אוכל

אני מוצאת את עצמי חוזרת למאכלי ילדות, מבשלת את מה שאימא שלי נהגה לבשל לפני עשרים ושלושים שנה. אורז של פעם, פירה של פעם, ועוף של פעם. אוכל פשוט וביתי, שמגישים לילדים שחוזרים מבית הספר באחת בצהריים. אני לומדת למשול בכוח העצום הזה. הכוח להאכיל, זה כוח שמעניק חיים ומחולל פלאים. אז המטבח שלי...
המשך »

תפוח, עגבנייה, ביצה וכרע תרנגולת הם כולם מזונות שאנחנו יכולים לראות ולחוות עם החושים. רכיבים תזונתיים לעומת זאת, הם עניינים בלתי נראים ולכן מסתוריים משהו. מי ראה פעם ויטמין, פחמימה, כולסטרול או חומצת שומן אומגה 6?
המשך »

צמחונים ופעילים למען זכויות בעלי חיים במשק סוברים שרקמות שריר שגודלו במעבדה מהוות חלופה אתית וידידותית לסביבה. אני סוברת שזה מגעיל, שהמוצר לא יכול להיות בריא או אפילו ראוי למאכל אדם מעצם היותו תעשייתי ומהונדס, וחשוב מכל - שזה לא באמת אוכל. נקודת הקיצון של מזונות תעשייתיים שהומצאו על ידי טכנולוגים ובאים בקופסא.
המשך »

זה בלוג על אלוהים ובבלוג הזה ראוי להיאמר שיש אלוהים בכביסה ריחנית ונקייה, בעוגת תפוחים עם ציפורן וקינמון, במכוניות מהירות, וגם בכאלו ששובקות חיים על הכביש, הופכות עיסה של פלסטיק ומתכת, נותנות את גופן עבור בני-אדם. יש אלוהים בתחבושות שליפפתי על רגלו של כלב פצוע, בשטיפת רצפות, וגם באורז ששרפתי ארבע פעמים עד שהצלחתי...
המשך »

היום הצלחתי סוף סוף לבקר בתערוכת “עולמות הגוף” של גונתר פון האגנס, שמציגה עכשיו במוזיאון הלאומי למדע בחיפה. המקצוען ואני קפצנו לשם כבר ביום ראשון, אבל תור של 45 דקות לכרטיסים בקופות, ועוד שעת תור בכניסה לתערוכה עצמה שלחו אותנו לחפש ארוחת צהריים במקום השכלה אנטומית. היום הגענו קצת יותר מסודרים. הצטיידנו בכרטיסים שנרכשו...
המשך »

מן ההצלחות היותר מסחררות של ליל הסדר שחלף עליי ביעף. אני,  למען האמת, העדפתי את הירקות המופלאים שצליתי בתנור. ארטישוק, פורטבלה, שמפיניון, ברוקולי, רבעי בצל סגול, קישואים מוצקים, גזר סקסי, פלפל אדום מתקתק ובשרני…. זה אוכל בשבילי, ובשר אדום הוא לא כוס התה שלי, וגם לא המנה העיקרית המועדפת עליי. אבל עם הצלחה מסחררת אי...
המשך »

עכשיו בואו נדבר רגע על כבדי עוף. בדרך כלל או ששורפים אותם למוות במסעדות או שמשאירים אותם חצי חיים מבפנים. מי שיודע להכין כבדים רכים ונימוחים אבל לא מדממים, כבר זוכה אצלי לניקוד גבוה. והפירה. אוי הפירה. בחיים שלי לא אכלתי כזה פירה, נשבעת לכם. ורוטב היין. והערמונים. והפטריות. וואו.
המשך »

צריך: 3 סלסלות פטריות שמפיניון פרוסות, 2 בצלים גדולים קצוצים, מעט שמן לטיגון, מלח ופלפל שחור, 3 חבילות גבינת טוב טעם, 4 כפות קמח תופח, 3 ביצים, ספל אגוזי מלך קצוצים. וככה עושים: במחבת מחממים שמן ומשחימים את הבצל. מוסיפים את הפטריות ומטגנים ביחד. מתבלים היטב במלח ופלפל שחור. מקררים ומעבירים לקערה. מוסיפים את הגבינה,...
המשך »

