השנה החולפת היתה לי שנה מאושרת, עם התחלות יפות, ואהבה. היא היתה לי גם שנה איומה ונוראה, אלימה ומטלטלת. רגע לפני שהיא תמה, אני מחטאת את פצעיי, ומתמרקת. שוטפת את שיירי הדם מגופי. מזדככת כמו זכוכית. כמעט נקייה. אומרת את תפילת התשליך הפרטית שלי. וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותי, וַאֲשַׁנֶּה צוּרָתִי לְדָג, סְנַפִּיר אֲגַדֵּל וְגַם קַשְׂקֶשֶׂת, וְאֶהְיֶה טְהוֹרָה...
המשך »
בחום הכבד של ליל אמש, גם המקרר שבק חיים. כמו התמוז. אלוהי המכונות הפנו לו עורף כפי שאלוהי השמיים הפנו עורף לדומוזי ואיננה. היום השלכתי את כל מוצרי החלב שהיו בבית, שתי תבניות ביצים, צנצנת מיונז, קופסת חומוס, ואת כל תכולת סירי האוכל שבישלתי לשבת. הירקות והפירות עוד מחזיקים מעמד, והעוף שהיה במקפיא הפשיר. צריך לבשל אותו...
המשך »
יום תחילת הקיץ השנה היה יום של שרב גדול. התמוז מת מוות אַלִּים, חייתי. בכל נשימה שהתקשיתי לנשום בימות החמסין יכולתי לחוש את שדי-השאול הרודפים אחרי הבן הנאמן, אל הרועים והאיכרים; איך מתקרבים הַקְדֵשִׂים פסיעה-אחר-פסיעה כדי לאזוק את ידיו בשלשלאות ברזל, ולהוריד אותו מטה לשאול-תחתיות שם ימות בצמא. כשכבר חשבתי שגם אני אמות מרוב...
המשך »
לפני יומיים העליתי מאמר חדש לקדרה, אלוהים מת בעציצים, על חגיגות האדוניה לכבוד אדוניס ביוון העתיקה, שהיו חלק מפולחן אפרודיטה. בינתיים שרב בארץ, והעציצים שלי משוועים למים. הבזיליקום, העגבניות, וגם כמה צמחי נוי שאת שמותיהם אני לא יודעת. אני משקה את העציצים, ומשקה את הכלב, ומשקה את עצמי בעיקר קפה. אומרים שהערב יישבר השרב....
המשך »
ללכת לתערוכה “הגזמה פראית: הגוף הגרוטסקי באמנות העכשווית” במוזיאון חיפה לאמנות, וגם לתערוכה “חיפה העות’מאנית” במוזיאון העיר חיפה, לסיים את הספר החדש והמופרך The Lost Symbol של דן בראון, להדפיס את ההזמנות לחתונה שלי בדצמבר, ללכת שישה ק”מ ביום, להפסיק לאכול טופיפי באובססיביות, לקפוץ לפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, לבקר בסהרנה ביקנעם, וכנראה גם לנסוע לפסטיבל אייקון למד”ב פנטזיה ומשחקי תפקידים...
המשך »
זה עשור שאני לא שומרת את יום כיפור כהלכתו. צמה, לא צמה. גולשת באינטרנט, רואה פרקים של באפי. שותה קפה. כותבת. לנסוע עוד לא יצא לי ביום כיפור, וגם לא להדליק אש, אבל היום הזה הולך וחומק ממני. פעם הוא היה נורא, מלווה בדממת מוות, חרדת קודש ושקט שאפילו קולות ינשופים לא הפרו אותו. אחר...
המשך »
ספר: התופרת – פרנסס דה פונטס פיבלס, הוצאת מטר. סרט: “קוקו לפני שאנל” אודות חייה של המעצבת האגדית, עם אודרי טוטו. תערוכה: הגזמה פראית: הגוף הגרוטסקי באמנות העכשווית. החל מן ה-18 ביולי במוזיאון חיפה לאמנות. קאלט: 7 העונות של באפי בקופסת הדיוידי השלמה. שמש: משקפי שמש גדולים עם מסגרת פלסטיק לבנה. רגליים: יחפות, חלקות,...
המשך »
עדיף הרי לנגוס שיניים באפרסק עסיסי ולא לחשוב על שדות השלפים, על ישראל המתייבשת, או על בעל אל הגשמים שאוכל עכשיו עפר בשאול. לבחור בחיים, במים, בצבעים נמרצים, לא בטעם האפר של האבלות. מטורף לחשוב שבמשך שנים היו נשים ספונות בחדרי המשכית שלהן בקיץ, מיוזעות ולבושות שחורים, מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז.
