפשר. מדי בוקר אני לוגמת קפה וקוראת את הפרנקפורטר אלגמיינה צייטונג. עיתון מיושב בדעתו, הפרנקפורטר. כמו חיי. כל היום אני מתרגמת מסמכים טכניים משפות אירופיות מדויקות, וכל הערב אני...
המשך »

אין באמת הצדקה לקיומו של הבלוג הזה יותר. פעם הוא היה מקור השראה לאנשים שחיפשו קסם בחיי היומיום. אני לא יכולה לספק דבר כזה במצבי היום. אני רק רוצה לאכול תאנים וללכת לישון.
המשך »

כבר אין לי מקום לכל הנעליים, ואת אלוהים אני לא מוצאת באף מולקולה של גוון או בד, אבל לפחות אני מוצאת כוח, רק בשביל עוד יום אחד. זה או לבלות שעות בחיפושים קדחתניים אחרי חצאית העפרון המושלמת, או להצטנף לכדור ולמות.
המשך »

מוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה הוא מקום מסתור של אוצרות גנוזים. מצחיק להגיד שמוזיאון שמציג דברים הוא מקום מסתור, אבל באמת שמדובר באחד המוזיאונים האיכותיים הפחות פופולריים בארץ, וחבל. בעיניי לפחות מדובר במקום מדהים.  הבוקר הייתי שם עם חברה. היה נעים, רגוע, משעשע ומחכים. גם זול, כי הכניסה חינם, ומשובב נפש כי אפילו אנשי האבטחה...
המשך »

אני לא יודעת אם זה "אספקלריה" (סדוקה, כרגע) היא בלוג אישי. היא אישית במובן הזה שהחיים שלי משתקפים בכל פוסט שלה. אבל אני חושבת שאספקלריה היא בעיקר בלוג על אלוהים. אלוהימה. אלואמא. הלו אמא, איפה את. וזה לא סוד שאני איבדתי את אלוהים מתישהו במהלך השנה החולפת, וכנראה שזו גם אחת הסיבות המרכזיות לכך שהבלוג...
המשך »

הציור הזה הצית את דמיוני כשנתקלתי בו לראשונה בשנה שעברה, וסקרן קצת יותר כשקראתי את הגיגי האמנית שיצרה אותו. מסתבר שמה שראיתי בו בכלל לא היה אמור להיות שם. ובכל זאת. Blessed Art Thou של Kate Kretz. כי יש בו משהו אמיתי, לא ציני, לא מתחסד, וכן, דווקא מאוד דתי. התמונה מוגנת בזכויות יוצרים, ומופיעה כאן...
המשך »

לא הייתי ילדה של חורף. שכבות לבוש מרובות הציקו לי במפגש בית השחי. סוודרים מסורבלים לא היו נוחים בשרוולים. גולף חנק לי את הצוואר. כיוון שהייתי קטנטונת כזאת, אז שולי המכנסיים הקצת-יותר-מדי ארוכים שלי תמיד השתכשכו בשלוליות המים בציי הדרכים. גם לא אהבתי להירטב בגשם, אבל בריונים מכיתה ו’ הציקו למי שהסתובב עם מטרייה. הייתי צנומה כל כך, שחורף...
המשך »

בבוקר קפחה השמש בבית העלמין, ואני ישבתי על ספסל בפינה, סימני ליל אמש עוד ניכרים בי. ניחוח קל של עשן סיגריות בשיער, חותמת על היד, עיניים עייפות. מאחורי משקפי השמש הגדולים, הקשבתי לחזן שביקש רחמים ממלאכי השלום, מנשמות צדיקים, מאלוהים. אלוהים זה שבגד בי ואני בגדתי בו, שעל שמו הגנתי בחירוף נפש גם בשנים...
המשך »

