הים היום היה כחול וצלול, מפוספס בקצף גלים לבן, הומה אדם, כלבים, וסירות. החול היה חם, השמש מלטפת, ואיש אחד, אפור-תלתלים ושזוף-חזה מכר סברס קר מתוך עגלת ברזל ישנה. אנשים שיחקו מטקות. כולם היו נינוחים, נדמו חסרי-דאגות, כאילו מאושרים. ואני, מול מרחבי התכלת של אפרודיטה, כשכפות רגליי משתכשכות במים הקרירים, נזכרתי בקביעה המלווה את יצירתו של דוד שחר, שמקורה בקבלה...
המשך »
השגרה שלי הפכה את עורה בשנה האחרונה. יש בה יותר אנשים בשר ודם, ופחות מילים. יותר בישולים וכביסות, פחות ספרים, פחות כישופים. בלי מאגיה מלאכותית, רק קסם היומיום הפראי, והחולין המשתרע על פני הכול כשמיכת נוצות רכה וחונקת. והחיים חולפים עליי, יום אחרי יום בשרב הלוהט, בעבודה מפרכת עבור אדוני התאגידים, בקילוף קישואים וחיתוך...
המשך »
בחום הכבד של ליל אמש, גם המקרר שבק חיים. כמו התמוז. אלוהי המכונות הפנו לו עורף כפי שאלוהי השמיים הפנו עורף לדומוזי ואיננה. היום השלכתי את כל מוצרי החלב שהיו בבית, שתי תבניות ביצים, צנצנת מיונז, קופסת חומוס, ואת כל תכולת סירי האוכל שבישלתי לשבת. הירקות והפירות עוד מחזיקים מעמד, והעוף שהיה במקפיא הפשיר. צריך לבשל אותו...
המשך »
ללכת לתערוכה “הגזמה פראית: הגוף הגרוטסקי באמנות העכשווית” במוזיאון חיפה לאמנות, וגם לתערוכה “חיפה העות’מאנית” במוזיאון העיר חיפה, לסיים את הספר החדש והמופרך The Lost Symbol של דן בראון, להדפיס את ההזמנות לחתונה שלי בדצמבר, ללכת שישה ק”מ ביום, להפסיק לאכול טופיפי באובססיביות, לקפוץ לפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, לבקר בסהרנה ביקנעם, וכנראה גם לנסוע לפסטיבל אייקון למד”ב פנטזיה ומשחקי תפקידים...
המשך »
ביום רביעי בלילה נסענו לאילת. היה מצוין. חזרנו הביתה בחמש אחה”צ אתמול (שבת). פתחתי את הדלת וראיתי בית מלא פרחים, שוקולד ונרות דולקים. על השולחנות, על הרצפה, על אדן החלון, וגם על כן הציור שלי. ואז הוא הוציא טבעת מהכיס ושאל אותי אם אני רוצה שנמשיך לאמלל אחד את השני כל החיים. אז אמרתי...
המשך »
אני מוצאת את עצמי חוזרת למאכלי ילדות, מבשלת את מה שאימא שלי נהגה לבשל לפני עשרים ושלושים שנה. אורז של פעם, פירה של פעם, ועוף של פעם. אוכל פשוט וביתי, שמגישים לילדים שחוזרים מבית הספר באחת בצהריים. אני לומדת למשול בכוח העצום הזה. הכוח להאכיל, זה כוח שמעניק חיים ומחולל פלאים. אז המטבח שלי...
המשך »
כשהייתי זַאֲטוּטָה אמרו לי, שאם לא אלך לישון מוקדם, יבוא גּוּגָה וייקח אותי. לאן ייקח אותי, לא אמרו. הגוגה הוא סוג של גּוּהְל, כנראה. שד מדברי, האורב בבתי עלמין, לובש ופושט דמויות בעלי חיים טורפים, וניזון מגופות ילדים קטנים. אבל גוגה אף פעם לא הפחיד אותי באמת.
המשך »
ספר: התופרת – פרנסס דה פונטס פיבלס, הוצאת מטר. סרט: “קוקו לפני שאנל” אודות חייה של המעצבת האגדית, עם אודרי טוטו. תערוכה: הגזמה פראית: הגוף הגרוטסקי באמנות העכשווית. החל מן ה-18 ביולי במוזיאון חיפה לאמנות. קאלט: 7 העונות של באפי בקופסת הדיוידי השלמה. שמש: משקפי שמש גדולים עם מסגרת פלסטיק לבנה. רגליים: יחפות, חלקות,...
