לוסיה אצ’וריה, אהבה פרוזאק סקרנות וספקות, הוצאת ספריה לעם, תשס”ה 2004, תרגום יערית טאובר-בן יעקב, 269 עמודים. Henry Fuseli, Die Drei Hexen (The Three Witches), 1783 כשקראתי את “אהבה, פרוזאק, סקרנות וספקות” של הסופרת הספרדיה לוסיה אצ’וריה, הרגשתי כאילו קיבלתי אגרוף אימתני בבטן וסטירת לחי מצלצלת, כששניהם מלווים בתחושת התעלות והתרוממות-רוח. הספר מתאר חוויות קשות,...
המשך »
ובטוויטר - רבה המהומה. נשים מְשֻׁכְבָּדוֹת מדווחות בפרוטרוט מה אכלו לארוחת הצהריים, כלות מלהגות על שמלות לבנות, קוּבְיוּסְטוּסִים מודרנים מפרסמים קישורים לאתרי הימורים ברשת, שְׁלֵימַזְלִים חסרי-מקצוע מתעקשים שהם יודעים לקדם אתרים ולאמן לחיים, וצעירים פָּרְסִים מיואשים עוד שולחים דיווחים מְפֹהָקִים אודות המתרחש ברחובות העיר האיומה הזאת, טהרן. חסרה לי רק חבורת לוּלְיָנִים כדי...
המשך »
אני רואה איזה ספר של ש. שפרה על הכישוף שבמילים אבל שומטת אותו מיד לטובת השביעייה הסודית של אניד בלייטון. אחר כך אני רואה ספר על המסורת הסופית באיסלאם, וגם הוא לא מעניין אותי. אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו מעניינים אותי.
המשך »
האחת הזכירה לי הבוקר, שבסדרה חולית של פרנק הרברט יש הרבה תובנות רוחניות, ואני נזכרתי במשפט אלמותי מן הספר ‘הקיסר האל של חולית’ (God Emperor of Dune): נשמות פעוטות המבקשות להפעיל כוח על אחרים, הורסות קודם כל את האמונה שיש לאותם אחרים בעצמם. מכשפות בדרך כלל מדברות על שלושה סוגים של שימוש בכוח או עוצמה: כוח...
המשך »
גם “עושה הנפלאות מלובלין” לא הצליח להניח את דעתי בנושא יצחק בשביס זינגר. ספר נחמד, באמת. עלילה בסדר. דמויות בסדר. רעיון בסדר. עברית עתיקה וצבעונית. אבל תסבירו לי שוב למה המחבר קיבל פרס נובל לספרות? אולי מפני שהוא העז לדון בדברים כמו צמחונות, מערכות יחסים פתוחות, ואתאיזם כבר לפני חמישים שנה? אבל זו לא נראית לי סיבה...
המשך »
הסיפורים של יצחק בשביס זינגר מזכירים לי את הסיפורים שעו”ד צבי לידסקי נהג לפרסם במגזין “לאשה”. סקס, בגידות, שקרים, יחסים פוליאמוריים, משולשים רומנטיים, הומוסקסואליות, טרנססקסואליות, נישואי כסף, נוחות והעמדת פנים. גם אותו סגנון כתיבה עיתונאי, צהוב כמעט. אצל צבי לידסקי התרחשו כל הדברים האלו בתל-אביב הישראלית, המודרנית, עיר-החטאים. אצל בשביס זינגר הם מתרחשים בעיירות היהודיות...
המשך »
“האוהל האדום” של אניטה דיאמנט הוא ספר איום ונורא. קצת קשה לי לומר את זה, כשאני יודעת איזו השפעה מבורכת היתה לו על חייהן של נשים מודרניות רבות. ובכל זאת, ספר וולגרי ומופרך, עשוי מן הסנסציות הזולות ביותר. אחד הדברים שמכשפות עושות זה לספר סיפורים. גם על מנת לשמר זכרון היסטורי, אבל גם כדי להציג...
