מיתולוגיה ואגדות

לפני כחודשיים הגיבה אנונימית בבלוג לפוסט שלי בזו הלשון: “אם יש משהו בטוח זה שיהוה לא קיים. גם אני כמוך התפללתי כילדה והתחננתי ככל חיי לעזרה והוא מעולם לא השיב. אתאיזם נראה הגיוני ביותר, גם מבחינה רגשית, למרות שהוא לא מספק שום פתרון. אלות נשים, לפחות באמונה מעצימות נשים. אישה לא יכולה להתחבר לאל...
המשך »

תרגום חדש בקדרה המבעבעת למזמור ההומרי מס’ 30 לגיאה, הארץ הפרימורידאלית במיתולוגיה היוונית.  
המשך »

יש מאמר חדש בקדרה, האלה והעצים: פולחן אשרה בקרב בני ישראל. מקורו של המאמר החדש הוא בצורך שלי לדייק אקדמית והיסטורית בתיאורה של האלה אשרה, ולהפריד בין דמותה הכנענית כפי שמצטיירת בכתבי אוגרית, לבין דמותה הישראלית, כאלה מתקופת השופטים, שפולחנה התקיים לצד פולחן האל היהודי על ידי אבות-אבותינו. מלאכת הדיוק לא הסתכמה בהפרדה בין...
המשך »

להפוך לבעל, הגבר צריך למות, לוותר על השאיפה הגברית שלו לדומיננטיות מינית, להניח לאישה לשנות את צורתו ככל העולה על רצונה, ולהפוך אותו למשהו אחר.
המשך »

זה כמובן לא מפתיע שאני לא מפחדת מהמילה “בעלי”. זו מילה נהדרת בעיניי, “בעל”. קצת חבל  שמשמעותה הרחבה בהקשר היסטורי הלכה לאיבוד בשיח הפסאודו-פמיניסטי שמתעקש לראות בה נגזרת של שם העצם “בעלות” ולא יודע שגם “בעל” (במובן גבר נשוי) וגם “בעלות” מגיעים ממקור אחד,  ושתיהן נגזרות של “בעל” (במובן אל כנעני). מה זה בַּעַל...
המשך »

כשהייתי זַאֲטוּטָה אמרו לי, שאם לא אלך לישון מוקדם, יבוא גּוּגָה וייקח אותי. לאן ייקח אותי, לא אמרו. הגוגה הוא סוג של גּוּהְל, כנראה. שד מדברי, האורב בבתי עלמין, לובש ופושט דמויות בעלי חיים טורפים, וניזון מגופות ילדים קטנים. אבל גוגה אף פעם לא הפחיד אותי באמת.
המשך »

עדיף הרי לנגוס שיניים באפרסק עסיסי ולא לחשוב על שדות השלפים, על ישראל המתייבשת, או על בעל אל הגשמים שאוכל עכשיו עפר בשאול. לבחור בחיים, במים, בצבעים נמרצים, לא בטעם האפר של האבלות. מטורף לחשוב שבמשך שנים היו נשים ספונות בחדרי המשכית שלהן בקיץ, מיוזעות ולבושות שחורים, מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז.
המשך »

מילת היום: רצח בן, filicide. פוסט חדש בבלוג התרגום שלי.
המשך »

הכושרות אינן נמנות על האלות המרכזיות של מועצת האלים הכנענית. הן גיבורות משניות בשלושה סיפורים מיתולוגיים: עלילות אקהת, אגדת הלידה ושיר האירוסין של ניכל והירח. עם זאת, הכושרות מוזכרות ברשימות האלים הרשמיות של העיר אוגרית, ועל פי לוחות הפולחן, הוקרבו להן כבשים ואילים באופן קבוע. בעלילות אקהת נקראות הכושרות בשם “בנות הילל סנוניות”. כינוי...
המשך »

האלה אפרודיטה נמנית על תריסר האלים האולימפיים של המיתולוגיה היוונית. היא אחת האלוהויות הפגניות היחידות ששרדו בהצלחה את העידן המונותאיסטי. אוהבים, סופרים, אנשי רוח ואמנים זכרו, ועדיין זוכרים את שמה. היא נאהבת ונערצת. אלפי שירים נכתבו עליה. אינספור ציירים, פסלים ואמנים שרטטו את דיוקנה. אך, למעשה, בתודעה הציבורית מצויה אפרודיטה באותו מצב בעייתי שמצויים...
המשך »

הספר The Origns of Biblical Monotheism הוא סקירה של המקורות הפוליתאיסטיים של היהדות. מארק סמית’ בוחן את אלוהי כנען המשתקפים בכתבי אוגרית ובממצאים ארכיאולוגיים. הוא דן בכל אחד מהם בנפרד, אך גם מקדיש פרקים שלמים לקשרים ביניהם ולמבנים החברתיים והמשפחתיים שלהם. לבסוף, הוא דן באל היהודי, כאחד אך מיוחד מתוך שורה ארוכה של אלים...
המשך »

