השנה החולפת היתה לי שנה מאושרת, עם התחלות יפות, ואהבה. היא היתה לי גם שנה איומה ונוראה, אלימה ומטלטלת. רגע לפני שהיא תמה, אני מחטאת את פצעיי, ומתמרקת. שוטפת את שיירי הדם מגופי. מזדככת כמו זכוכית. כמעט נקייה. אומרת את תפילת התשליך הפרטית שלי. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותי, וַאֲשַׁנֶּה צוּרָתִי לְדָג, סְנַפִּיר אֲגַדֵּל וְגַם קַשְׂקֶשֶׂת, וְאֶהְיֶה טְהוֹרָה...
המשך »
ובא היום, ומצאתי עצמי מהלכת בארץ פרא. אלוהים תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר. הזאבים מייללים סביבי להקות-להקות, ועדה של צְבוֹעִים מצווחת באוזניי, ריח הדם שנטף מטרפם נישא באוויר, ואני מרחרחת אותו, כמו הייתי כלבת-רועים מטורפת. התבלבלו לי היוצרות. חשבתי שחיי שוקטים כמי-נהר. למען האמת, הם עומדים כמי-שלולית, הולכים ומתעפשים להם...
המשך »
ושאלתם אותי למה שכחתי שהייתי מכשפה, והתשובה היא שימיי מלאים עבודות חולין, ואיני טווה קסמים עוד, כי אין לי פנאי ואין לי טעם. אני לא מתקינה קמיעות ולא מגידה עתידות, לא מציירת מעגלים, ולא משרטטת אותות וסימנים להתגוננות מפני כוחות האופל. רק אהבה וניקיון כפיים עומדים לי לזכות ולהגנה. לפעמים זה מספיק. לפעמים...
המשך »
הים היום היה כחול וצלול, מפוספס בקצף גלים לבן, הומה אדם, כלבים, וסירות. החול היה חם, השמש מלטפת, ואיש אחד, אפור-תלתלים ושזוף-חזה מכר סברס קר מתוך עגלת ברזל ישנה. אנשים שיחקו מטקות. כולם היו נינוחים, נדמו חסרי-דאגות, כאילו מאושרים. ואני, מול מרחבי התכלת של אפרודיטה, כשכפות רגליי משתכשכות במים הקרירים, נזכרתי בקביעה המלווה את יצירתו של דוד שחר, שמקורה בקבלה...
המשך »
השגרה שלי הפכה את עורה בשנה האחרונה. יש בה יותר אנשים בשר ודם, ופחות מילים. יותר בישולים וכביסות, פחות ספרים, פחות כישופים. בלי מאגיה מלאכותית, רק קסם היומיום הפראי, והחולין המשתרע על פני הכול כשמיכת נוצות רכה וחונקת. והחיים חולפים עליי, יום אחרי יום בשרב הלוהט, בעבודה מפרכת עבור אדוני התאגידים, בקילוף קישואים וחיתוך...
המשך »
לאחרונה שמעתי כמה וכמה אנשים אומרים: “מה שסמוי מן העין שורה עליו הברכה”. אם מקשיבים בתשומת לב, הם בעצם אומרים שהם מאמינים בעין הרע, אך בוחרים שלא להשתמש בשם המפורש, שיסמן אותם כפרימיטיבים המאמינים באמונות טפלות, אלא להשתמש בשפה פסאודו-יהודית, כביכול מכובדת או מתוחכמת יותר. עין רעה היא האמונה שלבני-אדם שמקנאים באחרים יש כוח,...
המשך »
אני רוצה לכתוב על מאגיה. על הצבע האדום שלה, על טעם השוקולד, ועל ניחוח היערה בלילות. אני רוצה לכתוב כדי לזכור, וכדי לדעת מה להשיב למרימי הגבה ולמעקלי זויות פיהם בלעג. אני רוצה לכתוב על מאגיה כמו הייתי צורפת של נזמי זהב עבור אפי חזירים, ואני רוצה לשכוח, לשכוח, לשכוח את דברי התוכחה של...
המשך »
פניו של הבוקר היו רעים. לא האפרוריות היתה אשמה, ולא הצינה, אלא משהו אחר שעמד באויר, כמו ענן החלטי של רוע יוקד, שוליו שחורים ורקובים. רוב היום שתקתי. שמעתי מילים ארסיות, סיפורי אונס ומכות רצח, צפירות מכוניות נרגזות, טרטורי מנוע דחופים, טריקות דלת, פעפוע דם מורעל, ושתקתי. לא הישרתי מבט אל הרוע. נדרש לכך...