פעילות גופנית: עשרים דקות הליכה לקניות במרכז הכרמל, וחצי שעה חזרה הביתה (כבר היה חם, הדרך הייתה בעלייה, והסל היה כבד. זה נחשב אימון משקולות?). שופינג: בושם אקווה די גיו של ג’ורג’יו ארמני בשביל המקצוען, חצאית בשבילי, פטריות טריות, בצל ירוק, אגוזי מלך וגבינות משובחות. ארוחת בוקר: “בריאות” של קפה גרג. בסיסית, פשוטה ולא...
המשך »

מתישהו אני אצטרך ללמוד איך לפתוח בקבוק יין בלי להתעלל בפקק השעם. מרלו דלתון ריזרב 2003. יין טוב, אבל לא התחשק לי לשתות יותר מכוס אחת עם ארוחת הערב ביום שישי. בשבת בצהריים כבר הפכתי אותו לסנגרייה. חזרתי משעה של ריצה על חוף הים, וזה בדיוק מה שהייתי זקוקה לו. סנגרייה מרעננת ונשכנית, עם...
המשך »

הגעתי אתמול מן הפרובינציה כדי להרים את תרומתי הצנועה למצוקת החניה בתל-אביב. הלילה הלבן היה בעיקר פקק תנועה לבן, גם של אנשים וגם של מכוניות. קצת לח, וקצת דביק, אבל בכל זאת מצוין, כי ככה נראים החיים. פקק תנועה של פסיכים מיוזעים, שמחפשים איזשהו ריגוש ובמקום זה מוצאים עצמם משוטטים ללא מטרה ברחובות.
המשך »

האיש מנהל ביניים ופשוט לא עובד כי כל היום הוא עסוק להסתובב ברחבי הקומה ולחפש אוכל. הוא מתחיל את הבוקר שלו בחיסול כללי של כל מה שיש במקרר הכללי, כולל לחם קפוא, חצאי קופסאות גבינה ופסטרמה, וכל שאריות הבורקסים והפירות מהישיבות של יום אתמול. עניין של ארבע דקות בערך. אחר כך הוא עובר משרד-פאקינג-משרד...
המשך »

שלוש שנים לקח לי להגיע למידה 24 (או בלשון הסופרמודלס, מידה אפס) תוך התנהלות (צרפתית משהו?) של ללכת הרבה ולאכול מצוין, אבל מעט. בשורה התחתונה זה הופך אותי לסועדת מאוד בררנית, שלא מקריבה את היקף המותניים בשביל עוגת שמרים פשוטה, גם אם קוראים לה "קראנץ' רושה".
המשך »

יש משהו חינני בצורך הישראלי הבלתי נשלט לצלות בשר בכל פעם שאנחנו רואים אש גלויה. ובכל זאת, לי קצת חבל שמנהגי האוכל של ל”ג בעומר הופכים להשתקפות ענייה של מנהגי המנגל מיום העצמאות.  תפריט ל”ג בעומר שלי (כולל בשר, אבל לא בנוי סביב הבשר): נצלים בנייר כסף במדורה לאחר שנמשחו קלות בשמן זית ועשבי תיבול: תפוחי אדמה,...
המשך »

התחשקה לי היום ארוחת ערב לא סטנדרטית, אז שפצרתי מתכון פרטי לפטריות ממולאות. במקור, לוקחים פטריות שמפיניון גדולות, מוצקות ויפות, חותכים להן את הרגל, ודוחפים בגומה שנוצרה קוביית גבינת פורסט (אמנטל מעושנת בעצי אורן), מזלפים מעל קצת שמן זית, מניחים בתבנית משומנת ומאשפזים בתנור מחומם מראש ל-180 מעלות במשך רבע שעה. במקום הפורסט השחיתותית,...
המשך »

אחרי ריצה בת שעה, אני חוזרת למטבח אפוף ניחוח עוגיות שזה עתה יצאו מהתנור. בצק פריך, תמרים מהעץ בחצר, אגוזים מהעץ של סבא וסבתא, קוקוס ריחני. וזה טעים. ואני מתמכרת לרוך המתקתק. עוגייה ראשונה מזה חצי שנה. ועוד עוגייה. ועוד עוגייה. אחר כך אני רוחצת את אבק היום שחלף במים חמים ובסבון שקדים ודבש....
המשך »