המשך »
את הספרים של טרייסי שבלייה לא קראתי לפי הסדר. The Virgin Blue הוא הספר הראשון שלה, והאחרון שקראתי. אין בו כמעט זכר לסגנון הייחודי שפיתחה שבלייה בספרים כמו Girl with a Pearl Earring או The Lady and the Unicorn. השפה לא צבעונית, הדימויים לא מעבירים תמונות מוחשיות, הדמויות לא ציוריות, יש יותר מדי דיאלוגים שבלוניים,...
המשך »
בשלוש אחר הצהריים כבר לא יכולתי לשאת את המחנק בגרון. יצאתי מהעבודה, נכנסתי לאוטו ונסעתי. איך שפסעתי לתוך חנות הספרים השכונתית, הביט בי בעל החנות וקבע, ‘את עצובה’. אמרתי כן. הוא אמר, תאמיני לי, זה לא שווה את זה. אמרתי לו, ספר של טרייסי שבלייה יעודד אותי. קניתי את The Virgin Blue, הספר היחיד של שבלייה...
המשך »
סיפור קצר: Minnesota Gothic – Thomas M. Disch. ילדה קטנה משחקת בחצר, אוספת גרגרים, תועה בדרך, ופוגשת את השכנה הזקנה והמוזרה שלה. סיפור אימה “גותי” קצר, אירוני ומחויך שקראתי בשבת האחרונה. חופש החיפוש. הבלוג של אורי ברייטמן, שכותב על הפרטים הטכניים ה(כמעט) סמויים של החיפוש באינטרנט. ויש גם דיונים בהשלכות החברתיות והאתיות של טכניקות חיפוש ונגישות...
המשך »
במחשב כף היד שלי יש תיקייה של ספרים שמצחיקים אותי. זו תיקייה למקרי חירום. כשעצוב, כשמשעמם, כשהתאים אפורים צריכים סורבה מרענן בין מנות עיקריות של ספרי עיון כבדים, אני חוזרת לספרים שמצחיקים אותי. בתיקייה: מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, המסעדה שבסוף היקום, החיים היקום וכל השאר, היו שלום ותודה על הדגים, לא מזיק ברובו - דוגלס אדאמס. את...
המשך »
“ישנם גברים המרגישים את עצמם בנוח יותר בשדה, מול גבר המבקש לתקוע את חרבו בלבם, מאשר פנים מול פנים עם אשה, שתחילה תשמיע את קינותיה באזניהם במשך שעתיים, ואחר תשים את עצמה מתעלפת ותבקש אמוניאק כדי להשיב את רוחה”. (מתוך Le Pere Goriot, הונורה דה בלזאק).
המשך »
שוב אני קוראת גרמנית. ספר מתח של אינגריד נול. Der Hahn ist tot. התרנגול מת. קוראת ונזכרת במילים שלמדתי בארץ ההיא הקפואה והמיוערת, היפהפייה והמכושפת. כמה אהבתי את גרמניה. אהבתי את הטירות והמצודות, את הנשים הלבושות היטב, את הכבישים המהירים. אהבתי איש אחד ולפעמים הוא גם לימד אותי מילים בגרמנית. אבל את רוב המילים...
המשך »
לפעמים נדמה שספרים מסוכנים פשוט נופלים לחיקי. את ‘ספר יצירה’ ואת ‘ביקורת התבונה הטהורה’ של עמנואל קאנט נאלצתי לפלח מספריית בית הספר בנעוריי. כך גם כתבים של היינריך היינה, ברוך שפינוזה וזיגמונד פרויד. לעומתם, היו ספרים אחרים, שכאילו חיפשו אחריי ביוזמתם, ומצאו אותי בעצמם. בשנה ב’ באוניברסיטה, למשל, קצה נפשי בספרי העיון שהטילו עליי המרצים לקרוא. הסתובבתי בין מדפי...
המשך »
בשנה החולפת קראתי 157 ספרים. הנה רשימה קצרה של אלו מתוכם אשר נגעו ללבי במיוחד. כיוון שאני נוהגת לקרוא בשפת המקור, אין לי השגות אודות איכות התרגומים, וכמו כן מופיעים כאן גם ספרים שלא תורגמו לעברית כלל. הגבירה וחד-הקרן – טרייסי שבלייה. סיפור בדיוני אודות שטיחי הקיר המפורסמים שנארגו בפלנדריה במאה ה-16. העלילה מתמקדת...
המשך »