המשך »
חוקרים: יהודים בתקופת התלמוד השתמשו בגולגלות אדם כקמעות (הארץ). מאיגרא רמה לבירא עמיקתא: על דעיכתה של הארמית המדוברת בישראל (הארץ) ואתם רוקדים? הרבנות הראשית נגד העם היהודי (העין השביעית) ויסלבה שימבורסקה – פסל יווני (תרגום שיר בעיתון 77) אלפרד לורד טניסון – העלמה משאלוט (תרגום קטע בעיתון 77)
המשך »
מסלול הריצה שלי עובר ליד גן ילדים. בבוקר יום שישי עברתי לידו ושמעתי קול נרגש קורא בשמי: “כרמיייייייתתת!!!!”. הפניתי מבט וראיתי את הבת של השכנים. פצצת אנרגיה בת ארבע. שאר הילדים שיחקו בשלווה בחצר, ורק היא נתלתה בגדר בהתרגשות. ניגשתי לגדר כדי לדבר עם הזאטוטית. “כרמית!!” היא אמרה לי, ”כרמיייייית!!!!, “את יודעת, התנדנדתי עכשיו גבוה...
המשך »
אני לא שחומת-עור, זה שיזוף. עשר דקות עם הכלב בגינה ביום העצמאות. אחר כך שעתיים בים באמצע יוני. אמנם עם מקדם הגנה 70, כובע קש רחב שוליים בצבע ורוד ובחור זהוב-שיער וחלק כמו דוגמן של קלווין קליין שיגונן על גופי מקרני השמש, אבל כשלובשים ביקיני זה כנראה לא עוזר. העור שלי פשוט לא נשאר לבן...
המשך »
מתישהו אני אעלה עוד פוסט עם מחרוזות החיפוש ההזויות והלא-קשורות שמובילות לאתר (זה מידרדר מחודש לחודש, בחיי). אבל בינתיים, יש כמה עניינים רלוונטיים שאני צריכה לסגור עם המגגלים האמיצים. הנה כמה תשובות פשוטות וישירות ממכשפה (במיל’) לחיפושים הנפוצים ביותר. קיבצתי מחרוזות דומות, שהתשובה עליהן זהה. איך בודקים אם יש עליי כישוף, איך לזהות כישוף. בואו ואני אעשה את זה מאוד...
המשך »
מסכות ותחפושות: שמלה שחורה, קונסילר טוש, שפתון טבעי, בושם לבנדר פצ’ולי, להתנהג יפה ליד החברים שלו. תעלולים: להתמכר לחיי הלילה באמצע השבוע, לחזור בחמש לפנות בוקר הביתה, לנשנש אנטריקוט לארוחת בוקר, ללכת לעבודה בלי איפור, אחר כך רק לשתות קפה כל היום כי אני לא יכולה להכניס אף פירור לפה, לנשוך לו את הכתף כשאף אחד לא מסתכל. ממתקים: וופל בלגי בסירופ...
המשך »
להסתובב עם חפיסת קלפי טארוט זה קצת כמו להסתובב עם כלב. הקלפים מסקרנים, מושכים אנשים, מספקים להם משפטי פתיחה. אתמול אלו היו הברמן החייכן והמלצרית בבורגר פלייס בחיפה. בשבוע שעבר הייתי ביום כיף עם החברות, ואורחת אחרת בספא וילג’ עשתה הכל חוץ מלרתק אותי בכוח לכסא, כדי שאוציא לה כמה קלפים. לפעמים אני נרתעת ממה שאני עושה. הדברים שאני...
המשך »
במהלך גיבוי הקבצים הרבעוני שלי, אני מתעכבת לכמה רגעים על תיקייה אחת. בתיקייה הזו שמורים עותקים של כל הכשפים, הלחשים, הברכות והקללות שעברו תחת ידיי. הם מתוארכים בקפידה, וכוללים את כל שמות המעורבים במעשים. אני רואה את שמות הקבצים חולפים ביעף בתיבת ההעתקה, ותוהה על ההבדלים ביניהם. הכישופים שעלו יפה, במהירות, בדיוק מפליא. הכישופים...
המשך »
בשש בבוקר הדי ג’יי מנגן שירים של היהודים. אני מוכנה להמשיך לרקוד עוד כמה שעות, אבל הבחור כבר מוריד אוזניות ומתקפל, ובחוץ אור, והחברות מחפשות את המפתחות של המכונית. אני חוזרת הביתה עם שלל חותמות על היד. שלושה מועדונים ביומיים. הרבה אלכוהול. שותה כל עוד אני יכולה לשתות. בדצמבר גם את העונג הזה תשלול...