המשך »
מן ההצלחות היותר מסחררות של ליל הסדר שחלף עליי ביעף. אני, למען האמת, העדפתי את הירקות המופלאים שצליתי בתנור. ארטישוק, פורטבלה, שמפיניון, ברוקולי, רבעי בצל סגול, קישואים מוצקים, גזר סקסי, פלפל אדום מתקתק ובשרני…. זה אוכל בשבילי, ובשר אדום הוא לא כוס התה שלי, וגם לא המנה העיקרית המועדפת עליי. אבל עם הצלחה מסחררת אי...
המשך »
המורה הקודמת שלי לציור היתה קיבוצניקית עם נפש חופשית, שרק רצתה שאני אזרום עם הצבע. הצרפתייה הקפדנית לעומת זאת, מתעקשת איתי על משיחות מכחול נכונות, על צורת האחיזה בשפכטל, ובעיקר על בחירת אובייקטים פשוטים לציור, כי "אנחנו עוד לא ברמה של מוזיאון". כל השיעור אני מתאפקת שלא לחרוץ לה לשון.
המשך »
ושוב לבקשת הקהל…. חגיגות הסהרנה סוכות 2008 יתקיימו השנה בחמישה מוקדים בתאריכים 15-16/10. 1) עין חרוד ליד הסחנה (גן השלושה). 2) כפר יונה. 3) מושב זכריה. 4) יקנעם. 5) מושב אחיטוב. מועצת משפחת מזרחי בראשות אחותי טרם החליטה באיזה מוקד חוגגים השנה. מסתמן עין-חרוד, אבל עוד חזון למועד. מי שלא יודע מה זה סהרנה, יכול לקרוא...
המשך »
ואתמול גם קרצפתי את התנור, משל הייתי עקרת בית בשמלת יום, מטפחת משובצת לראשי. פרנסיס בייקון אמר שהניקיון קרוב לאלוהים, אבל אני לא יודעת מה הוביל אותו למסקנה התמוהה הזאת. הוא דיבר על ניקיון הגוף. אולי הוא חשב שאנשים מלוכלכים דומים לחיות, ולכן רחוקים מצלם אלוהים. לא יודעת. אני סתם ממציאה פה, בחיי. עדיין...
המשך »
בהיפוך הקיץ באמת התהפך הכל, ועכשיו, ביום שווין הסתיו, הכל רגוע, שקול, שלו. הבית שקט. בגינה רוחשים רק עלי השסק שנושרים מן העצים. אני קצת מצוננת. תמיד אני מצטננת בתחילת הסתיו. הגרון שלי הוא שדה קוצים, ואני תשושה משהו. אתמול ישנתי רוב היום. החלומות שחלמתי היו טרופים, ילדותיים. אבל היום נרגעו העניינים. חבר טוב שמע שלקחתי יום מחלה, והזמין...
המשך »
נוקיה E71. זה לא אייפוד, ולא אייפון, ולא בלאקברי ואפילו לא HTC Diamond, אבל אני מבסוטית עד לב השמיים מהטלפון החדש שלי. הוא מסתנכרן עם היומן של גוגל, ואני יכולה לקרוא בו מיילים ולכתוב בו מסמכים. כמו להכניס את המשרד לכיס. אה כן, ואפשר גם לחייג איתו לאנשים. רימונים. כי זה טעים. שגעון העפיפונים. תערוכה...
המשך »
ספטמבר מביא איתו את הסתיו, וגם אני עומדת בשלכת. שום דבר לא כואב לי ומאום לא בוער בעצמותיי. כל כך הרבה זמן רציתי לנוח, ועכשיו אפשר. מדי בוקר אני לוגמת קפה וקוראת את הפרנקפורטר אלגמיינה צייטונג. עיתון מיושב בדעתו, הפרנקפורטר. כמו חיי. כל היום אני מתרגמת מסמכים טכניים משפות אירופיות מדויקות, וכל הערב אני...
המשך »
ללכת לים עוד פעם אחת, לשחק מטקות על החוף, לראות את תערוכת העפיפונים במוזיאון טיקוטין בחיפה, לעשות על האש בגינה עם חברים, להכין סלט פסטה צבעוני, להשתכשך עם ילדים בבריכה, לצלות קלחי תירס על הגריל, לצאת לטיול אופניים, לעשות קומזיץ לילי, לראות קומדיה רומנטית בקולנוע, ללכת לרקוד, לאכול עוד אבטיח ועוד אבטיח ועוד אבטיח....
