יונו: האמא האלוהית של רומא

יונו: האמא האלוהית של רומא

בדת הרומאית העתיקה, יונו היתה האלה המגינה של העיר. היא נקראה יונו רגינה (=המלכה), ונחשבה פטרונית של רומא.  החודש הרביעי בלוח הרומאי העתיק (והשישי בלוח הגרגוריאני), חודש יוני, נקרא על שמה.  על פי המסורת העתיקה יותר של הרומאים, יונו היא…

יאנוס: אלוהי התמורות ותקופות המעבר

בדת הרומית העתיקה, יאנוס הוא האל של התחלות ותקופות מעבר, דתיות וחילוניות כאחד. במיתולוגיה אל דו-פרצופי, המביט אל העבר ואל העתיד בעת ובעונה אחת. כאלוהי הדלתות, יאנוס הוא גם אלוהי הסף, ואלוהים של אזורי דמדומים. הוא ניצב בגבול שבין עבר ועתיד, היסטוריה וקידמה, פרימיטיביות וציוויליזציה. חודש ינואר נקרא על שמו.

יול: חג החורף הגרמאני

יול (Jéola, Jiuli, Jul, Yule) הוא חגיגה דתית של העמים הגרמאניים שצויינה סביבות היפוך החורף בדצמבר, הלילה הארוך ביותר בשנה. מאפיינים רבים של יול נטמעו במנהגי חג המולד הנוצרי. סאגת האקון הטוב של המשורר האיסלנדי סנורי משנת 1230, מתעדת את הקשר…

כישוף הקדרה במקבת’ לשייקספיר: תרגום פרטי

אני מביאה כאן תרגום לעברית של סצינת כישוף הקדרה המפורסמת של המכשפות מן המחזה הסקוטי. הייחוד בתרגום זה, בניגוד לתרגומים רבים ומעניינים אחרים לעברית, הוא הדייקנות בתרגום שמות החומרים והמרכיבים של הכישוף. הילת הכישוף מלווה את המחזה הסקוטי עד היום, ומאחורי הקלעים שלו התפתחה האמונה כי רובצת עליו קללה. ישנן מספר גרסאות באשר למקורה של אותה קללה. הנפוצה ביותר גורסת, כי שייקספיר היה להוט להחניף למלך ג’יימס הראשון, שנחשב אותוריטה בנושא דמונולוגיה. הוא קיבל הוראות מפורטות ואמיתיות להכנת שיקויים מקוון מכשפות מקומי, וכלל אותן בעלילה. המכשפות לא היו משועשעות כלל ועיקר מחשיפתן בתיאטרון, ולכן הטילו קללה על המחזה, והפכו אותו להפקה חסרת המזל ביותר בהיסטוריה של התיאטרון.

סקאד’י: האישה הנורדית החזקה

במיתולוגיה הנורדית, ענף של המיתולוגיה הגרמאנית, סקאד’י (Skaði) היא אלת  חורף, שלג וציד מגזע הג’וטון. משמעות שמה היא “צל”, וככל הנראה מעידה על כך שסקאד’י נחשבה לאלת שאול או אלת מוות. סקאד’י העניקה את שמה לאזור גיאוגרפי שלם החובק היום…

פרכטן: מפלצות למען צדק חברתי

תהלוכת הפרכטן הרשעים, המצליפים בשלשלאות ברזל בעוברים ושבים היא מסורת אלימה ונוקבת באזורים מסויימים באוסטריה, שוויץ ודרום גרמניה. ביסודה עומדת ההנחה, כי על כל אחד מאיתנו מוטלת החובה לדאוג לילדים עניים, לפרנס יתומים, ולחזק את החלשים. ואם הגיעה תקופת החגים ועדיין מלאים הרחובות בילדים עניים, הרי שנכשלנו, ומגיע לנו עונש. ואזי, זכותם של אותם ילדים עניים ויתומים לעבור ברחובות ולנהוג בנו ביד קשה.

המחזה הסקוטי: שייקספיר והמכשפות

המכשפות במחזה הסקוטי פועלות במרחב פוליטי המוכתב על ידי הכנסייה, ועל ידי הריבון: המלך ג’יימס השישי והראשון, איש המתעב מכשפות, ומאמין כי יש להילחם בהן, ובכוחן האמיתי מאוד, בכל עזוז. מכשפות בתקופתו של המלך ג’יימס נחשבו גרועות מבוגדים ומורדים, ובאופן כללי נתפסו כפושעות המתועבות ביותר. הן נחשבו לא רק כבוגדות במלכות, אלא גם בוגדות מבחינה דתית, רוחנית, וחברתית.

