Tag: מונותאיזם

לא תוכלו לעבוד את יהוה: פולחן פוליתאיסטי בקרב בני ישראל בתקופת השופטים

לאחר 40 שנות נדודים במדבר, הגיעו בני ישראל לארץ כנען, ושם, הם היו פוליתאיסטים, כפי שהיו אבותיהם ואבות-אבותיהם מימים ימימה. הם אהבו מאוד את יהוה, אלוהי אבותיהם, אשר הוציא אותם מארץ מצרים ועבדו אותו, אבל הם עבדו גם אלוהים נוספים שהכירו בנדודיהם ושפגשו בארץ המובטחת. אופן הפולחן שהם קיימו –ליהוה ולאלוהים אחרים– באותם ימים קדומים נשא אופי סטנדרטי לאותה תקופה במזרח התיכון הקדום: עצים מקודשים, מזבחות אבנים, קרבנות מבעלי חיים ספציפיים, תפילות, זמירות והגדת עתידות.

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

עבודה זרה. ביטוי שאוצר בחובו את כל מה שהאתוס היהודי מתנגד לו: פולחן לאלוהים אחרים, שונים מיהוה ונוספים עליו, שנעשה בין השאר באמצעות סמלים פיזיים, כולל דמויות של חיות, פסלים, תרפים, אשרות וחפצים. אבל עיון מדוקדק בתנ”ך ובהיסטוריה של עם ישראל מגלה, כי העבודה הזאת היא לא באמת “זרה” לנו, אלא להיפך, מדובר בפולחן מקורי שלנו כיהודים בני ישראל.

חיי המדף של אלוהים: פוסט לחג הפסחא

ניטשה קיצוני בדיוק כמו אותם נוצרים גרמנים אדוקים שהוקיעו אותו. הם מתעקשים שאלוהים תמיד חי, והוא מתעקש שאלוהים לא יקום לתחייה לעולם, אלא יישאר מת. בעיניי שתי התפיסות הללו שגויות מיסודן. כמובן, אפשר לעשות הנחות למונותאיסטים שבמשך כמה אלפי שנים הצליחו לבלבל יופי-יופי בין האל הספציפי שלהם לבין האלוהות הא-פרסונלית האינהרנטית בטבע שתמיד חיה, לפחות כל עוד כדור הארץ בחיים. הרי מבחינת הנצרות (וגם היהדות) יש רק אלוהים אחד, אז הרי ברור שהאלוהות האינהרנטית היא אותו דבר כמו האל-האב או יהוה…. למען האמת, אפשר אפילו לעשות הנחות לאתאיסטים שבאופן קונסיסטנטי טוענים כנגד המונותאיזם ושוכחים מקיומן של צורות אלוהים אחרות בתרבות האנושית.

שלוש הערות על מצבו של אלוהים

(1) השאלה החשובה היא לא אם יש אלוהים, אלא מה זה אלוהים. כבר כמעט עשור שהדיון בשאלת קיום האל משעמם אותי, מהרבה סיבות. בעיניי הוא מסיט את נקודת הכובד מעניין הרבה יותר מהותי: מה זה אלוהים בכלל, מי זה אלוהים,…

ביקורת ספר: The Origins of Biblical Monotheism

מארק סמית’ בוחן את אלוהי כנען המשתקפים בכתבי אוגרית ובממצאים ארכיאולוגיים. הוא דן בכל אחד מהם בנפרד, אך גם מקדיש פרקים שלמים לקשרים ביניהם ולמבנים החברתיים והמשפחתיים שלהם. לבסוף, הוא דן באל היהודי, כאחד אך מיוחד מתוך שורה ארוכה של אלים שעבדו בני ישראל, ומסביר כיצד הפך הוא אט-אט לאל היחידי שלהם, תוך כדי שהוא סופג לתוכו את המאפיינים של האלוהים האחרים.