המשך »
הקיץ מתחיל להיגמר, נראה לי. אפילו יורד גשם בבקרים. מטפטף לי על השמשות כשאני משייטת בכביש החוף, ים תיכון אפרפר לימיני, ומכוניות ליסינג עוקפות אותי משמאל. כישוף משנת 2005 מניב פירות בימים אלו, ואני מתבוננת בהם מבשילים וזעה באי-נוחות. פרשתי לגמלאות, הלוא. מה פתאום יש לי כוח. מה פתאום אני מקבלת את מה שאני...
המשך »
ביקיני בצבע טורקיז, כובע כתום רחב-שוליים, הליכות על החוף, חול הים החם, קוביות אבטיח, ענבים עסיסיים, מים צוננים, סנדלים ירוקים, ג’ינס קצרצר, שמלות קלילות, גופיות לבנות, בריכה צלולה, שחיינים שריריים, ריצות בוקר בשדות, מוחיטו, מרגריטות, טורטיות, עפיפונים, משקפי שמש ענקיים עם מסגרת לבנה, הופעות רוק בפארק, קומדיות רומנטיות בקולנוע, מוזיקת מועדונים, מסיבות ברביקיו בשעת...
המשך »
יש משהו חינני בצורך הישראלי הבלתי נשלט לצלות בשר בכל פעם שאנחנו רואים אש גלויה. ובכל זאת, לי קצת חבל שמנהגי האוכל של ל”ג בעומר הופכים להשתקפות ענייה של מנהגי המנגל מיום העצמאות. תפריט ל”ג בעומר שלי (כולל בשר, אבל לא בנוי סביב הבשר): נצלים בנייר כסף במדורה לאחר שנמשחו קלות בשמן זית ועשבי תיבול: תפוחי אדמה,...
המשך »
לא הייתי ילדה של חורף. שכבות לבוש מרובות הציקו לי במפגש בית השחי. סוודרים מסורבלים לא היו נוחים בשרוולים. גולף חנק לי את הצוואר. כיוון שהייתי קטנטונת כזאת, אז שולי המכנסיים הקצת-יותר-מדי ארוכים שלי תמיד השתכשכו בשלוליות המים בציי הדרכים. גם לא אהבתי להירטב בגשם, אבל בריונים מכיתה ו’ הציקו למי שהסתובב עם מטרייה. הייתי צנומה כל כך, שחורף...
המשך »
תמונה של שדות הקרח והברד מאתמול, בואכה רמות מנשה. בחיי שאני גרה באזור המדהים בארץ.
המשך »
מסכות ותחפושות: שמלה שחורה, קונסילר טוש, שפתון טבעי, בושם לבנדר פצ’ולי, להתנהג יפה ליד החברים שלו. תעלולים: להתמכר לחיי הלילה באמצע השבוע, לחזור בחמש לפנות בוקר הביתה, לנשנש אנטריקוט לארוחת בוקר, ללכת לעבודה בלי איפור, אחר כך רק לשתות קפה כל היום כי אני לא יכולה להכניס אף פירור לפה, לנשוך לו את הכתף כשאף אחד לא מסתכל. ממתקים: וופל בלגי בסירופ...
המשך »
מסתבר, ששישים דקות על ההליכון בחדר כושר ”מפרקות את הגוף” הרבה יותר טוב משישים דקות של מסאז’. ואפילו זו הליכה רגועה אך נמרצת בחדר הכושר של מלון ספא ולא ריצה קלה בחדר הכושר הקבוע. ואפילו המסאז’ הוא תאילנדי ולא שוודי. ואפילו המסאז’יסט הוא בריון בעל זרועות שריריות והרבה כוח בידיים. יומיים על שפת הבריכה, בתוך המים, בג’קוזי… ועכשיו גם אני שלווה...
המשך »
השנה אני: ארקוד, אגלה שרירים חדשים, ארד מתחת לחמישים קילו, אזדהר מכל פיסת עור בגוף, אמשיך ללכת לחדר כושר מדי יום ביומו, אצא להליכות ארוכות, אלמד לרוץ, ארים משקולות, אעשה קוקיות, אזדקף, אצייר בפחם ובעפרון, אהיה חברה טובה, אסתכל לאנשים בעיניים, אכתוב מה שבא לי, אתגלגל מצחוק, אחייך לכולם, ארכב על אופניים, אחליק על...
המשך »
