המעשייה על מארי בת-זהב ומארי בת-זפת

אם תואילי לעשות את כל מלאכות ביתי נאמנה, אזי אעשה עמך חסד. במיוחד יהיה עלייך לשים לב, להציע את מיטתי כיאות, ולנער אותה כדבעי, כך שיעופו כל הנוצות מן הכסתות, כיוון שכך יורד שלג בעולם. אני היא פראו הולה

בבואות ומראות: שדים באספקלריה

אזהרתם של מכשפי התלמוד במסכת פסחים (דף קיב, א) ברורה ומקפיאת-דם. “לא ישתה אדם מים לא מן הנהרות ולא מן האגמים בלילה, ואם שתה דמו בראשו מפני הסכנה. מאי סכנה? סכנת שברירי”. שברירֵי (סנוורים, בארמית) הוא שד המכה בסנוורים. הוא…

מסכות: פולחן ושעשועים

העדות הראשונה לקרנבל (carnevale) המסכות של ונציה היא משנת 1268. קרנבל זה החל כחגיגה המסמנת את התרופפות המעמדות בחברה האיטלקית, כיוון שמי שעוטה מסכה, אי אפשר לראות האם הוא עשיר או עני, בן למשפחה מיוחסת, או בן למשפחה מרודה. באותה תקופה של המאה ה-13 פרחו באיטליה קרנבלי מסכות נוספים, למשל ברומא ובעיר ניצה, והגיעו לשיאן במאה ה-16, עת נערכו במשך חודשים ארוכים מינואר ועד תחילת תקופת התענית. האומנים יוצרי המסכות (mascareri) עבור הקרנבלים אף קיבלו תוקף רשמי של גילדה בשנת 1436. הקרנבלים כללו מסכות של מפלצות, שדים, וסוסים, שמטרתם לגרש את כוחות האופל של החורף, ולהביא את כוחות האור והפריחה של האביב.

תשליך וְשַׁלֶּכֶת: מאגיה של סתיו

בטקס תשליך בראש השנה אנו מנערים משולי בגדינו את הָעֲווֹנוֹת, החטאים, הכשלונות, התבוסות והקלקלות. שבועות ספורים לאחר מכן מתחילה השלכת. עלי גפנים אדמדמים וצהובים מרפדים את הכרמים. ברחובות נסחפים עלי אזדרכת אגוזיים, על שפת הנחלים עלי זהב של דולב, ביערות עלי אַלּוֹן הַתָּבוֹר ואַלּוֹן הַתּוֹלָע. בגינות ובמטעים: עלי דובדבן כתמתמים, וגם עלים של תות, תאנה, שזיף, שקדייה, אגס ותפוח. בניגוד לתשליך שעיקרו היפטרות מן המכוער והבזוי, הרי שהשלכת היא נשירה מרהיבה של עלים ססגוניים ויפהפיים. הם אמנם לא ירוקים ורעננים כבנעוריהם, אבל כלילי-שלמות בצבעי האדמה שלהם.

הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ הוּא “סְתָו” – הַגָּוֶן שֶׁלּוֹ הוּא דָּם

הסתיו הוא אחר בניו-אינגלנד. מרהיב. יש שם שלכת של עלי זהב, אגוז וכֶתֶם. הטבע מתפרץ באינספור צבעים עזים, ניחוחות מתוקים של גרגירי-יער, וטעמים מורכבים של דלעות כתומות וציפורי-ציד צלויות. בישראל הסתיו הוא אפור. יש נחליאלים, חצבים וציפורים נודדות. רק גרגירי הרימון האדומים וראשית התמרים הלחים…

אַיִל מֵישָׁר לְכִיפּוּרִים

אחת מן העדויות הדתיות שנמצאו באוגרית מתארת טקס כפרת עוונות שנערך פעם בשנה בהנחיית הכהן הגדול ומלך העיר. טקס זה נמצא מתואר בשני לוחות, כאשר אחד מהם מתייחס להעלאת קרבן חמור לכפרות, והשני מדבר על אַיִל מֵישָׁר, כלומר כבש זכר לא מסורס, שביכולתו ליישר את ההדורים, לכפר על חטאים, ולתקן עיוותים. טקס הכפרות האוגריתי, שנערך ככל הנראה בסתיו, הוא ככל הנראה אחד ממקורותיו העתיקים ביותר של יום הכיפורים היהודי.