המשך »
רנו זו מכונית ששוברת לך את הלב. אתה מתאהב בה. אתה חייב להתאהב בה. גם אם היא ישנה וחבוטה, יד חמישית עם קילומטרז’ שנראה כמו מספר טלפון, אתה מתאהב בה. היא צרפתייה, היא שובבה, היא מפנקת ונעימה. אהבה היא הברירה היחידה שעומדת בפניך. גם כשהחיישנים שלה הולכים אתה אוהב את הרנו שלך. ומנוע הצעדים....
המשך »
זה בלוג על אלוהים ובבלוג הזה ראוי להיאמר שיש אלוהים בכביסה ריחנית ונקייה, בעוגת תפוחים עם ציפורן וקינמון, במכוניות מהירות, וגם בכאלו ששובקות חיים על הכביש, הופכות עיסה של פלסטיק ומתכת, נותנות את גופן עבור בני-אדם. יש אלוהים בתחבושות שליפפתי על רגלו של כלב פצוע, בשטיפת רצפות, וגם באורז ששרפתי ארבע פעמים עד שהצלחתי...
המשך »
המורה הקודמת שלי לציור היתה קיבוצניקית עם נפש חופשית, שרק רצתה שאני אזרום עם הצבע. הצרפתייה הקפדנית לעומת זאת, מתעקשת איתי על משיחות מכחול נכונות, על צורת האחיזה בשפכטל, ובעיקר על בחירת אובייקטים פשוטים לציור, כי "אנחנו עוד לא ברמה של מוזיאון". כל השיעור אני מתאפקת שלא לחרוץ לה לשון.
המשך »
אני לא כותבת פוסטים כי הסיפורים הם שלי. רגעים פרטיים, ימים של קסם, סודות, הצלחות קטנות, נסיונות אמיצים, כשלונות חרוצים, צעדים זערוריים לקראת אופק, איזשהו אופק, והכל שלי. הבוקר קיפלתי כביסה, חבטתי בשטיחים, קרצפתי חלונות במים וסבון. נהרות של מים וסבון. מבעד לדלת הנפתחת לגינה אפשר היה לשמוע את השכנה מתאמנת בפסנתר. השנה גם...
המשך »
ואתמול גם קרצפתי את התנור, משל הייתי עקרת בית בשמלת יום, מטפחת משובצת לראשי. פרנסיס בייקון אמר שהניקיון קרוב לאלוהים, אבל אני לא יודעת מה הוביל אותו למסקנה התמוהה הזאת. הוא דיבר על ניקיון הגוף. אולי הוא חשב שאנשים מלוכלכים דומים לחיות, ולכן רחוקים מצלם אלוהים. לא יודעת. אני סתם ממציאה פה, בחיי. עדיין...
המשך »
פעילות גופנית: עשרים דקות הליכה לקניות במרכז הכרמל, וחצי שעה חזרה הביתה (כבר היה חם, הדרך הייתה בעלייה, והסל היה כבד. זה נחשב אימון משקולות?). שופינג: בושם אקווה די גיו של ג’ורג’יו ארמני בשביל המקצוען, חצאית בשבילי, פטריות טריות, בצל ירוק, אגוזי מלך וגבינות משובחות. ארוחת בוקר: “בריאות” של קפה גרג. בסיסית, פשוטה ולא...
המשך »
בהיפוך הקיץ באמת התהפך הכל, ועכשיו, ביום שווין הסתיו, הכל רגוע, שקול, שלו. הבית שקט. בגינה רוחשים רק עלי השסק שנושרים מן העצים. אני קצת מצוננת. תמיד אני מצטננת בתחילת הסתיו. הגרון שלי הוא שדה קוצים, ואני תשושה משהו. אתמול ישנתי רוב היום. החלומות שחלמתי היו טרופים, ילדותיים. אבל היום נרגעו העניינים. חבר טוב שמע שלקחתי יום מחלה, והזמין...
המשך »
כמעט בכיתי אתמול בערב מול הטלוויזיה. זה היה ערב שקט בבית. האיש התעסק עם המחשב שלו. אני ישבתי על הרצפה וצבעתי סלסלת קש. ברקע ריצדה הטלוויזיה. תכנית בשם “פולשי הבתים” בערוץ ביביסי פריים. היתה שם אשה אחת חביבה ונעימה בגיל העמידה מכפר שלו באנגליה. היה לה בית מבולגן. חבורת המומחים של התכנית הגיעו אליה...
