וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית

וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית, וְהָלַכְתְּ הָעִירָה, הִנֵּה-שָׁם עֲלָמוֹת צְעִירוֹת, יָפוֹת מִמֵּךְ, עֲנֻגּוֹת מִמֵּךְ, אֲבִיבִיּוֹת מִמֵּךְ. וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ מָמוֹנוֹת הַרְבֵּה וְדָמִים, וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ שְׁטַר-נִשּׂוּאַיִךְ שֶׁכָּתַבְתִּי, וְלָקַחַתְּ הַקְּמָטִים, וְהָעוֹר הָרוֹפֵס, וְשֻׁמָּן עֹדֶף, וְלָקַחַתְּ הַיְּלָדִים, וּכְלֵי הַמִּטְבָּח, וּכְלֵי הַמִּטָּה, וְלָקַחַתְּ מְכוֹנַת…

קִלְלַת רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם

יִקְרַע הַמִּזְרָח בְּבֵיתִי חַלּוֹנוֹת, וְתִכָּנֵס דַּרְכָּם רוּחַ פְּרָצִים, יַבְעִיר הַדָּרוֹם יוֹרָתִי הָרוֹתַחַת, וְיַקְדִּיחַ בָּה נְזִיד עֲדָשִׁים, יִרְחַץ מַעֲרָב אֶת בְּשָׂרִי בַּמַּיִם, וְלֹא אֶטַּהֵר לְעוֹלָם, יַטְמִין הַצָּפוֹן בְּרַחֲמִי זְרָעִים, בְּתֹם יֶרַח יַרְקִיבוּ כֻּלָּם. וְאַתְּ רוּחַ קֹדֶשׁ, רוּחַ תְּזָזִית, מְסַפֶּרֶת שְׁקָרִים לְהַטְרִיף…

ביקורת ספר: Worshipping Aphrodite

ביקורת ספר: Worshipping Aphrodite

התואר “אלת האהבה והיופי” לתיאור אפרודיטה הוא שטחי ובלתי מדויק, בדומה לתארים לקוניים אחרים המודבקים לאלים של תרבויות פוליתאיסטיות (“אל היין”, “אלת הנישואין”, “אל המוות”). הוא מתעלם הן מדמותה המורכבת של האלה, והן מתפקידים דתיים וטקסיים נרחבים שהיו לאפרודיטה ביוון העתיקה, ושאין להם ולא כלום עם אהבה או עם יופי.

האלה ענת יוצאת לקרב

וַיִמְשְׁחוּ שֶׁבַע בָּנוֹת אֶת עֲנָת בַּכֹּפֶר, וּבְרֵיחַ גַּד- הַשָּׂדֶה, וּבְקוֹנְכִיַּת הַתְּכֵלֶת, וַתִנְעַל הָאֵלָה אֶת שַׁעֲרֵי הֵיכָלָהּ, וַתִפְגֹּשׁ בַּנְּעָרִים בְּמוֹרָד הָהָר. וַתַכֶּה בָּעֵמֶק, תַּהֲרֹג בֵּין קִרְיָתַיִם, תִּמְחַץ לְאֻמִּים הַיּוֹשְׁבִים לְחוֹף- יָם, עִם צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ, תַּצְמִית בְּנֵי אָדָם. כְּכַדּוּרִים יִתְגַּלְגְּלוּ רָאשִׁים תַּחְתֶּיהָ, יָדַיִם כְּרוּתוֹת כְּלַהֲקַת אַרְבֶּה עָלֶיהָ, כְּלַהֲקַת אַרְבֶּה, כַּעֲרֵמוֹת קוֹצִים, תַּעֲרֹם הָאֵלָה כַּפּוֹת- יְדֵי- לוֹחֲמִים. וַתֶאֱסֹר עֲנָת הַגֻּלְגָּלוֹת עַל גַּבָּהּ, תְּשַׁנֵּס כַּפּוֹת מֻתָּזוֹת בַּחֲגוֹרָתָהּ, עַד בִּרְכַּיִם תִּתְבּוֹסֵס בְּדָם חַיָּלִים, עַד צַוָּאר תִּתְגּוֹלֵל בְּמְעֵי לוֹחֲמִים. בְּמוֹט קַשְׁתָּהּ תְּגָרֵשׁ שְׁבוּיִים, בְּמֵיתָר הַקֶּשֶׁת תִּבְלֹם אוֹיְבִים.