מנהג ברברי מחריד. ככה קראה מישהי בפורום אוכל של Ynet לתרנגולי הכפרות. אבל מנהג הכפרות הוא לא ברברי, והוא בטח לא מחריד. בעצם, אני חושבת ששחיטה עצמית של תרנגול היא אחת הצורות היותר הומניות לטיפול בעופות מאכל בשנת 2007. והבשר גם הולך לעניים, או ככה לפחות נוהגים אצלנו, וזה לא דבר רע. מדינת ישראל...
המשך »

לחם דק, לחם דוקא, או לחמא רקיקא הוא אחד מן הלחמים הבסיסיים והפשוטים ביותר של הכורדים. מכיל קמח, מים ומלח בלבד. במצב היבש שלו הוא נראה כמו יריעה דקה של רקיק, ונשמר עד חצי שנה מבלי לאבד טריות או טעם. לאחר שמרטיבים אותו במעט מים הוא הופך ללחם רך ומשביע, דומה ללאפה, אך עדין ממנה. כדי להכין...
המשך »

כתבתי מה אני חושבת על התייקרות מחירי הלחם האחיד כבר בפעם הקודמת שהפעילו המאפיות הגדולות לחץ על הממשלה. והבוקר, כמו כמעט כל עם ישראל אני מניחה, ניצבתי גם אני מול מדף לחם אחיד ריק ושומם, כשבסל הקניות שלי שתי חלות קלועות במחיר 13 ש”ח האחת. חשבתי לעצמי, “מאפיה” היא מילה ביתית כל כך, רכה, נוגעת ללב,...
המשך »

בכל שנה בהיפוך החורף אני פותחת את כל חלונות הבית לרווחה. בשעת צהריים הדלקתי את אש החורף. עשרות נרות אדומים על הרצפה, דולקים שוב בלהבות המבשרות את הלילה הזה, הלילה הארוך ביותר בשנה. לשונות האש הכחולות מלטפות את החושך. ריח של לבנדר, וניל ופצ’ולי ממלא את האוויר, ואני מבשלת משקה שוקולד בסיר ברזל. גשם כהלכתו עוד לא...
המשך »

מדי שנה בחג השבועות אני נזכרת בסבתא שלי אסתר. סבא וסבתא שלי גידלו כבשים במושב. בשיא פריחת עסקיהם, היו להם כמה מאות ראשים. הם גם גידלו חציר ועצי זית, ובחצר היו עצי פרי ולול תרנגולות קטן. מחלב הכבשים נהגה סבתא שלי לגבן גבינת-צאן מלוחה ומשובחה. כיכרות הגבינה היו עגולות, לבנבנות, מפתות. סבתא שלי נפטרה...
המשך »

נדמה לי, שהסיפור האמיתי מאחורי ייקור מחירי הלחם אינו בגידתן של המפלגות החברתיות בציבור בוחריהן. הסיפור האמיתי, לעניות דעתי, הוא הנימוק להתייקרות: פיצוי על הפסדי המאפיות. למעשה, ישלם הציבור על פעילותן ומחדליהן של חברות מסחריות לייצור המוני של לחם. אפיית לחם ביתית הפכה לתחביב של עשירים. מכונת אופה לחם ביתי היא היום סמל סטטוס...
המשך »

בשדות כבר צומח קרדי, ירוק וגאיוני. בעברית קוראים לו לוף מנומר ובלטינית Arum Dioscoridis, אבל בשבילי הוא קַרְדִי, הבסיס למאכל הכי מטורף במטבח הכורדי. קרדי הוא גיאופיט ממשפחת הלופיים. באביב הוא מפתח תפרחת שחורה יפהפייה המדיפה ריח צואת בעלי חיים או בשר נרקב. הריחות מושכים אליהם חיפושיות תמימות או זבובים פותים, שייכלאו בתפרחת הצמח...
המשך »

חודשי דצמבר חורפיים מזכירים לי את היערות העבותים של דרום גרמניה. את שוורצוולד והיידלברג. את הנסיעות הארוכות בכבישים מהירים, את המחלפים היעילים, הנתיבים הרחבים. הם מזכירים לי את הטירות והמצודות, האגמים, הברווזים, ושיחי הפטל והדומדמניות. את האיש שאהבתי ואיבדתי. את הארץ האיומה והמופלאה שאהבתי ואיבדתי. ארץ של יערות וקסמים, אופל וכשף. אבל בעיקר אני...
המשך »