תמוז: טרגדיה קייצית

תמוז או דומוזי הוא אל מסופוטמי. מקור שמו בשומרית דומו-זיד, הבן הנאמן. דומוזי הוא בן דוטור, אלת העדרים ואחי גשתיננה, אלת כישוף, פרשנית חלומות ומגדת עתידות. דומוזי הוא אל של טבע פראי, מרעה, וחקלאות בעל, ונחשב ליריב מסורתי של אנקידו,…

מזמור הומרוס מס’ 22 לאל פוסידון

המזמור ההומרי מס’ 22 מוקדש לאל הים ורעידות האדמה פוסידון. המזמור הוא למעשה תחינה זהירה לאל פוסידון, שיציל אנשים מרעידות אדמה ומסופות בים. תרגום אישי וחופשי שלו מופיע להלן. חשוב לי להדגיש כי אין מדובר בתרגום אקדמי מדויק של המזמור, אלא בפראפרזה מודרנית, נאמנה למקור, אך מרחיבה ופרשנית.

אלוהים מת בעציצים: חגיגות אדונייה ביוון העתיקה

אלוהים מת בעציצים: חגיגות אדונייה ביוון העתיקה

חגיגות הקיץ הפניקיות לכבוד האל אדון הגיעו דרך הים לקפריסין, ומשם, דרך יוון, גם לרומא ולמצרים העתיקה. במהלך החגיגות, שארכו יומיים תמימים, נערכו טקסים חגיגיים לכבוד אדוניס, גלגולו היווני של האל אדון, ולכבוד אפרודיטה אהובתו בעונת האביב. על פי הגרסא…

בשם דגון ובשם עשתרת, אלוהי אשקלון

קבוצת חרדים חסמו כבישים והציתו צמיגים במאי 2010 במחאה על העתקת קברים פלישתיים עתיקים לטובת הרחבת בית החולים ברזילי. בתגובה, הכריזו גורמים חילוניים כי המחאות מיותרות, כיוון שמדובר בקברי “עובדי אלילים” ממילא. בני האדם שנקברו באשקלון לפני אי-אלו אלפי שנים…

מה שסמוי מן העין

לאחרונה שמעתי כמה וכמה אנשים אומרים: “מה שסמוי מן העין שורה עליו הברכה”. אם מקשיבים בתשומת לב, הם בעצם אומרים שהם מאמינים בעין הרע, אך בוחרים שלא להשתמש בשם המפורש, שיסמן אותם כפרימיטיבים המאמינים באמונות טפלות, אלא להשתמש בשפה פסאודו-יהודית,…

חיי המדף של אלוהים: פוסט לחג הפסחא

ניטשה קיצוני בדיוק כמו אותם נוצרים גרמנים אדוקים שהוקיעו אותו. הם מתעקשים שאלוהים תמיד חי, והוא מתעקש שאלוהים לא יקום לתחייה לעולם, אלא יישאר מת. בעיניי שתי התפיסות הללו שגויות מיסודן. כמובן, אפשר לעשות הנחות למונותאיסטים שבמשך כמה אלפי שנים הצליחו לבלבל יופי-יופי בין האל הספציפי שלהם לבין האלוהות הא-פרסונלית האינהרנטית בטבע שתמיד חיה, לפחות כל עוד כדור הארץ בחיים. הרי מבחינת הנצרות (וגם היהדות) יש רק אלוהים אחד, אז הרי ברור שהאלוהות האינהרנטית היא אותו דבר כמו האל-האב או יהוה…. למען האמת, אפשר אפילו לעשות הנחות לאתאיסטים שבאופן קונסיסטנטי טוענים כנגד המונותאיזם ושוכחים מקיומן של צורות אלוהים אחרות בתרבות האנושית.

שלוש הערות על מצבו של אלוהים

(1) השאלה החשובה היא לא אם יש אלוהים, אלא מה זה אלוהים. כבר כמעט עשור שהדיון בשאלת קיום האל משעמם אותי, מהרבה סיבות. בעיניי הוא מסיט את נקודת הכובד מעניין הרבה יותר מהותי: מה זה אלוהים בכלל, מי זה אלוהים,…

מזמור הומרוס מס’ 30 לארץ, אם כל חי

מזמור הומרוס מס’ 30  לארץ, אם כל חי

המזמורים ההומריים נכתבו במאה השביעית והשישית לפני הספירה על ידי מחברים אלמוניים. ישנם 33 מזמורים הומריים, כל אחד מהם אומר תהילה לאלוהות יוונית כלשהי. חלקם שימשו בטקסים דתיים ובפסטיבלים ריטואליים ביוון העתיקה. כאן אני מביאה תרגום אישי וחופשי למזמור מס’…

האלה והעצים: פולחן אשרה בקרב בני ישראל

קיימת מחלוקת חריפה בין חוקרי המזרח התיכון הקדום בשאלה האם בני ישראל עבדו את האלה אשרה. מן התנ”ך ומממצאים ארכיאולוגיים רבים עולה כי בני ישראל השתמשו בחפץ מקודש בשם “אשרה”, ואשר היה קשור לפולחן אלה אשרה בתקופות קדומות יותר. לא ידוע אם בני ישראל עבדו את האלה עצמה באמצעות החפץ, או השתמשו בחפץ בצורה אחרת.