המשך »
נוקיה E71. זה לא אייפוד, ולא אייפון, ולא בלאקברי ואפילו לא HTC Diamond, אבל אני מבסוטית עד לב השמיים מהטלפון החדש שלי. הוא מסתנכרן עם היומן של גוגל, ואני יכולה לקרוא בו מיילים ולכתוב בו מסמכים. כמו להכניס את המשרד לכיס. אה כן, ואפשר גם לחייג איתו לאנשים. רימונים. כי זה טעים. שגעון העפיפונים. תערוכה...
המשך »
ללכת לים עוד פעם אחת, לשחק מטקות על החוף, לראות את תערוכת העפיפונים במוזיאון טיקוטין בחיפה, לעשות על האש בגינה עם חברים, להכין סלט פסטה צבעוני, להשתכשך עם ילדים בבריכה, לצלות קלחי תירס על הגריל, לצאת לטיול אופניים, לעשות קומזיץ לילי, לראות קומדיה רומנטית בקולנוע, ללכת לרקוד, לאכול עוד אבטיח ועוד אבטיח ועוד אבטיח....
המשך »
לאכול פרי עסיסי, לשתות מים, לישון כמו שצריך, להתרחץ עם סבונים עשויים שמן זית, לנשום, להתאהב, לגדל חברים כמו היו עציצים, ללכת ברגל לכל מקום, לשחק עם ילדים, לחייך, להתגלגל מצחוק, להגיד תודה, לסלוח, לאפות עוגיות, לקרוא ספר טוב, לקיים הבטחות, לדבר בשקט, להתלבש היטב, לבשל בסירים ומחבתות צבעוניים, לקחת את המשפחה המורחבת בהומור, לבקש חיבוק,...
המשך »
הקיץ מתחיל להיגמר, נראה לי. אפילו יורד גשם בבקרים. מטפטף לי על השמשות כשאני משייטת בכביש החוף, ים תיכון אפרפר לימיני, ומכוניות ליסינג עוקפות אותי משמאל. כישוף משנת 2005 מניב פירות בימים אלו, ואני מתבוננת בהם מבשילים וזעה באי-נוחות. פרשתי לגמלאות, הלוא. מה פתאום יש לי כוח. מה פתאום אני מקבלת את מה שאני...
המשך »
על מילים, אטימולוגיה, העבודה שלי, החיבוק שלו, קובה סלק ביום שישי בצהריים, הארטבורגר של מוזס, ההמבורגר בסינטה-בר, כל התפריט של ה-BP, חברות טובות עם ניסיון חיים, חרוזים ירוקים, מחרוזות פנינים, ג’ינס טוב, שמלות סלחניות, נעליים, שמש, משקפי שמש, מייק אפ של יוסי ביטון, כסף בבנק, רואה חשבון שיודע מה הוא עושה, מוסכניק טוב, אמא ...
המשך »
מתישהו אני אצטרך ללמוד איך לפתוח בקבוק יין בלי להתעלל בפקק השעם. מרלו דלתון ריזרב 2003. יין טוב, אבל לא התחשק לי לשתות יותר מכוס אחת עם ארוחת הערב ביום שישי. בשבת בצהריים כבר הפכתי אותו לסנגרייה. חזרתי משעה של ריצה על חוף הים, וזה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו. סנגרייה מרעננת ונשכנית, עם...
המשך »
ביקיני בצבע טורקיז, כובע כתום רחב-שוליים, הליכות על החוף, חול הים החם, קוביות אבטיח, ענבים עסיסיים, מים צוננים, סנדלים ירוקים, ג’ינס קצרצר, שמלות קלילות, גופיות לבנות, בריכה צלולה, שחיינים שריריים, ריצות בוקר בשדות, מוחיטו, מרגריטות, טורטיות, עפיפונים, משקפי שמש ענקיים עם מסגרת לבנה, הופעות רוק בפארק, קומדיות רומנטיות בקולנוע, מוזיקת מועדונים, מסיבות ברביקיו בשעת...
המשך »
בריג’יט ג’ונס, ברי ואן דה קאמפ-הודג’, דודה מלכה, טוקבקים בווינט, רויטל, אנשים שקוראים לי פנומנלית ומבריקה, ערסים עם ג’יפ שמתחילים איתי ברמזור, ערסים עם ג’יפ שמתחילים איתי תוך כדי נסיעה של 120 קמ”ש בכביש החוף, תל-אביבים, פסיכים, דגדוגים.
המשך »