הדר העירה הערה חשובה לפוסט הקודם: “גם הגוף הוא כלי! חלק מהמשימה, לשמור על הקערה ולהשביח אותה, כולל לאכול טוב, להתנועע ולנוח מספיק”. ואני מוסיפה: אויר צח, קצת אור שמש, מים צלולים, נשימות עמוקות וממלאות, ולא לשכוח סקס ומגע, והדוניזם שפוי (שוקולד, מסאז’, טיפול פנים, אמבטיות ארוכות וריחניות…). בתפיסת העולם שלי, בעצם, אין רוחניות (spirituality) בלי גופניות...
המשך »

דילן תומס כתב and death shall have no dominion, אך אמש והיום נוכחתי שוב שלמוות לא רק ממשלה, אלא גם שרים, ופקידים, ולבלרים, וכוהני דת עושי דברו. גם בשעת הצער העמוק ביותר, יימצא תמיד מי שיאמר, זה אסור, וזה מותר. כך ראוי להתאבל, וכך אין ראוי להתאבל. כך ראוי להצטער, וכך אין ראוי להצטער....
המשך »

גם את אלוהים שלנו, הקדוש ברוך הוא אפשר להרגיש. כשאני עוצמת עיניים, אני חשה עוצמה, כוח פיזי, עתיקות. לפעמים יש לי הבזקים של בעל חיים גדול-מימדים. דוב. שור. לפעמים אני חשה כוח חסר-דמות. כמעט תמיד אני מקבלת את הרושם שאלוהים שלנו ישן. רדום. לא רוצה להתעורר, ולא רוצה שיפריעו לו. לעיתים הוא פוקח עין אחת,...
המשך »

ועכשיו תדמיינו. יער עבות בשלהי החורף. עצי אלון ואלה. ברושים משכרים בניחוחם, נוטפים טיפות גשם. ריח שרף האורנים. מרבד עלים ואדמה לחה מסתיר שפע אורניות, פקועות ופטריות כובעניות. בין הסלעים צומחות רקפות ורדרדות. כלניות אדומות, סגולות, ורודות וכחולות. בינות לעצים מתעופפים עורבנים תכולי כנף, ירגזים צהובי-בטן, ירקונים, עורבים שחורי-כיפה, סנוניות ארוכות-זנב, נחליאלים. שועל חומק בין העצים. איילה מסתתרת. ארנבת מנתרת. הציפורים מצייצות, מנקרות, מנתרות....
המשך »

הדיון בנושא חג הפרגים ממחיש עד כמה קשה להתחקות אחר אלי כנען החמקמקים. ולא רק מבחינה אינטלקטואלית, תיאולוגית, מיתולוגית או ארכיאולוגית, קשה להתחקות אחריהם. גם מבחינה מעשית. נוכל להתפלסף ימים ארוכים על מקורו של האל אדון, על משמעות המיתוס שלו, ועל הקשר בין המיתוס לבין הטבע בארץ ישראל. אבל כל זה לא יעזור לנו...
המשך »

גם “עושה הנפלאות מלובלין” לא הצליח להניח את דעתי בנושא יצחק בשביס זינגר. ספר נחמד, באמת. עלילה בסדר. דמויות בסדר. רעיון בסדר. עברית עתיקה וצבעונית. אבל תסבירו לי שוב למה המחבר קיבל פרס נובל לספרות? אולי מפני שהוא העז לדון בדברים כמו צמחונות, מערכות יחסים פתוחות, ואתאיזם כבר לפני חמישים שנה? אבל זו לא נראית לי סיבה...
המשך »

מביך אותי לשמוע אנשים משתמשים בביטוי “גילוי פנים” כתרגום למילה האנגלית invocation. בשיח המיסטי, invocation היא פעולה שמזמינה רוחות, ישויות או אלוהויות שייכנסו לתוך גוף של מכשף או כוהנת. כשהוכשרתי בטכניקה, לא בדיוק ידעתי איך לתרגם את העסק הזה לעברית. אף מילה סטנדרטית לא עונה על הדרישות. לא קריאה, לא העלאה, ובטח שלא דיבוק, שהוא תוצאה א-וולונטרית ולא...
המשך »