אֱלֹהִים צְבָאוֹת / דיווח מההר ביום השישי למלחמה / בשיעור ספרות יאמרו סאטירה

אֱלֹהִים צְבָאוֹת עָיֵף עַד מְאֹד, פָּקַח חֲצִי-עַיִן כְּשֶׁפָּקַדְתִּי הָהָר, שׁוּב פַּעַם אַתְּ, הוּא פִּהֵק וְאָמַר. לְרַגְלָיו הִתְיַשַּׁבְתִּי, בַּת סַרְבָנִית, סוֹרֶרֶת, מוֹרָה, חֲצוּפָה, יִדְּעוֹנִית, וְאָמַרְתִּי לוֹ, אַבָּא, הִגִּיעַ הַזְּמַן, אוּלַי תִּתְעוֹרֵר כְּבָר, פֶּרֶד עַקְשָׁן? אַךְ אֱלֹהִים צְבָאוֹת- נַפְשׁוֹ נָקְעָה, כְּבָר שָׁנִים…

שִׁיר תְּהִלּוֹת- עִוְעִים לַמוֹרִיגָן / טיוטא טרוטת-עיניים בתום ליל הפצצות

כֹּל הַלַּיְלָה קִרְקְרוּ מְטוֹסֵי הַקְּרָב, כְּעוֹרְבֵי מִלְחָמָה צְמֵאִים לְדָם, מִצְטַוְּחִים בְּרָעְבָם לִבְשַׂר אָדָם. וְאַתְּ בְּרֹאשׁ הַלַּהַק, גְּבִירָה אֲיֻמָּה, צִפּוֹר טֶרֶף שְׁחֹרָה, חַדַּת- צִפָּרְנַיִם, מְסַמֶּנֶת נְתִיבַת בְּנֵי כָּנָף בַּשָּׁמַיִם. עִם שַׁחַר הֵטַלְתְּ בֵּיצִים עַל הָעִיר, מִתּוֹכָן בָּקְעוּ מָוֶת, וְאֵשׁ, וְטֵרוּף, אֶפְרוֹחֵי…

בָּלַדַת הַמְּכַשְּׁפוֹת – דורין וליאנטה

דורין וליאנטה נולדה בלונדון בשנת 1922. היא הצטרפה לוויקה, כיתת כישוף מודרנית, בשנת 1953. בין הישגיה הבולטים של וליאנטה: כתיבת קטעים רבים בספר הצללים (ספר טקסים) הוויקני, כולל הטקסט המפורסם “מצוות האלה”, וכן כתיבה של מספר רב של ספרים בנושא…

ודמותה של הקוסמת אינה מתחוורת לי

שוב ושוב אני קוראת את סיפור רפונזל של האחים גרים, ודמותה של הקוסמת אינה מתחוורת לי. העלמה גוטל, חידה ומסתורין, מגדלת בגינתה צמחים מופלאים. הכל פוחדים ממנה, ואיש אינו מתקרב לביתה המגודר היטב. הכל, פרט לבעל אחד מסכן, שאשתו ההרה…

ביקורת ספר: The Origins of Biblical Monotheism

מארק סמית’ בוחן את אלוהי כנען המשתקפים בכתבי אוגרית ובממצאים ארכיאולוגיים. הוא דן בכל אחד מהם בנפרד, אך גם מקדיש פרקים שלמים לקשרים ביניהם ולמבנים החברתיים והמשפחתיים שלהם. לבסוף, הוא דן באל היהודי, כאחד אך מיוחד מתוך שורה ארוכה של אלים שעבדו בני ישראל, ומסביר כיצד הפך הוא אט-אט לאל היחידי שלהם, תוך כדי שהוא סופג לתוכו את המאפיינים של האלוהים האחרים.