המשך »
פרחי היסמין בגינת השכנים נפתחים עם רדת ערב, מפיצים ניחוח משכר הנישא למרחקים. הבסומת מזדחלת לאיטה אל חלוני, מפתה אותי לצאת מפתח הבית, לשאוף פנימה את אוויר הלילה הסתווי. אני פותחת את הדלת והטלפון מצלצל, משמיע לי גראנג’ נשי ומתגרה. לרגע אני חושבת להתעלם, אבל בסוף משיבה לשיחה. הוא אומר לי, מותק. אני אומרת לו, אני...
המשך »
לעברית עילגת יש חוקי דקדוק קפדניים. את מכירה את כל הניואנסים והדקויות, ויודעת למה מתכוון האיש הנכבד הזה כשהוא אומר לך, “את תעזרי לנו הרבה”. בסוף הישיבה, כשכולם מתפזרים, הוא מחבק את כתפך ולואט מילים. לחישותיו מזדחלות על אזנייך כנחשי פתן שחורים. הבל נשימתו כמו אפר על לשונך. ואת מזכירה לו שאת חברה בוועדה, שתקדמי את הפרויקט...
המשך »
לפעמים נדמה לך שאם רק תמצאי את גוון הליפסטיק הנכון, אז ישתנו פני הדברים. בלילות מקשיבה לטפטופי גשמים ראשונים ומנסה את כל גווני הסגול בקופסת האיפור שלך. כשאת עוצמת את העיניים, את עדיין רואה עולמות אחרים, עתידים אפשריים, רוחות ושדים. כשאת פוקחת את העיניים יש שקט, ורִיק, וארבעת קירותייך לוטשים בך מבט. את יודעת,...
המשך »
אלכוהול, מוזיקה וחברים. בכל זאת לא הצלחתי לחייך אפילו חיוך אמיתי אחד כל הלילה. עם קצר רציני באופטימיות, בקושי הרגשתי כוח בידיים. כל חומות ההגנה שלי קמו פתאום, חסמו אפילו את הדברים שרציתי להכניס פנימה. ואני לא בטחתי בו בכלל (למה בעצם?), ובכל זאת שלחתי אותו לחפש את השם שלי בגוגל. יש מצב שהוא עוד יקרא את...
המשך »
עוד ירח מלא אחד, ועדיין לא מצאתי את הכישוף הנכון, את המילים המדויקות. (קדמוני העולמות העליונים, קדמוני העולמות התחתונים, קדמוני היבשה, קדמוני הנהרות. רפאים, אני קוראת לכם. את הנפש שנעקרה השיבו למקומה. רוקנו את הכלי הנעווה, וישוב שורש הלב לבעליו הראשונים.) אבל זה לא הכישוף שאני מחפשת. (אהבה, ייעשה רצונך.) גם כן לא. (אני...
המשך »
מכשפות תולות סמרטוטים על עצים. הידעתם? כן, כן. תולות סמרטוטים על עצים. ואני, האסימון שלי נפל בצליל סימפוניה מרגשת. גם אני תולה סמרטוטים על עצים, לוחשת על אבנים, לשה חמר בצבעי טורקיז ודם. פרימיטיבית אקדמאית דוברת שבע שפות חיות ועוד כמה מתות. מנהלת מלחמה סמויה עם כוחות האופל, מלחמה שאין איש מבחין בה. המלחמה על הגוף,...
המשך »
לאפות לחם, לזרוע עשבי תבלין באדנית, לשתול פרחים, לצייר את שומרי המגדלים, לבקר במוזיאון הכט, לקנות דרבוקה, לנטוע עץ זית, לצאת לפיקניק בשדה פרגים וחרציות, לרקוד לרקוד לרקוד, לשתות מים, לחרוז חרוזים צבעוניים ומנצנצים, להתנדב בספרייה המקומית, להשלים את סידורי המסע למפגש המכשפות באנגליה בקיץ, לנצח את דיאבלו II, לעצב תכשיטים עוצרי נשימה, לבנות פעמוני רוח, ליצור...
המשך »
לאפות לחם, לשתול שום, בצל, קולרבי, קישואים וצנון, לסרוג, לבנות פעמוני רוח, ליצור נרות וסבונים ריחניים, לבקר במוזיאון הכט, לקנות דרבוקה, לנטוע עץ זית, לבשל קציצות ירק, לזרוע עשבי תבלין באדנית, לכתוב קוד אתי לסדנאות שלי, לאפות פשטידות, לקלות ירקות בגריל, לצייר את שומרי המגדלים, לצייר את אלוהי הפיות, ללבוש גופיות כשיורד גשם, לטעום גשם על הלשון, לאסוף מי גשם בקדרה, לתחוב אצבעות...
המשך »
