קטעים עם התגית ‘ אפרודיטה ’

אלוהימות מניקות: ייצוגים באמנות

בעולם הפוליתיאיסטי הקדום ההנקה — מעצם היותה הדרך היחידה להזין תינוקות אנושיים ולאפשר להם חיים —  נחשבה פעולה מאגית ורבת-עוצמה. אלות הפריון הגדולות היו אלות מניקות, וכל אם באשר היא, המניקה את התינוק שלה, נחשבה אלוהית בשל כך, או לפחות קדושה וצדקת, שמעשיה הם מעשי חסד אמיתיים. חלב אם היה לא רק מזון, אלא...

המשך »

אלוהים מת בעציצים: חגיגות אדונייה ביוון העתיקה

אלוהים מת בעציצים: חגיגות אדונייה ביוון העתיקה

חגיגות הקיץ הפניקיות לכבוד האל אדון הגיעו דרך הים לקפריסין, ומשם, דרך יוון, גם לרומא ולמצרים העתיקה. במהלך החגיגות, שארכו יומיים תמימים, נערכו טקסים חגיגיים לכבוד אדוניס, גלגולו היווני של האל אדון, ולכבוד אפרודיטה אהובתו בעונת האביב. על פי הגרסא היוונית של הסיפור המיתולוגי, אדוניס היה עלם צעיר ויפה-תואר שנולד באופן מאגי. האלה אפרודיטה...

המשך »

ביקורת ספר: Worshipping Aphrodite

ביקורת ספר: Worshipping Aphrodite

התואר "אלת האהבה והיופי" לתיאור אפרודיטה הוא שטחי ובלתי מדויק, בדומה לתארים לקוניים אחרים המודבקים לאלים של תרבויות פוליתאיסטיות ("אל היין", "אלת הנישואין", "אל המוות"). הוא מתעלם הן מדמותה המורכבת של האלה, והן מתפקידים דתיים וטקסיים נרחבים שהיו לאפרודיטה ביוון העתיקה, ושאין להם ולא כלום עם אהבה או עם יופי.

המשך »

פרגים: דם ושכרון חושים

פרגים: דם ושכרון חושים

לפרגים שפורחים בשדות הארץ בחודשים מרץ עד מאי יש היסטוריה מיתולוגית, פולקלוריסטית, קולינרית ופוליטית מעניינת. הצבע האדום העז של הפרחים מסמל דם ולעיתים גם הרג. מגרגיריו השחורים מפיקים תבלין ומפירותיו מפיקים שרף חלבי המשמש לייצור הסם אופיום. הפרג הוא סמל של מוות, אבל גם סמל של צמיחה, חיים ואביביות. מדובר בעצם אחד הפרחים המעניינים...

המשך »

ונוס: אלת הגנים של רומא

ונוס: אלת הגנים של רומא

זהותה האלה הרומאית ונוס כמעט ואבדה לאחר מיזוגה עם אפרודיטה היוונית בתקופה ההלנית. בעיני רוב האנשים ונוס ואפרודיטה הן אחת. חיבור זה הוא מסע בעקבות האלה הנעלמת, ומתחקה אחר ונוס המקורית, טרם התכסתה בצילה הענק של אפרודיטה. בראשית ימיה של הדת הרומאית האלים נחשבו “נומינה”, כלומר אלוהויות מופשטות. הם היו חסרי דמות וחסרי פנים....

המשך »

אלוהים מת: הקינות הכנעניות בקיץ

אלוהים מת: הקינות הכנעניות בקיץ

פולחני אדון נערכו פעמיים בשנה. החגיגה הראשונה לכבודו חלה עם פריחת הפרגים ותחילת תופעת סחף החול האדום בנהר, בסביבות חודש ניסן. הטקסים הבאים נערכו באמצע הקיץ, כשהארץ הופכת צחיחה ויבשה, עקב מותו של אל הפריון. בהיפוך הקיץ (21 לחודש יוני) לא היו חגיגות, אלא פולחני אבל המוניים וקינות עצובות ומרגשות. האנשים בכו על מותה...

המשך »

אפרודיטה: אלת האהבה האולימפית

אפרודיטה: אלת האהבה האולימפית

אפרודיטה, אלת האהבה והיופי, נמנית על תריסר האלים האולימפיים של המיתולוגיה היוונית. היא אחת האלוהויות הפגניות היחידות ששרדו בהצלחה את העידן המונותאיסטי. אוהבים, סופרים, אנשי רוח ואמנים זכרו, ועדיין זוכרים את שמה. היא נאהבת ונערצת. אלפי שירים נכתבו עליה. אינספור ציירים, פסלים ואמנים שרטטו את דיוקנה. אבל מי היא באמת? הולדת אפרודיטה על פי...

המשך »

אדון וגן: חגיגות האביב של הכנענים

אדון וגן: חגיגות האביב של הכנענים

הכנענים חגגו את תחילת האביב בטקסים, במשתאות ובחגיגות גדולות. מאמר זה יעסוק בשתי חגיגות אביב כנעניות: חגיגת אדון בגבל וחגיגת גן באוגרית. בשתי הערים חגגו את הפריחה והטבע המתחדש. אך בכל מקום היה פולחן ספציפי לאלוהויות המקומיות. “ראיתי בגבל מקדש גדול לאפרודיטה, שבו התקיימו טקסים לכבוד אדון , ולמדתי אודות הטקסים. מספרים,...

המשך »

לוקיאנוס, אודות האלה הסורית

John William Waterhouse, Astarte Syriaca, 1845

הקלאסיקן לוקיאנוס נולד בסביבות שנת 125 לספירה בעיר סמוסטה בסוריה, אך לא ברור אם מוצאו היה שמי. הוא החל את חייו המקצועיים כשוליית פסל באטליה של דודו, אך עד מהרה הבין שאינו מוכשר לדבר והחל להקדיש את ימיו לאמנות הרטוריקה. במהלך חייו ערך מסעות ליוון, איטליה וגליה, התעשר והתפרסם בזכות יצירותיו ההומוריסטיות. 82 מכתביו שרדו...

המשך »

פרסומים

מדיניות תגובות

כישופים הוא אתר פרטי בבעלות פרטית. הוא אינו מהווה במה ציבורית או שירות ציבורי, וחופש הדיבור בו אינו מוחלט.

אני שומרת לעצמי את הזכות למנוע מכל משתמש שהוא להגיב באתר, באופן גורף, או פרטנית, על פי שיקול דעתי הבלעדי.

כל תגובה בלתי חוקית, מתלהמת, אגרסיבית, או שאינה מכבדת את כותביה, אותי, את האתר או את המגיבים האחרים, לדעתי הפרטית בלבד, תימחק ללא כל הודעה מוקדמת או דיון בנושא.

כישופים (אסופת המאמרים) ואספקלריה (הבלוג) עוסקים בנושאים רגישים ואף נפיצים (דת, אלוהים, פוליתאיזם, כישוף), ובמידה מסוימת מהווים מעין “מרחב בטוח” לדיון בנושאים שהם טאבו במקומות אחרים. אני נחושה בדעתי שלא לאפשר לאיש לקלקל את המרחב הבטוח הזה.

תנאי שימוש

שינוי גודל גופן
ניגודיות