לטוות זהב מקש

עוץ לי גוץ לי (או בשמו המקורי, רומפלשטילצכן) הוא סיפור תמוה. הוא מתרחש בממלכה שבה אין שמות לאנשים. המלך נקרא מלך, האיכר נקרא איכר והכובסת נקראת כובסת. באותה ממלכה מתרברב בפני המלך שבתו החיננית יכולה לטוות זהב מקש. למה לטוחן…

ביקורת ספר: The Sea Priestess

בחור צעיר שמאס בחייו בפרובינציה עם אמו ואחותו, פוגש אישה מבוגרת, יפהפייה ומסתורית. היא מבקשת ממנו לבנות לה בית על הים ונוטלת אותו למסע חניכה מרתק, רווי רמיזות ארוטיות ומיסטיות אודות חווית האלוהות באמצעות המאגיה. המסתורין של האזוטריקה המערבית אינו מוסבר כאן במילים, אלא נרקם לכדי סיפור אהבה בלתי ממומשת. במידה רבה, הרומן מציג את הטרגדיה של האהבה הרוחנית בין גבר לאשה, שנמצאת גם ביסוד המסתורין.

ביקורת ספר: אשתו של יהוה

הספר Yahweh’s Wife הוא אחד הספרים הגרועים ביותר שקראתי בשנים האחרונות. בעצם, קשה לי לקרוא לו ספר. מניפסטו אולי? דפי תעמולה? מדובר בחוברת דקה למדי, המפרטת את התיאוריה של המחבר, כי האלוהים היהודי היה למעשה במקורו בן זוגה של האלה הכנענית אשרה, כי שתי האלוהויות נעבדו בטקסים בעלי אופי מיני במקדשים, וכי האמת הוסתרה על ידי הכוהנים משבט לוי.

ולפורגיסנאכט: חלום המכשפות

ליל ולפורגיס, ליל ולפורגה או ולפורגיסנאכט הוא חג פולקלוריסטי שנחוג מדי 30 באפריל בשוודיה, פינלנד, גרמניה, אסטוניה ולטביה. ברוב המקומות מדובר בחג אביב בעל מוטיבים נוצריים ומקומיים. בגרמניה זהו חג שקשור למכשפות, פיות, מסעות טראנס מהפנטים, מאגיה וקסמים. ליל ולפורגה…

שמש: מנורת האלים ואם הסוסים

שמש היא אלה נשית, אמהית, עתיקה בחוכמתה וחובקת-כל. מלבד היותה מאור העולם, יש לה גם תפקידים אלוהיים אחרים, שמלמדים על תפיסת העולם הכנענית. לוחות החרס שנמצאו בעיר הכנענית אוגרית מלמדים אודות אופיה המורכב של אלת השמש. אוגרית, כיום ראס שמרה…

ביקורת ספר: Witchcraft and Magic in Europe: Biblical and Pagan Societies

הספר שלפנינו: Biblical and Pagan Socieities הוא הראשון בסדרה האקדמית השאפתנית של אנקרלו וקלארק. הוא מחולק לשני חלקים, העוסקים בתרבויות מאגיות של שני אזורים נפרדים במזרח התיכון: מסופוטמיה וסוריה-פלשתינה. הפרק אודות מסופוטמיה מכסה את האמונות המאגיות של מגוון תרבויות שיישבו את האזור, ומתייחס לשלל תקופות. הפרק אודות ארץ ישראל וסביבותיה, לעומת זאת, עוסק רק בתקופת התנ”ך.