ענת, אלת המלחמה הכנענית, מבחינה בקרב המתחולל בארץ בין תומכי אלוהי הציוויליזציה, לבין תומכי אלוהי המוות. היא מושחת עצמה בצבעי מלחמה, עוזבת את ביתה בהר, מתערבת בין הצדדים הלוחמים למרגלותיו, והורגת בלוחמים משני הצדדים. היא המנצחת היחידה במערכה, ולוקחת לעצמה מזכרות של איברים כרותים מן הגופות. בשוך הקרבות, ולאחר שמחצה את כל מי שהשתתף...
המשך »

כֹּל הַלַּיְלָה קִרְקְרוּ מְטוֹסֵי הַקְּרָב, כְּעוֹרְבֵי מִלְחָמָה צְמֵאִים לְדָם, מִצְטַוְּחִים בְּרָעְבָם לִבְשַׂר אָדָם. וְאַתְּ בְּרֹאשׁ הַלַּהַק, גְּבִירָה אֲיֻמָּה, צִפּוֹר טֶרֶף שְׁחֹרָה, חַדַּת- צִפָּרְנַיִם, מְסַמֶּנֶת נְתִיבַת בְּנֵי כָּנָף בַּשָּׁמַיִם. עִם שַׁחַר הֵטַלְתְּ בֵּיצִים עַל הָעִיר, מִתּוֹכָן בָּקְעוּ מָוֶת, וְאֵשׁ, וְטֵרוּף, אֶפְרוֹחֵי פַּלָּצוּת נוֹרָאֵי-פַּרְצוּף. יְנַקְּרוּ הָעוֹפוֹת עֵינַיִם וּפְטָמוֹת, וּמְרֵרָה נִשְׁאַב לָךְ מְלוֹא דְּלָיִים, נַאֲכִיל גּוֹזָלַיִךְ אֵיבָרִים...
המשך »

אֵל מֶלֶךְ אָרֶס, בַּעַל-הַמֶּרְכָּבָה, זְהֹב-קוֹבַע, נוֹשֵׂא-מָגִנִּים, מוֹשִׁיעַ-עָרִים, אָסוּר בְּרִתְמַת אָרָד, לוֹחֵם עָשׂוּי לִבְלִי חַת, גִּבּוֹר בִּלְתִּי נִלְאֶה, אָמָּן הָרֹמַח וְהַכִּידוֹן, מֵגֵן הָאוֹלִימְפּוּס, אֲבִי הַנִּצָּחוֹן, בֶּן-בְּרִית-הַיָּם, מוֹשֵׁל בְּכִפָּה בִּגְדוּדֵי הַמּוֹרְדִים, מַנְהִיג אֲנָשִׁים טוֹבִים, מֶלֶךְ הַחַיָּלִים, מְסַחְרֵר אֶת כַּדּוּר הָאֵשׁ בֵּינוֹת לַכּוֹכָבִים הַנָּעִים בְּשֶׁבַע מְסִלּוֹתֵיהֶם בַּשָּׁמַיִם, חוֹלֵף בִּדְהָרָה עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ, רָכוּב עַל גַּבֵּי רַמָּכִים בּוֹעֲרִים...
המשך »

שוב ושוב אני קוראת את סיפור רפונזל של האחים גרים, ודמותה של הקוסמת אינה מתחוורת לי. העלמה גוטל, חידה ומסתורין, מגדלת בגינתה צמחים מופלאים. הכל פוחדים ממנה, ואיש אינו מתקרב לביתה המגודר היטב. הכל, פרט לבעל אחד מסכן, שאשתו ההרה אומרת לו, הב לי רפונזל מגינתה של הקוסמת לאכול, ולא – מתה אנוכי. פראו...
המשך »

“דום טוותה העלמה בפלך“, כותב נתן אלתרמן, ואני מזהה בשיר את עצמי. קודם לוקחת העלמה חוט שני כרימון שחוט. המלך מביט בה וחושב לעצמו, “היא טווה לי בגדי מלכות”. אחר כך היא נוטלת חוט שחור המשחיר אור יום. השודד בכלא מביט מבעד לסורגים ונראה לו, שהיא דווקא טווה בגדי גרדום, בשבילו. וכך, ממשיכה לקחת...
המשך »

עוץ לי גוץ לי (או בשמו המקורי, רומפלשטילצכן) הוא סיפור תמוה. הוא מתרחש בממלכה שבה אין שמות לאנשים. המלך נקרא מלך, האיכר נקרא איכר והכובסת נקראת כובסת. באותה ממלכה מתרברב טוחן מתרברב בפני המלך שבתו החיננית יכולה לטוות זהב מקש. למה לטוחן להגיד דבר אידיוטי כזה למלך? לא ברור. המלך, אולי כדי להעניש את...
המשך »