הו הו הו: מיתוס סנטה קלאוס

סנטה קלאוס הוא דמות פופולרית הן בפולקלור הנוצרי המודרני, והן בפולקלור החילוני-מערבי. על פי האמונה העממית, בקוטב הצפוני, ארץ שלג נצחי, מתגורר סבא שמנמן וטוב-לב, בעל זקן לבן וארוך ושפם עבות. איתו מתגוררת אשתו החייכנית והשמנמנה, גברת קלאוס. סנטה קלאוס…

פרכטה: משסעת-הבטן מהרי האלפים

האגדות המספרות על אלת-החורף המסתובבת בבתים בתקופת חג-המולד מקבלות תפנית אפלה ביותר באזורים הדרום גרמאניים. על פי האמונה בחבלי-ארץ אלו, אם הילדים והמשרתים בבית התנהגו יפה כל השנה, היו חרוצים וממושמעים, אזי יקבלו מן האלה פרכטה מטבע כסף, שימצאו בנעל, או בדלי. אם, לעומת זאת, התחצפו ולא היו טובים, פרכטה תשסע להם את הבטן בסכין, תעקור להם את המעיים, ותמלא את הבטן הריקה בקש, חצץ, או סמרטוטים. גם במקרה שלא תמצא מנחות של מאכלים לכבודה ביום חגה בבית, תפתח פרכטה את בטני האנשים ותמלא אותן בקש כך שלא יוכלו לאכול כלום כל הערב.

מסע בעקבות פלך, כישור, נול ובוכייר

טוויה ואריגה הן מלאכות-יד עתיקות יומין, אשר קשורות במישרין למיתוס, מאגיה ולכישוף. מן האלה פריג הטווה עננים בשמי הכוכבים ועד לאמא אווזה מן הפולקלור הצרפתי, דרך פראו הולה של האחים גרים והטרגדיות היווניות, מאמר זה הוא מסע בעקבות הפלך, הכישור, הנול והבוכייר.

פֶּלֶךְ, בּוּכְיָר וּמַחַט

תרגום פרטי מגרמנית למעשייה של האחים גרים.  היה היתה פעם עלמה, אשר עוד בינקותה מתו עליה אביה ואמה. לעלמה היתה סנדקית זקנה, אשר התגוררה בגפה בבקתה קטנה בפאתי הכפר, והתפרנסה מטוויה, אריגה ותפירה. הזקנה אספה את הפעוטה לביתה, לימדה אותה את המלאכה,…

משפטה של פראו הולה בחוות הדבש

חוות הדבש שכנה באדמת עמק מבורכת בקרבת הכפר ויקנרודה, במחוז קאסל של ארץ הסן. לשם סחפו סופות הגשם הקדומות את אדמת הבזלת הפורייה מן הכפר הירשברג. שם צמח היקר בשדות שלא דושנו גבוה יותר מכל ירק שצמח בכל שדה מדושן. לכן היה האיכר בחווה האיש העשיר ביותר בכל הארץ, ועליו אמרו האנשים: “כל פרה של האיכר בחוות-הדבש ממליטה שני עגלים, על כל גבעול בשדהו צומחות שתי שיבולים, ואם מתרוצצים החזירים על הנקניקיות שהוא מכין, לא אכפת לו כלל וכלל”.

פראו הולה השדכנית בעיירה אנדראסברג

הלילה היה אפל ומבעית. ירח לא האיר בשמים, ולא זרחו כוכבים. הינשופים צווחו נוראות. במרחק נשמע רעם, אך בשמים לא נראה כל ברק. הנערות המפוחדות צעדו בדממה בדרך, שמות את פעמיהן אל המקום בו צומח תלתן-התרנגול.

בְּרֵכַת פְרָאוּ הוֹלֵה

מתוך מעשיות מארץ הסן. תרגום פרטי מגרמנית. על הר מייסנר בארץ הסן, ישנם כמה דברים, אשר שמם לבדו מעיד על קדמוניות, כגון טויפלסלוכר (נקיקי-השטן), שלכטראסן (אֲפָר-הקרב), וּבִפְרָט פראו הולנטייך (בְּרֵכַת פראו הולה). פראו הולנטייך שוכן בפאתי אדמת-ביצה, וקוטרו כיום הוא…

ביתה של פראו הולה

בכפר הילגרהאוזן, בקרבת העיירה באדן-סודן, חבוי בין השיחים, מתנשא צוק תלול בשם הולשטיין. במקום בו מסתתר הסלע, מְצוּיָה גם הַנִּקְרָה הגדולה ביותר בכל ארץ הסן, המוכרת רק ליודעי-דבר.